במשך כ-11 שעות העיד השבוע יצחק אברג'יל באולם שבקומה מינוס 2 של בית המשפט המחוזי בתל אביב. חצי יממה, במצטבר, שבמהלכה ריחף בחלל האולם הצפוף דיסוננס חריף: מצד אחד, קשה שלא להישבות בקסמו של אברג'יל. הכריזמה נשפכת ממנו. הוא מצחיק. אנושי. מצד שני, העבירות שהוא נאשם בהן, בוודאי כשהן מצטרפות לאלו שבהן כבר הורשע בעבר, מציירות תמונה של אדם אלים, מתוחכם וחסר עכבות, שלא ייתן לאיש לעמוד בדרכו. הפער הזה קשה לעיכול.
"ספר בבקשה לבית המשפט מי זה יצחק אברג'יל", שאל הסנגור שמשון וייס ביום ראשון של העדות - ואברג'יל סיפר. במשך כחמש שעות של יום עדותו הראשון הוא לא עסק כמעט בכלל במעשים שמיוחסים לו בכתב האישום. לא ברצח שלושה אזרחים ממטען חבלה שיועד כביכול לזאב רוזנשטיין, לא בניסיון רצח נוסף באמצעות מטען סמוך לנמל תל אביב, ולא בניהול ארגון פשע ששלח גרורות כמעט לכל פינה בעולם וסחר בסמים בכמויות בלתי נתפסות.
עוד בוואלה! NEWS:
הרוג וחמישה פצועים בחילופי ירי בתחנת דלק בצומת מגידו
"התפללתי שזו לא הפגישה האחרונה": האלוף נורקין נפרד מרונה רמון
גשמים וחשש להצפות ושיטפונות: התחזית לסופ"ש | מזג אוויר
אברג'יל רק סיפר על עצמו. על העוני והרעב בשכונת ילדותו בלוד. על הסמים והאלימות שסבבו אותו כבר בגיל שבו ילדים אחרים לומדים לקרוא. הקהל באולם היה מרותק.
מתא הזכוכית המשוריינת שלו הקפיד אברג'יל לתבל את הסיפורים בבדיחות. כולם באולם שיתפו פעולה. מי לא אוהב לצחוק? ראש ההרכב, השופטת גיליה רביד, צחקה כשאברג'יל ביקש ממנה בחיוך שלא תיעלב, בעוד הוא מספר איך בגיל 17 הוכתר בעיתונות כ"אב בית הדין של האולם התחתון".
שאר הנאשמים ישבו בתא שמור משלהם בצד השני של האולם, אך הזכוכית המשוריינת לא עצרה את העקיצות שירה לעברם אברג'יל, או את החיוכים המובכים ששלחו בחזרה. אפילו התובע, עו"ד ניסים מרום, נעקץ מדי פעם.
תוכן עדותו של אברג'יל היה רחוק שנות אור מאווירת הבדיחות ומהחיוכים שבאולם. כך, הוא סיפר בקור רוח איך בגיל 14 ירה על אדם שלא רצה להכניס אותו למועדון. בגיל 17 כבר רצח. אפילו שדרוג הארוחות בכלא עבד באותה הדרך. "דקרתי את זה שמחלק את האוכל", סיפר אברג'יל. "אחרי שדקרתי אותו קיבלתי קופסת גבינה, ירקות לחדר, לא הייתי הולך לחדר אוכל היו מביאים לי עד החדר".
אתמול, לפני פתיחת היום השני של העדות, היה בלתי אפשרי למצוא מקום ריק באולם. העיתונאים והסנגורים היו שם תמיד, אך הפעם הצטרפו עוד רבים שפשוט רצו לראות מקרוב את אברג'יל. מאבטחי בית המשפט נאלצו להוציא מהאולם אנשים כדי לאפשר לקרובי משפחה של הנאשמים להיכנס.
חבר זה חבר, כבוד זה כבוד
הפעם אברג'יל הגיע לדבר גם על האישומים שהביאו אותו אל דוכן העדים. שישה עדי מדינה גייסו הפרקליטות והמשטרה, אך כשעומת עם עדויותיהם אברג'יל הכחיש והאשים אותם בשקרים. לנסות לרצוח את רוזנשטיין? לדבריו הוא בכלל לא היה מסוכסך איתו, וכשנפגשו נתן ל"זאביק" מילה של כבוד שאין ביניהם דם רע. מילה זו מילה, חבר זה חבר, וכבוד זה כבוד. גם כשהודה בפשעים קטנים, הדגיש את הפן האנושי.
כשאברג'יל דיבר על עסקי ההימורים שבהם היה מעורב בתחילת שנות האלפיים, אמר: "אני לא שותף שמביא כסף. אני מביא איתי את יצחק אברג'יל. במקומות אחרים אם אתה מפסיד ולא משלם, אז בסדר. אבל איתי מי שהיה לו מחשבה לא לשלם - לא היה בא לשחק שם". הוא לא סיפר מה היה קורה למי שבכל זאת לא היה משלם, והשאיר את הדברים עומדים באוויר. סטריליים.
כמעט אפשר היה להתבלבל עם עדותה של מנכ"לית בנק לאומי, שאמרה ביום ראשון האחרון, כמה קומות מעל אולמו של אברג'יל: "אני מכירה רק עקרון אחד - כשאדם לוקח הלוואה, הוא צריך לשלם".
ואולי זה בדיוק מה שביקש אברג'יל לומר בעדותו: "אין שום הבדל - אני בדיוק כמוכם". כן כשנשאל למה לא הגיב להאשמות בתקשורת לפיהן הוא עמד מאחורי ניסיון החיסול של רוזנשטיין, השיב: "מה בנימין נתניהו עשה? מה רמון עשה? מה עשו כל אלה? יש מישהו שלא מתמודד עם התקשורת?".
מי שנאשם כי עמד בראש אחד מארגוני הסמים הגדולים בעולם דיבר הרבה על הספרים שקרא בכלא. הוא הזכיר את איין ראנד, ויקטור פרנקל וגינטר גראס. שם אחד היה חסר מאוד: מישל פוקו - מי שטען כי מערכת הענישה המודרנית לא נוקמת בעבריינים על דברים שעשו, אלא נועדה "לנרמל" אותם בגלל מי שהם - חריגים. אברג'יל בעדותו כאילו רצה לענות לפוקו: אין צורך. למרות איפה שגדלתי, למרות מה שעשיתי - אני בדיוק כמוכם. נורמלי.
בשבוע הבא תתחיל החקירה הנגדית, ואברג'יל כבר לא יתבקש לספר מי הוא. התביעה צפויה לעמת אותו מהרגע הראשון עם הראיות והעדויות - ותנסה להחזיר את הדיון שוב לא לאברג'יל, אלא למעשים הקשים, החמורים והאלימים שעשה, לכאורה.