שמחה (קאז'יק) רותם, אחרון מורדי גטו ורשה שהלך לעולמו אמש (שבת) בגיל 94, לא היה מפקד במרד, ובכל זאת נחשב לאחד הבולטים שבו. "החלק שלו היה עצום, כמעט בלתי נתפס", אמר רונן זרצקי, שיצר יחד עם יעל קיפר את הסרט "המורדים האחרונים", שליווה את ששת לוחמי הגטו האחרונים שנותרו בחיים. "קאז'יק", כך כינוהו, היה האחרון מבין השישה.
רותם נולד בשנת 1924 בוורשה שבפולין, בשם שמחה רטהייזר, והיה הבכור מבין ארבעת ילדי המשפחה. בהיותו בן 12, הצטרף קאז'יק לתנועת הנוער החלוצית "הנוער הציוני". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, איבד קאז'יק את אחיו ישראל וחמישה בני משפחה נוספים, כאשר ביתו נהרס בהפצצות הגרמנים. קאז'יק עצמו נפצע בהפצצות אלה.
עוד בוואלה! NEWS
בין מזוודות הכסף לחזרת ההפגנות בגדר: חמאס הרדים את הדרג המדיני
מעל ל-40 בני אדם נהרגו מצונאמי שהכה בחופי אינדונזיה
ראש עיריית ירוחם לשעבר עוזב את המפלגה שעמד בראשה; הערכה: יחבור לגנץ
לאחר גירוש יהודי ורשה לגטו, שלחו אותו הוריו אל קרובי משפחה, אולם כעבור מספר חודשים שב לגטו, והצטרף לארגון היהודי הלוחם (אי"ל). במהלך המרד בגטו נלחם רותם ושימש כקַשָּר בין הבונקרים שבתוך הגטו לבין הצד הארי. בסיום המרד, פיקד קאז'יק על חילוצם של לוחמים מהגטו הבוער דרך תעלות ביוב. במעשה הרואי זה, הציל את אחרוני המורדים ממרד גטו ורשה, כ-40 במספר.
באתר "יד ושם" רוכזו חומרים ממה שסיפר לאורך השנים, "המרד החל ב-19 באפריל 1943. זה היה ערב ליל הסדר והגרמנים בדרך כלל אהבו בכל חג יהודי 'לעשות ליהודים שמח'. כך זה התחיל. ברגע הראשון, כאשר ראיתי את הכוח הגרמני האדיר שנכנס לגטו... הרגשתי שאנחנו אפס", אמר רותם.
"איזו יכולת יש לנו עם הנשק הדל - הכמעט לא-כלום - בהשוואה לכוח הגרמני האדיר, עם תותחים קלים וטנקים ונגמ"שים וכוח רגלי אדיר של מאות, מאות אם לא אלפים, שנכנסים פנימה ורכובים על אופנועים ואמבולנסים, ומה לא...הרגשתי את עצמי חסר אונים באופן מוחלט", תיאר.
"הייתי אז על המשמר עם ציפורה לרר וחלקתי אתה את התחושות שלי באותו רגע"' סיפר קאז'יק. "אולם במחשבה שניה, שהגיעה מיד: הרי לרגע הזה חיכינו! ואחרי שהגיעו אלינו הידיעות הראשונות על מה שהתרחש בגטו המרכזי וגם למחרת אצלנו בשטח, הייתה התרוממות רוח בלתי רגילה. כלומר, מצב הרוח נע מהקצה לקצה השני. מצד אחד חוסר אונים ומצד שני התרוממות רוח בלתי רגילה, כאילו ניצחנו את הגרמנים...היה ברור לנו שגורלנו נחרץ ושזו רק שאלה של זמן. אבל, למרות כל זה הייתה התרוממות רוח בלתי רגילה, של עצם העובדה שאתה יכול להתמודד עם הגרמני הכול-יכול, שלמעשה רק המראה שלו הטיל אימה ופחד ושיתק אותך לחלוטין".
שבוע ימים היה קא'זיק בצד הארי, לאחר שנשלח על ידי מפקדו מארק אדלמן לחפש דרך בריחה ללוחמים מחוץ לגטו, ומצא אותה דרך תעלות הביוב. "ידעתי בדיוק איפה אני נמצא, זיהיתי את המקום והתחלתי להתרוצץ. כאשר יצאתי, בכלל לא העליתי על הדעת שהמצב יכול להשתנות, שאנשים עברו למקומות אחרים: לבונקרים אחרים... למרתפים אחרים...כל אחד חיפש איפשהו להסתתר...אני מגיע למקום אחד, אני מגיע למקום שני ולמקום שלישי ואיש לא עונה", סיפר.
