אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
אני מתמודדת עם אוטיזם והחיים לא פשוטים עבורי אבל אני עושה מאמצים רבים. החיים לא ברורים לי עד הסוף, הם מאוד מאתגרים ומלאים במכשולים. אני יודעת שאני קצת מוזרה, אבל אני גם מאוד חברותית. אני חושבת שלא תמיד יבינו אותי. אני יודעת שאתם חושבים שהחיים התאכזרו אליי, אבל זה לא נכון בכלל. אני בן-אדם שמח מאוד, אוהבת לצחוק וליהנות, בדיוק כמו כולם.
אני אוהבת לכתוב כל הזמן. אני כותבת כדי לתקשר והכתיבה היא המון עבורי. אני רוצה להיות סופרת, כי אני חושבת שזה מתאים לי. סופר מספר את המציאות, רואה מה שאחרים לא, סופר רואה את הדברים בצורה מפוכחת מאוד, סופר יודע הרבה דברים, חוקר, סופר מביע דעות ועמדות, בדרך כלל מבעד לדמויות.
לקריאה נוספת:
נצלו את כל מה שיש לעולם הזה להציע: אל תוותרו על חופש
להתנדב, ללמוד ולהתאהב: היעדים שלי לשנה החדשה
הכתיבה ואני: כך הבנתי מהו הקול שלי למרות שאיני יכולה לדבר
סופר מספר סיפור דמיוני, עם השלכות לחיים. אני מקווה שאהיה סופרת מדהימה, אני יודעת מה שאני רוצה להגיד בכתיבה. גם אתם יכולים לשאוף למשהו דומה. למצוא ייעוד בחיים שיעשה לכם טוב, שייתן תחושה של שייכות. למשל, ישנה עמותה שנקראת "ווינרג'י" (winnergy), שמעצימה ילדים מעוטי יכולת דרך הספורט. מהחוויה האישית שלי (התחלתי אימונים אישיים - יש!), הספורט מאתגר ומאפשר להגיע להישגים ולממש את הפוטנציאל האישי.
החיים תמיד יאתגרו אתכם, אבל אני מאמינה שאפשר למצוא דרכים להתגבר על הקשיים. האמינו בעצמכם. החיים לא תמיד יפים, מאוד לא צפויים, הם אקראיים מאוד והם לא ידועים לנו. הם יכולים להיות מאוד יפים אם מביטים בהם אחרת. הכול תלוי בהסתכלות, באופן שבו אנחנו בוחרים להביט.
אני רוצה להעביר לילדים מעוטי יכולת הרצאה, בה ישולבו התובנות האלה. חשוב לי להעביר את המסר, שאם אני מצליחה להתגבר על המכשולים הלא פשוטים שלי, גם הם יוכלו לעבור כל מכשול. אף אחד לא חשב שאני אסיים תיכון. אפילו אני לא האמנתי. אבל אחרי עבודה קשה הצלחתי ואפילו בהצטיינות.
תמיד עדיף לנסות
זה לא היה קל בכלל, אבל הצלחתי. בסוף התיכון הרגשתי שאני על גג העולם, זה היה מרגש להיות כמו שאר הכיתה שלי. ידעתי שסיימתי בזכות ולא בחסד, שישבתי ימים ולילות, למדתי יותר קשה מרוב התלמידים, אבל זה השתלם, כי בסוף אני כמו כולם. לא הייתי לבד - המשפחה שלי הייתה שם כדי לדחוף אותי, להגיד לי שאני יכולה לעשות הכול ולא לוותר. זה עזר. נתן לי מוטיבציה לנסות יותר.
אמרתי שאם הם רוצים שאצליח, אז אעשה את זה בשבילם, אבל בעיקר עשיתי זאת בשבילי. אני אוהבת לכתוב. זאת הדרך שלי לתקשר. אני רוצה לכתוב כל הזמן, זאת הדרך בשבילי להביע את עצמי. אף אחד לא האמין שאני אכתוב בלוג ברשת או טור שבועי בוואלה! NEWS, אבל זה קרה וזה מדהים. זה ממלא לי חלק מהשבוע , נותן לי מקום להגיד מה שאני רוצה ומוסיף טעם, עניין וסיפוק לחיי. היה שווה להשקיע, להתעקש ולהשיג מה שעושה לי טוב.
מה שאני מנסה להראות זה שדברים לפעמים רק נראים לא אפשריים, אבל אם אנחנו מנסים ולא מוותרים, הם הופכים לאפשריים. אל תפחדו ותנסו. תמיד עדיף לנסות. מקסימום, נתאכזב קצת ונמשיך הלאה. יהיו לכם ככה חיים הרבה יותר טובים ומספקים. הרבה יותר מעניינים. מילה של לי.