העבריין יצחק אברג'יל בעדותו בפרשת החיסולים: "קברו אותי, עשו ממני קססה"

בבית המשפט המחוזי בתל אביב התחדשה היום (שלישי) עדותו של העבריין יצחק אברג'יל במסגרת פרשה 512, פרשת החיסולים בעולם התחתון. בתחילת הדיון הוצא מהאולם אחד הנאשמים, משה מלול, אחרי שהתעמת עם ראש ההרכב, השופטת גיליה רביד. בין היתר צעק לעברה: "אני אדבר מתי שבא לי, בושה שהבאתם אותנו לפה בצום עשירי בטבת".

אחרי שבעדותו הקודמת סיפר על ילדותו ועל תנאי המחסור שבהם גדל והובילו אותו לעולם הפשע, המשיך אברג'יל בתיאור התנאים שעמם נאלץ להתמודד עם שחרורו בשנת 1999, לאחר שסיים לרצות את תקופת המאסר הראשונה בגין רצח. "אני משתחרר בתנאים של לחתום פעם או פעמיים בשבוע בתחנה, לא לצאת מהטריטוריה של משטרת ערד", סיפר.

"אם הייתי רוצה לנסוע לעיר אחרת, הייתי צריך אישור משטרתי. לאחיות שלי, לאחים שלי, לבני דודים שלי, אפילו לעבודה - הייתי צריך אישור מהמשטרה", הוסיף.

הוא סיפר כי ניסה לעבוד במסגרות שונות, אך הוא לא הצליח להסתגל לתנאים. "תמיד נפלתי למקום יותר גרוע של עבודה", אמר. "ובינתיים כל האנשים מנצלים את השם יחק אברג'יל כדי לעשות כסף. אומרים 'יצחק שותף פה, שותף שם, בדיסקוטק הזה, במאפייה הזו, בקזינו הזה'. כל מי שיש לו בעיה אומר שיצחק עומד מאחוריו. אני יודע מי זה יצחק של היום ויצחק של אז. אני יודע במה אני מסוגל לעבוד ובמה לא".

לאחר מכן תיאר אברג'יל את כניסתו לעולם ההימורים "אמרו לי שהימורים זה עוון, לא פשע", סיפר. "בתקופה ההיא אי אפשר היה להפקיע לך שליש על זה. נכנסתי שותף עם אודי בן ראובן, יורם צבח ועוד כמה אנשים. היינו שותים בקזינו של מכונות מזל - כל המכונות בירושלים וכל המכונות מזל באשדוד. אחרי איזה חודש וחצי, חודשיים, בא לנו הקטע של לפתוח קזינו, ופתחנו קזינו בעטרות מעבר לקו הירוק. הנחנו שהמשטרה תעזוב אותנו. הפלסטינים שלא היו נותנים להם להיכנס לקזינו ביריחו היו באים לשחק אצלנו עם חבילות של דינרים".

אברג'יל סיפר אחר כך על חברותו עם העבריין יורם צבח. "אני הבאתי לו את האקדח בגיל צעיר מאוד", סיפר. "הוא היה שודד, והוא נתפס עם האקדח הזה. הוא נפל לסמים, ואנחנו, כשהוא נפל לסמים, במקום להיות חברים נאמנים שלו ולהציל אותו, היינו קיצוניים מדי ונטשנו אותו. התרחקנו ממנו. אבל אז היינו ממש ילדים. 13-14. לא היה לנו את המשמעות של החמלה הזאת. היינו קיצוניים". הוא סיפר כי שנים לאחר מכן, כששהה בכלא יחד עם העבריין משה עזיזה, זיהה את צבח. "שאלתי אותו למה הוא מתעלם ממני; הוא אמר 'התביישתי, יצחק'. אז חיבקתי אותו, נישקתי אותו. הוא היה שפוט לשלוש-ארבע שנים. עזבתי את משה והתחלתי לטייל עם יורם, ואני בראש שלי רואה איך אני גומל אותו".

לאחר מכן פירט אברג'יל גם על קשריו עם אלי אוזן בכל הנוגע לעולם ההימורים. "היה לנו מקום בבאר שבע שנקרא בית הלימון - פוקר קאריבי, בלקג'ק, הכל חוץ מגלגלים (רולטות), כי על זה המשטרה הייתה קופצת. אני לא ההיתי שותף שמביא כסף. אני הבאתי איתי את איציק אברג'יל: במקומות אחרים אם אתה מפסיד ולא משלם, אז בסדר. אבל איתי מי שהיה לו מחשבה לא לשלם - לא היה בא לשחק שם".

