בדרך לעתיד מעורפל - מיי נכנסה מושפלת לדפי ההיסטוריה של בריטניה

תרזה מיי נכנסה לספרי ההיסטוריה. היא ראש הממשלה הבריטי שספג את התבוסה המשפילה ביותר בפרלמנט. לא בטוח שדווקא כך היתה מעדיפה מיי להיזכר, אבל בדבר אחד, בריטי מאוד, היא תיזכר בנוסף לכך - מילוי החובה, אותה עמידה איתנה שהבריטים כה מתפארים בה. לבד מול הנאציזם, אותה שפה עליונה קשיחה שבה מקבלים כל תלאה, אותה תחושה של "carry on", ביטוי ידוע שהיה גם לשמה של סדרת קומדיות שבה אנגליה הנחושה ממשיכה להילחם נגד כל הסיכויים, מנוצחת בכל הקרבות - פרט לאחרון, היחיד הקובע.

מיי מובילה את הספינה הבריטית לעתיד לא ברור, נשארת על הגשר אחרי שחברי מפלגתה העלו את האונייה על השרטון - ונמלטו בסירות ההצלה לאחוזותיהם המפוארות. את רעיון המשאל, אחד הרעיונות הפוליטיים המטופשים אי פעם, הגה וביצע קודמה דיוויד קמרון, שמאז די מסתתר, ובצדק. חייבים לחוש הערכה אל האישה הזו הניצבת בפני משימה בלתי אפשרית - ובמציאות הזו טום קרוז לא יצליח להציל את המצב בדקה ה-90. אין לה צוות על של סוכנים - יש לה מפלגה משוסעת, מדינה מפוררת ונושאים ונותנים אירופים.

עוד בוואלה! NEWS:
פרישה ללא הסכם, משאל נוסף או בחירות: כל תרחישי ברקזיט
בריטניה נערכת לברקזיט ללא הסכם: "3,500 חיילים הועמדו בכוננות"
בריטניה שוקלת לשלוח ספינת קרב לתעלה כדי לעצור את זרם המהגרים

כולם, כך נראה, התנגדו להסכם שהביאה מיי - מצד אחד תומכי הברקזיט הקיצונים שחשבו שההסכם הזה הוא רע כי הוא משאיר את בריטניה רגל בפנים רגל בחוץ, מעניק לבריסל כוחות למרות היציאה. מצד שני, תומכי ההישארות המתנגדים להסכם היציאה, אנשי המפלגה הצפון אירית - שהרי בעיית הגבול בין אירלנד לצפון אירלנד היא בעיה ששום קונסטלציה, שום פלפולים משפטיים, שום ערפולים מדיניים לא יפתרו - או שיש גבול קשיח או לא. גבול קשיח פירושו פגיעה אנושה בהסכם השלום שסיים את הטרור באירלנד והביא את הסכם השלום, וייתכן שהוא יחדש את הטרור. גבול פתוח משמעו שבריטניה עדיין חברה באיחוד המכסים והמיסים האירופים, ואז מה עשינו בכל ההליך?

מיי יוצאת לאירופה, להתחנן - שוב. האירופים לא יתנו לה הרבה, ואולי כלל לא. צריך לזכור שיש כאן לוחות זמנים - תאריך היציאה הוא עוד חודשיים וחצי בלבד, וגם אם בריטניה תבקש ותקבל דחייה, מדובר עדיין עד יוני, זה לא הרבה זמן. שינוי משמעותי יחייב אישור של כל 27 המדינות החברות באיחוד. כלל לא בטוח או כמעט בטוח שאין כזו כמות של רצון טוב כלפי בריטניה, ואיש לא ערב שהסכם משופר קמעא כן יעבור בפרלמנט הבריטי.

סביר להניח שמיי תגיש הצעה משופרת להצבעה נוספת, תנסה להסתמך על תחושת הבהילות, הפניקה שהפרלמנט יקבל את תוכניתה עם שינויים קוסמטיים. על פי פערי ההצבעה שראינו - לא סביר שזה יעבור.

