שמחה (קאזי'ק) רותם, הניצול האחרון ממרד גטו ורשה, הלך היום (שבת) לעולמו בגיל 92. רותם היה חבר בשורות הארגון היהודי שהתקומם בגטו ורשה בשנת 1942. הוא נולד בשנת 1924 בורשה שבפולין, הבכור מבין ארבעת ילדי המשפחה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה איבד רותם את אחיו ישראל וחמישה בני משפחה נוספים, כאשר ביתו נהרס בהפצצות הגרמנים. רותם עצמו נפצע בהפצצות אלה. לאחר גרוש יהודי ורשה לגטו, שלחו אותו הוריו אל קרובי משפחה בכפר קלבוב, ליד ראדום, שם שהה כשלושה חודשים.
בשנת 1942 חזר לגטו ורשה וחבר לארגון היהודי הלוחם (אי"ל). במהלך מרד גטו ורשה נלחם ושימש כקשר בין הבונקרים שבתוך הגטו לבין הצד הארי. בסיום המרד פיקד רותם על חילוצם של כ-40 לוחמים מהגטו הבוער דרך תעלות ביוב. במעשה זה הציל את אחרוני המורדים ממרד גטו ורשה, שמר עליהם ואפשר להם להסתתר ביער ובדירות מסתור עד תום המלחמה. לאחר מכן המשיך לפעול בתפקידו כקשר וגם לקח חלק במרד הפולני בורשה.
בשנת 1946 עלה רותם לארץ במסגרת 'עלייה ב'' ונכלא על-ידי הבריטים במחנה המעצר בעתלית. לאחר שחרורו הצטרף ל'הגנה' ולחם במלחמת העצמאות. עם קום המדינה שימש רותם במספר תפקידים רשמיים בשליחות מדינת ישראל. החל משנת 1963 שימש רותם כחבר בוועדה לציון חסידי אומות העולם של יד ושם.
"אנחנו נפרדים הערב בהצדעה מאחרון הלוחמים בגטו ורשה", ספד לו הערב נשיא המדינה ראובן ריבלין. "כשקאזי'ק עלה לארץ אחרי המלחמה הוא הקים בית ומילא שורה של תפקידים ציבוריים במדינה עליה בקושי יכול היה לחלום. תודה על הכול קאזי'ק. אנחנו מבטיחים להשתדל יום יום להיות ראויים לשם 'אדם'".
"מדובר באובדן של דמות מיוחדת שכן קאז'יק היה לוחם אמיתי במלוא מובן המילה" אמר יו"ר יד ושם, אבנר שלו, "הוא היה לוחם צעיר אמיץ ומלא תושייה. קאז'יק לא היה אדם פוליטי אלא אדם שנלחם על הזיכרון באופן הכי נקי ועשה זאת גם במסגרת חברות בוועדת חסידי אומות העולם של יד ושם. איבדנו היום קול חשוב מאוד וכעת האתגר של כולנו הוא להמשיך ולהעניק משמעות לזיכרון בהעדר דמויות מופת כמו שהיה קאז'יק".
"החלק שלו ומה שהוא עשה, היה עצום. כמעט בלתי נתפס", אמר רונן זרצקי, שיחד עם יעל קיפר יצרו את הסרט "המורדים האחרונים", שליווה את ששת הלוחמים האחרונים שנותרו בחיים, רותם היה האחרון שבהם. "הוא הציל במו ידיו ויוזמתו יותר מארבעים לוחמים. הוא סיכן את חייו שוב ושוב למען חבריו. הוא עשה זאת בזכות מראהו ודיבורו, אבל בעיקר בגלל אומץ לבו". לדברי זרצקי, "רותם תפס את הצורך והיכולת להתארגן מול כוחות גדולים ותירגם את העבר שלו לחשיבות של זכויות אדם. הוא ראה מה שקורה בארץ וכאב את זה. הוא דיבר על כך הרבה".