לבקשת הסנגור, אברג'יל דיבר על הקשים בין צבח לעד המדינה ש"כ לאחר שהאחרון טען כי אברג'יל רצח את צבח. "ההיפך הוא הנכון. שאני אומר לך שש"כ רצח את יורם צבח. כל אלה שהסתובבו עם יורם צבח, הם גרמו למוות שלו. הם הכניסו אותו לכל מיני גביות, וסיבוכים, שהם השתמשו בהילה שסביב יורם כדי ללכת בכוחניות על אנשים. יורם לא ידע לאן הוא נגרר אחריהם".

"לא האשמתי אותו ספציפית", הוסיף אברג'יל. "אני חשדן. פתאום ביום בהיר אחד יורם נסע לבד באוטו לבת ים. בזמן שכל הזמן היו מסביבו אנשים. ושם, בגבול בת-ים יפו, רצחו אותו. האם זה צירוף מקרים? אני לא מאמין בזה. אני קודם כל מחפש את כל הסיבות בעולם, ורק אם אני לא מוצא שום סיבה - אני מאמין בצירוף מקרים".

אברג'יל מספר על שנת 2002, אז יצא לאפריקה כדי לעבור ניתוח באוזן. הוא מספר שישן שם בבית של אדם בשם ציון אלון, שתמיד היו בו הרבה אנשים ומסיבות. הוא סיפר על הרגע שבו נודע לו כי אחיו, יעקב אברג'יל, חוסל. "באותו רגע היה לי בראש ואקום. בלקאאוט. יותר מהכל חשבתי איך אני מגיע הביתה. אני לא יכול לשנות גבהים ולטוס בגלל הניתוח. אפילו לקייפטאון לא יכולתי לנסוע. כשאבא ואמא שלי נפטרו הייתי בבית סוהר. מאיר (הכוונה למאיר אברג'יל - ד"ד) היה אז בברזיל. הוא התקשר אליי, אומר לי 'מה העניינים, מה איתך, למה אתה לא נוסע'. הסברתי לו. הוא בא אליי כדי שאני לא אשב שבעה לבד".

"כשנגמרה השבעה התחלתי לטייל שם כמו סהרורי", שחזר. "המחשבה היחידה שעברה לי בראש היא מי רצח את יעקב, כי הוא פרש מהחיים האלה. עצם זה שניצלת את השם איציק אברג'יל, והמשכת בהימורים, אז עדיין אנשים רואים אותך איציק אברג'יל. הם רואים אותך בצורה יותר מסוכנת".

אברג'יל העיד כי השאיפה להבין מי עומד מאחורי רצח אחיו, הפכה למרכז חייו. "יעקב גם לא היה מל"ו צדיקים. הוא גם פגע באנשים. לך תדע מי עשה את זה". כשנשאל מדוע הדבר כל כך חשוב לו, ענה: "כדי להיזהר, לדעת מאיזה כיוון. לעבריינים - בדרך כלל הרוצחים, השודדים והסוחרי סמים יש להם את האינפורמציה".

גם בשנים שלאחר שובו מאפריקה, אברג'יל הבהיר כי לנגד עיניו עמד הרצון לאתר את מחסלי אחיו. הסנגור, עו"ד שמשון וייס, בחר שוב לעמתו עם הדברים שסיפר עד המדינה ש"כ, אלא שלטענת אברג'יל, ש"כ משקר וכלל לא היה קרוב אליו באותה תקופה. "ש"כ טוען שאתה ביקשת ממנו לרצוח את דוד ביטון, את דיידונה. הוא תיאר שהוא רצח אותו בשבילך כי הוא לכלך על הארגון", שאל הסנגור. "שמעתי את זה", השיב אברג'יל. "אם הייתי הורג מישהו כי הוא קילל הייתי צריך להרוג חצי מדינה. כל הכתבים בתקשורת, כל המכות שאני מקבל מהמשטרה, כל האנשים שדקרתי ודקרו אותי בבית סוהר - כולם קיללו אותי. בעדי המדינה שהכניסו אותי 13 שנה בבית סוהר, שקברו אותי, שעשו ממני קססה - לא פגעתי בהם. אז אפגע מישהו שקילל?"..