המשפט שחותם את הסרט "שואה", היצירה המונומנטאלית של הבמאי קלוד לנצמן, הוא תשובתו של קאז'יק לשאלתו של לנצמן, "היית לבד?". "הייתי כל הזמן לבד. לא היה מישהו. לא הייתה נפש חיה בכל הגטו. בדרכי חזרה הרגשתי שלווה גמורה. חשבתי שאני האיש האחרון, היהודי האחרון... וזה הסוף", ענה.
אך קאזי'ק המשיך לחפש את אחרוני הלוחמים, והצליח לאתרם לבסוף. הוא הוביל אותם בתוך תעלות הביוב אל מחוץ לגטו, שם חיכתה להם משאית. צביה לובטקין, מהידועות שבלוחמות המרד, פקדה עליו לשוב לפתח הביוב ולחכות ללוחמים נוספים שהיו בתעלה צדדית, אולם קאז'יק סרב. "המשאית זזה וצביה אמרה 'אני רוצה לירות בך'. אין בעיה, נגיע ליער, את תירי בי ואני אירה בך וגמרנו את החשבון", סיפר רותם.
לאחר מבצע ההצלה, השגיח קאז'יק על הלוחמים שחילץ ואפשר להם להסתתר ביער ובדירות מסתור עד תום המלחמה. "קאז'יק היה המביא והמוציא והציל במו ידיו יותר מארבעים לוחמים", אמר זרצקי. "הוא סיכן את חייו שוב ושוב למען חבריו. הוא עשה זאת בזכות מראהו ודיבורו, אבל בעיקר הגלל אומץ לבו".
קאז'יק המשיך לפעול בתפקידו כקשר וגם לקח חלק במרד הפולני בוורשה עצמה. בינואר 1945 נשלח לעיר לובלין על מנת ליצור קשר עם הממשלה הפולנית הגולה, ובהמשך גם לקח חלק בארגון "הבריחה", שסייע למאות אלפי יהודים להגר לארץ ישראל לאחר השואה. בשנת 1946 עלה קאז'יק לארץ במסגרת עלייה ב', אך נכלא על ידי הבריטים במחנה המעצר בעתלית. עם שחרורו, הצטרף ל"הגנה" ולחם במלחמת העצמאות. קאז'יק, שקבע את ביתו בירושלים, נישא לגינה ונולדו להם שני ילדים.
בישראל לא זכה מפקדו של רותם, מארק אדלמן, למקום הראוי בסיפור המרד. לדברי זרצקי, "קאז'יק ראה בכך פגיעה בחבר. היחס של הממסד הפוליטי והאקדמי בישראל לאדלמן הטריף אותו. הרי הוא ראה בעיניים שלו כמה אנשים הוא הציל. הדרך בה סופר סיפור המרד מעל ראשיהם שלו ושל חבריו, כאילו לא היו קיימים, היה לו קשה".
זרצקי מספר כי חרף חלקו הרב בסיפור המרד, שמר קאז'יק על צניעות ולא הבליט את עברו. "בזמן צילומי הסרט הגעתי לצלם אותו באירוע לפנסיונרים במקום העבודה שלו. חבריו, שעבדו אתו עשרות שנים, שאלו מה הסיבה שהגיעו לצלם את קאז'יק. אז הם שמעו לראשונה על חלקו במרד. הם לא ידעו על כך דבר וחצי דבר". זרצקי המשיך. "בפולין הוא וחבריו התקבלו כגיבורים ואף זכו לאזרחות של כבוד מהממשלה המקומית. הוא אהב את ורשה, ושם, מאלמוניות מוחלטת של מנהל סופר, היה לגיבור - ממש כוכב שמוקף באהבה".
לדברי זרצקי, "קאז'יק תפס את הצורך והיכולת להתארגן מול כוחות גדולים ותירגם את העבר שלו לחשיבות של זכויות אדם. הוא ראה מה שקורה בארץ וכאב את זה. הוא דיבר על כך הרבה".