אז אולי משאל עם נוסף? מיי טוענת, ובצדק, שזה עיוות רצון הבחור. משאל עם בהגדרה הוא אירוע יחידני. לא עושים שורת משאלי עם עד שמקבלים את התוצאה שכיוונו אליה. אז נראה שמתכנסים לכיוון "ברקזיט קשה". כלומר - בסוף מרץ בריטניה יוצאת מהאיחוד האירופי, בלי הסדר כל שהוא. ותתפלאו, רבים מתומכי הברקזיט מעוניינים בכך. איך נאמר, אמנם בהקשר של הסכם אחר? "עדיף בלי הסכם מהסכם רע". והם סבורים שההסכם הזה - הסכם שבו בריטניה משלמת לאיחוד האירופי 30 מיליארד לירות סטרלינג, הסכם מעורפל ובעייתי הוא כה גרוע שעדיף לצאת בלי הסכם.

ואף אחד אינו יודע מה המשמעות של בלי הסכם. יש תחזיות - מאופטימיות כמעט ישראלית של "תסירו דאגה מליבכם, יהיה בסדר, חישבו על ימי הבליץ והיו פטריוטים", ועד אפוקליפסה - פקקי תנועה מטורפים כאשר הדרכון הבריטי לא יאפשר מעבר חופשי ברחבי אירופה, מעמד בלתי ברור של מיליוני בריטים החיים ביבשת - ושל מיליוני אירופים החיים בבריטניה, מחסור במזון, בתרופות כשבבת אחת התקינה האירופית והבריטית לא יסתנכרנו, ביטול כל היצוא הבריטי ליבשת לפחות עד שיובהרו הדברים. איש אינו יודע.

ראש האופוזיציה ג'רמי קורבין הגיש הצעת אי אמון - מעשה מתחייב, הרי הוא רוצה להחליף את השלטון. זהו בלגן מפואר של המפלגה השמרנית, כאשר אין לה שום אפשרות להאשים אף אחד אחר. אבל הוא לא באמת רוצה. הוא לא רוצה להיות ראש הממשלה בדיוק בתקופה הזו, תקופת המעבר על כל סיבוכיה. הוא ירצה להיות ראש הממשלה בבחירות מיד אחרי שיושלם התהליך, ובריטניה תהיה במצב כה גרוע עד שקורבין ייראה לה כפתרון.

זה בהחלט עלול לקרות: ללייבור יש בסיס תומכים נרחב, השמרנים לא אהודים - ולא רק בגלל הברקזיט. לקורבין אישית יש צבא נאמן וקנאי של תומכים - לא בלתי סביר לראות הצבעת מחאה שתעיף את השמרנים מהשלטון. במובנים רבים זה בהחלט יגיע להם. אלא שהמחשבה על קורבין בשלטון, מנהיג את אחת המדינות החשובות בעולם, עדיין, כרגע לפחות נראית רחוקה, וטוב שכך.

אז מיי תמשיך לחתור נגד הרוח, היא הודיעה שלא תתפטר. בהצבעת אי האמון השמרנים יתמכו בה, הם לא רוצים בחירות מוקדמות, ודאי לא כעת. היא תמשיך להתרוצץ בין בריסל ללונדון, לדבר עם טוסק מקרון ומרקל - ועם השרים בממשלתה המתפוררת, עם האופוזיציה - הלייבור מצד אחד, תומכי הברקזיט המתנגדים לתוכניתה מצד שני. היא תמשיך לנסות ולהסביר לבריטים שהתכנית שלה היא היחידה היכולה למנוע קטסטרופה. היא תסביר בהיגיון - אבל עידן ההיגיון בפוליטיקה הבריטית הסתיים, זמנית לפחות, כשקמרון הוביל בביטחון כה רב את ארצו למשאל עם מיותר בנושא שהוא היה משוכנע לחלוטין שינצח בו.