אחר כך וייס המשיך להקשות בעניינו של ש"כ. "אמרת שאתה לא משתף אותו בדבר. אם כך, למה שהוא יגיד שביקשת ממנו לרצוח את העבריין יחזקאל פרי?". - "לא יודע", השיב. "אני לא מכיר את יחזקאל פרי. בחיים לא דיברנו. לא יודע בן כמה הוא היה. אין לי שום קשר, שום מגע, הוא לא קילל אותי לא קיללתי אותו, לא הלכנו מכות, לא היה ריב, אני לא יודע מאיפה בא השם הזה".

אברג'יל סיפר גם על הסכסוך שלו עם זאב רוזנשטיין, סביב רצונו לכאורה להשתלט על בתי הקזינו של "זאביק". "בתקשורת אמרו שרוצים לחסל אותו (את רוזנשטיין - ד"ד)", טען. "אני לא אדם שמגדיר את עצמי פחדן, אבל גם אני פוחד, נזהר. הוא שומע ככה, רואה את כל התקשורת ככה, ביקש פגישה להבהיר את העניין. ירדנו לים המלח, אמרתי שאביא גם את אבי רוחן להראות לו שאין כלום. בא זאביק, ישבנו, אמרתי לו שאני לא חייב לו כלום. 'אני אומר לך ונותן לך מילת כבוד שזה לא לכיוון שלך בכלל. אל תחשוב על זה בכלל'... שיוציא לו את זה מהראש".

לבקשת הסנגור וייס, אברג'יל פירט על הקשר שלו עם רוזנשטיין. "הוא (רוזנשטיין) אומר שהוא פגש אותי בחתונה של הבן של מאיר ושנישקתי לו את הראש, אבל האמת, אני לא זוכר", טען. "הייתי שיכור, אבל זה יכול להיות. אין לו שום מטרה לשקר גם. דבר שני, הקזינואים שלי ואת ההימורים שלי, הייתי מתפטר מהם אז. היה לי בבאר שבע חוץ מהקזינו עם אוזן גם קזינו של בלק ג'ק, פוקר קאריבי, שהיה מפוצץ והיה מביא 200 אלף שקל בחודש. סגרתי. לא עניין אותי".

אברג'יל המשיך: "מה אני צריך לבוא לגוליית, לריב איתו, לקחת לו את הקזינואים? בזמן שיש אנשים שאני אעשה להם ככה (נושף), ואני אקח להם את הקזינויאים? למה אני צריך ללכת לבן אדם הכי חזק? יש אנשים שהיו מתים שאני אכנס איתם כדי שיהיה להם דמות חזקה לידם - ולא רציתי. לא רציתי קזינואים. בשלב הזה אני רק רוצה לדעת מי הרג את אחי. לא מעניין אותי כלום".

במהלך עדותו, אברג'יל תיאר את התקופה שאותה כינה "הגירוש", בין אפריל 2003 ליוני 2004, אז נאלץ לעזוב את ישראל בשל חשש לחייו. הוא סיפר שבמסגרת הניסיון למצוא מדינה לעבור אליה, אחד מעדי המדינה בפרשה הציע לו לעבור לקולומביה. "ישר פסלתי את זה", אמר. "אולי אנשים נורמטיבים לא מפחדים לנסוע לקולומביה. לי דרום אמריקה נשמע מפחיד. החיים שם לא ערך עליון".

"ביום האחרון שהייתי צריך לעזוב את הארץ (בגלל הגירוש), אמרתי שאני קונה כרטיס לאן שיוצא", המשיך. "למזלי הרב עם המנחוס שלי, נופל לי בגרמניה. אני לגרמנים, אחרי 'אדם מחפש משמעות' (ספרו של ויקטור פרנקל - ד"ד), לא יכול לסלוח. לא שאני הולך להיות טרוריסט ולפגוע בהם. אני ופטריק (אחד הנאשמים) יורדים לרכבת ונוסעים משם לשוויץ".

בשלב זה אברג'יל עבר לארצות הברית ומשם לספרד, קרוב לגבול פורטוגל. בשלב זה העיד על מה שנקרא בכתב האישום "העסקה הגדולה", במסגרתה הוברחו מאות קילוגרמים של קוקאין מפרו בתוך גלגלי שיניים של מכונה תעשייתית. הוא מספר כיצד התגלע סכסוך בין אחיו מאיר לבין אחד מעדי המדינה, בשל העובדה שכביכול נפתח אחד מגלגלי המכונה שלא בהתאם לסיכום ביניהם.

