בכפר-גלעדי מת אתמול (רביעי) אורי הורביץ, 92, בן הקיבוץ, חבר הפלמ"ח. "אדם שכל חייו ראה עצמו שליח של הקיבוץ, של התנועה, של בטחון המדינה. חלק מנוף כפר גלעדי, כמו הברושים הגבוהים כאן על הגבעה", ספדה לו חברת הקיבוץ, תורה שרייבר.
הורביץ נולד בשנת 1926 בכפר-גלעדי, לנחום ויהודית הורביץ, חברי ארגון "השומר". הוא הצעיר מבין שלושת בניהם, אח לאבינעם (אבו) וישראל. בזיכרונותיו פרסם שבגיל 12 "בוקר אחד קרא לי אבא שלי ואמר לי: 'תראה אורי, יש בתל חי כנס של נוער. תפנה שם לעזריה אלון או ליונה הג'ינג'י הסגן שלו, ותגיד להם שאני שלחתי אותך להוביל את הטיול שלהם באזור'".
באותם ימים לא הייתה גדר בין שטחה של ארץ ישראל לבין לבנון ומסלול הטיול שהורה לו אביו הוביל דרך כפרים לבנונים עד למטולה מצפון ומשם חזרה לתל חי. אלא שכאשר חזרה הקבוצה משטח לבנון, שהייתה באותם הימים תחת שלטון המנדט הצרפתי, עיכבו אותם השוטרים בחשד שמדובר במעפילים. "אמרתי להם שאני בן נחום. הם מצאו את אבא והוא בא עם אוטו, שיחרר אותנו ושב למשק, ואני המשכתי עם הקבוצה במסלול, עד לפרשת דרכים ממנה הם המשיכו לתל חי ואני עליתי לכפר גלעדי".
לקריאה נוספת:
מאבק בן 105 שנים: ההחלטה שהציתה מחדש את הקרב על השפה העברית
עברו מלחמות עולם ומסעות בגולה: החנוכיות שמאירות כבר יותר ממאה
נחל - ולא ואדי: מאחורי הקלעים של הוועדה שנלחמה על המפה העברית
אנשי "השומר" הטביעו בכפר גלעדי אתוס לפיו העולם עומד על שלושה דברים: התיישבות, ביטחון ועלייה. הורביץ, כך מספרים חבריו, הקפיד על שלושתם. כשמלאו לו 13 שנים, קיבל כנהוג אז רובה ותנ"ך ויצא ללמוד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". בתום לימודיו יצא עם חבריו לבית הספר לטייל בסוריה ולבנון, ובסוף הטיול גויס לפלמ"ח, לפלוגה ד' התל-אביבית.
במסגרת שירותו בפלמ"ח עבר הורביץ קורס מ"כים, אחריו התגייס לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ונשלח לאירופה. בסיום המלחמה נשאר שם כפעיל מסגרת המוסד לעליה ב', סייע לפליטי המלחמה ופעל בארגון המעפילים לקראת עלייתם לארץ ישראל. במקביל פעל כל אותה העת לרכישת נשק והעברתו לארץ-ישראל.
בסוף שנת 1947, שב ארצה כמלווה של ספינת המעפילים "י"ד גיבורי גשר אכזיב". לימים, סיפר על התנאים הקשים ששררו בזמן השיט, על הסערות שפקדו אותם בהפלגה ועל שלוש לידות שליווה במהלך המסע. כששב לארץ, הצטרף מיד לצבא שבדרך ולחם במלחמת העצמאות בחטיבה 9 ולאחר מכן בגדוד 13 של גולני. בשירות המילואים עבר לשריון ואף הגיע לדרגת אלוף-משנה כמפקד חטיבה.
בכפר גלעדי היה ממקימי ענף המחצבות, בהובלתו של גרישה שינקמן וב-1960 גויס לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים כמרכז מחלקת הביטחון. עשור מאוחר יותר הצטרף לשירות הביטחון (שב"כ) והיה ממקימי היחידה לאבטחת מטוסים וממפתחי תורת אבטחת מטוסים.
ב-1983 שב הורביץ לכפר גלעדי ולאחר מספר שנים החל לנהל את מוזיאון תל-חי שאביו הקים בשנות החמישים. "היו טבועים באורי ערכים שינק בבית הוריו" ספדה לו בתו, רחלי קלר. "איפה שקראו לו, הוא התייצב. עקרון נוסף שהיה בבית ובכלל בקרב צאצאי 'השומר' הוא הערך של העזרה לזולת. הערך הזה אמר שתמיד יש אדם שצריך יותר ממך, וכשמישהו זקוק לעזרה, עליך לפתוח בפניו את הדלת ללא כל שאלה".
הורביץ לקח חלק יחד עם אביו בטיפוח הקשרים עם השכנים. "הוא הצטרף אליו לפעילויות השונות, למפגשים עם תושבי הסביבה הערבים, לסיורים בעמק החולה", סיפרה שרייבר. הורביץ עצמו סיפר לארכיון הקיבוץ על יחסי שכנות טובים עם הערבים: "עד מלחמת העצמאות, כולל המלחמה עצמה, היחסים איתם היו מצוינים. הפסדנו אותם כשהפסקנו לדבר ערבית והתחלנו לדבר איתם פולנית".
ב-1998 יצא לפנסיה ועסק בתיעוד ההיסטוריה של כפר גלעדי ושימור המורשת. "למעשה הוא לא יצא אף פעם לפנסיה", הוסיפה קלר. "היה לו חשוב להנחיל את מורשת כפר גלעדי. מי שדפק על דלת ביתו ושאל רק שאלה, קיבל מאבא סיפור מלא".
הורביץ יובא למנוחות ביום ראשון בבית הקברות של כפר גלעדי.