"מה תגיד על הטענה שאתה מכיר את העסקה הזו כבר מ-2002, שאתה יודע מזה וחילקת את הרווחים?", שאל הסנגור וייס. "זה מצוץ מהאצבע", השיב. "ומה ידעת למשל על העניינים של מאיר, אח שלך?", הקשה הסנגור. "כלום. תשאל את אשתו, את המלאך גבריאל, הוא לא יודע. מי ידע מה יש לו? אף אחד לא יכול לדעת מה יש למאיר ומה אין לו. תמיד הוא יגיד לך 'אני תפרן'... תקשיב, התעסקתי בהימורים - לא בסמים. התעסקתי כשהשתחררתי בהימורים עם אלי אוזן וקצת שוק אפור, וזהו. לא רציתי להתפתח מעבר לזה. לא רציתי לגדול מעבר לזה. לא רציתי להיות את אותו יצחק אברג'יל שנוצר ממני. לא רציתי להיות שם". וייס המשיך להקשות: "ת' מתאר שהפגישה ביניכם היתה בתחילת 2002. לפני שטסת לאפריקה". -"מי הכיר אותו בכלל אז?", ענה. "אם תביא לי שיחת טלפון אחת בינינו, אז שהשופטים לא יאמינו לשום דבר שאני אומר".

במסגרת מתן העדות, הסנגור וייס ביקש לעסוק בניסיון החיסול של זאב רוזנשטיין בנמל תל אביב שהתרחש בזמן שאברג'יל היה בספרד. "תראה", שאל הסנגור, "ב-30.6.2003 מתפוצץ מטען חבלה במה שמכונה בכתב האישום כיכר פלומר. מה אתה שומע על זה? איפה אתה?". "אני בספרד, שמעתי מהאינטרנט, כתבות פה ושם", השיב. "ומה הקשר שלך לזה?", שאל הסנגור. "מה מה הקשר שלי? אין לי שום ויכוח עם זאביק, אין לי שום בעיה איתו. למה שיהיה לי קשר?".

"תבין שמשון", המשיך אברג'יל. "בשביל להתווכח עם זאביק, אני כאילו רב עם גולן ורב עם מאיר (גולן אביטן ומאיר אברג'יל, אחיו של יצחק, שהיו שניהם בקשר טוב עם רוזנשטיין). שניהם חברים של זאביק. זה מה שאני יודע". "ומה תגיד על הטענה שיש עבריין שאומר שהוא בנה את המטען הזה בשביל יניב בן סימון, ושלמעשה יניב פעל בשליחות שלך בעניין הזה?", שאל הסנגור. "אף אחד, שום בן אדם לא פעל בשליחות שלי", השיב. "חברים קרובים שלי יודעים שאין לי שום בעיה עם זאביק רוזנשטיין. אבל אחרי כל הכתבות בעיתונים שציירו כאילו יש בעיה, אתה לא מצפה ממני שאהיה כמו כל הפחדנים ואגיד בחוץ 'לא, באמת אין לי בעיה עם רוזנשטיין'. לא מעניין אותי מה כתוב בתקשורת. מעניין אותי הבנאדם. אמרתי לו במילת כבוד 'אין בינינו כלום'. יישרנו את ההדורים".

אברג'יל אף נשאל בנוגע לטענתו של העבריין, לפיה נשאל כיצד להכין מטען רגע לפני שעזב את ישראל, וכן בנוגע לטענות של ש"כ לפיהן כל מה שנעשה בנמל היה לפי הוראותיו. "הליבה היא שאין לי סכסוך עם הבן אדם, אז למה לי לשלוח להרוג אותו? לא הכרתי אותו חוץ משיחה אחת שדיברתי איתו, עד אחרי הגירוש לא היה לי שום קשר עם הבנאדם הזה. אני מאמין שלגבי הבנאדם הזה, האירוע המוחי מתעתע לו במוח. ואם לא, אז מישהו כיוון אותו במודעות ובזדון. אין משהו אחר. תראה, אני במעקב של סמויה, של ציתותים, של כל משטרת ישראל. גם אם הם יגידו שאין האזנות - אז בוא לא נהיה ילדים קטנים. אני כל הזמן מצותת, אם היה אז היו מביאים שיחה כזאת".

על עדות העבריין כי הכין את המטענים לניסיונות החיסול אמר אברג'יל: "אם הייתי יודע שהוא עשה דבר כזה מפלצתי, לקח חיים של אנשים שלא עשו כלום, לא בטוח שאני היית משאיר אותו חי. להתרועע עם בן אדם כזה? אתם השתגעתם?"

בשלב מאוחר יותר בדיון, נשאל אברג'יל שוב בנוגע לפגישה בבלגיה, בה השתתפו אברג'יל וכמה מעדי המדינה. לפי העדויות, נתן הוראה לחסל את זאב רוזנשטיין. "אני צריך להביא מקדח שייכנס לכם לראש כדי תבינו שאין סכסוך ביני לבין רוזנשטיין? מה צריך, שנתנשק צרפתית?". הוא אף ציין כי לא הוא יזם את הפגישה: "ת' התקשר אליי. מדברים, צוחקים. הוא בן אדם מאוד סימפטי, חביב. הוא התקשר אליי, אמר לי 'יצחק, אני צריך לבוא לראות אותך ליום-יומיים'. לסגור איזה כמה דברים...".

"איך שהם גיעו לשדה תעופה אספנו אותם, אני וישראל", סיפר אברג'יל. "לקחנו אותם למלון, הם ישבו במלון, צחקנו, ירדנו למטה, התיישבנו במסעדה. אמרתי לת' שיבוא, אני והוא טיילנו". אברג'יל מספר שהוא ות' דיברו ביחידות על הסכסוך בין ת' למאיר אברג'יל על העסקה הגדולה של ייבוא הקוקאין, שבה מאיר חשש שת' רימה אותו וגנב ממנו. "לכאורה, סיימת עם העניין הזה בספרד?", שאל הסנגור. אברג'יל השיב בשלילה. "בספרד, פתרנו את העניין של הגלגלים. פה לכאורה נהיה עניין של מעילת כספים". לדבריו, "אחרי זה ישבנו כולנו במסעדה. לקחתי את ש"כ קדימה, לא רציתי לפגוע בו ליד אנשים, ושאלתי מה עם הכסף שהוא חייב לי. זהו. יחד טיילנו עוד קצת, עלינו למלון, לקחנו ויאגרות, אקסטות, קריסטל, כל השטויות האלה. עלינו למעלה, השארתי את החברה שלי בחדר ויצאנו לבלות. אני, אבי, עכא. אני חושב שבאחד הבילויים גם ש"כ היה. יורם השמן הוא כמו חבית חרא, אי אפשר לצאת איתו לדיסקוטק. זה כמו להסתובב עם מוטציה".

"ומה תגיד על הטענה שבאחד הימים נפגשת עם כולם בבית של ישראל, ומדבר לפני כולם כולם ומבקש מהם להכניס את היד לכיס לטובת הפירוק של רוזנשטיין", הקשה הסנגור וייס. "אתה מסתלבט עליי?", השיב אברג'יל. "כמה עולה מטען? מה יד לכיס? מטען למי - למי שאני לא מסוכסך איתו? ולמה אני צריך לדבר ליד אנשים? אני חושד בעצמי, באוזניות שיש לי באוזניים, אז אני אדבר לפני אנשים? אין לעולם תיאוריה שאני אדבר עם אנשים שלא קשורים למה שאני עושה. אם עכשיו הוא והוא והוא יצטרכו לגנוב אופניים, אני לא ארצה לדעת. גם אין דבר כזה לדבר בבתים, במכוניות, במקומות שהייתי בהם פעמיים אני לא מדבר. בתוך החדר שלי בבית סוהר אני מדבר באוזן. אני מוקלט ומצולם 24 שעות, ככה המוח שלי עובד".

"סביב יוני 2003", נשאל אברג'יל, "אתה נאשם שסחרת או ייבאת מיליון כדורי אקסטזי יחד עם דמויות כמו ציון אלון, מוטי "העגיל" אטיאס. מה יש לך לספר על זה?". "אין סיפור כזה", השיב. "עם העגיל היה סיפור אחר. אבי לוקר הלווה לו 60 אלף יורו. הוא אומר לי 'יצחק, הוא משחק איתי, אתה יכול לקחת את ה-60 אלף יורו?' אמרתי לו שאני לוקח 30 בשבילי. הוא ביקש שאעשה לו ג'סטה, לא רציתי. זה ביזנס. אם אני הולך לגבות בנאדם, אני לוקח חצי מהגבייה... הוא אמר לי בסדר. היה עוד בנאדם, יהלומן אחד מבלגיה, שהוא חייב לו מאה אלף יורו. הוא הסכים גם שאני אתן לו 50. אמרתי מתאים לי".

"באשר למוטי אטיאס, בהתחלה תפסתי אותו ואמרתי לו שהוא חייב 160 אלף יורו לאנשים שהם חברים שלי וזה כמו כסף שלי. ואני רוצה את הכסף", המשיך אברג'יל. "בדרך כלל כשאני מדבר עם אנשים הם מביאים את הכסף. הבנאדם מרח אותי איזה שבועיים. 'יש לי עסקה פה, יש לי עסקה שם'... קניתי את הלוקשים בהתחלה. הייתי איתו עדין. אחרי איזה 3-4 פגישות התחלתי להפעיל יותר לחץ... לחצתי אותו בצורה כזו שהוא התחיל לפחד, וכבר לא רצה להיפגש איתי".

"כשאני מדבר איתך על גבייה - זה לא כמו פה בארץ, שהכל זה שלוש שעות נסיעה", הסביר אברג'יל. "זה חו"ל. אם בנאדם משנה מספר טלפון - לך תחפש אותו. התחלתי לשכנע אותו שיש עסקאות, דברים טובים, זורם אותו רק כדי להביא אותו אליי. רק לעשות מפגש. האמת, לא רציתי לקחת ממנו 80. אני מההשפלות שהרגשתי, זה הבנאדם היחיד שעשה ממני צחוק. אמרתי אני לוקח לו 250. כל מה שיש לו אני אקח לו. מהקטע שהרגשתי מושפל, בשביל הג'וק הזה. אבל הוא לא היה רוצה להיפגש איתי. כל פיתיון ששמתי לו - יש עסקה, תשקיע, תבוא - כל מה ששמתי הוא לא נפל ברשת".

-"ומה לגבי ההתנהלות של מוטי אטיאס? אתה לא יכול להגיד לו 'תבוא' והוא יבוא?", שאל הסנגור. -" הלוואי", ענה." ניסיתי בכל דרך של כל תחבולה. למה אני אומר לך שרציתי לקחת יותר? מההרגשה שהוא עבד עליי כל הזמן. כל פעם שאני קובע איתו, הוא לא בא, ואחרי יומיים מחליף את הסים. ואם הוא רוצה לדבר, הוא מדבר מאחורי הגב במחתרת עם לוקר ועם ציון אלון), ומבטיח להם הבטחות. התחלנו להסתלבט על זה שהוא עשה מאיתנו צחוק".

אברג'יל אף נדרש להתעמת עם טענתו של עד המדינה בפרשה י"מ, לפיה היתה עסקה שלא הצליחה, וכי הוא נחלץ לסייע לאחר שנמצאו סמים אצל חברות אופנוענים מאוסטרליה. "בחיים לא היתה לי עסקת סמים עם אוסטרליה, לא העברתי כדורים לאוסטרליה. בחיים לא".

בתשובה לשאלת סנגורו על ההאשמות נגדו כי הוא עומד בראש ארגון פשע, ענה אברג'יל: "אין לי שום פקודות, שום היררכיה, שום שליטה על שום בנאדם ואני לא אתן לשום אדם שליטה על החיים שלי. אני חי - חברות נטו". וייס שאל מאיפה החברות אם הוא לא ראש ארגון ואברג'יל השיב: "אז היית שם אותי בכלא כבר בגיל ארבע. אם החיים הנורמטיביים זה לא לתת כסף לקנטינה, לא לשכן ולא לחבר, ולא לעזור - אז אני לא רוצה לחיות את החיים האלה. אבל אני לא ראש ארגון פשיעה".

אברג'יל סיפר גם על האופן שבו "התפרנס" כששהה מעבר לים. "היו עבודות", טען. "אתה מכניס קוף לבורסה, מוכר יהלומים, קונה יהלומים, קונה אמון של אנשים. הם רוצים לקנות יהלומים ויש לו קשרים ומי שיש לו את הכמות הכי גדולה לוקחים ממנו את האבנים. אתה בסוף נתפס, אבל לוקח שמונה מיליון יורו, או עשרה מיליון. כולם צריכים כסף עורכי דין ואשתי ומשפחה ולדאוג לאחי".

את ההאשמות לפיהן בתקופה זו ביצע עסקאות ענק להברחת חשיש ואקסטזי, אברג'יל דחה מעל לדוכן העדים. "המצב הכלכלי שלי ושל ישראל וציון ועדי ואשתי והילדים מצב כלכלי - זוועה. אבל לא הייתי מתעסק בסמים, זה פוטנציאל להיכנס לבית סוהר".

אברג'יל נאשם ברצח שלושה אזרחים שנהרגו ב-2003 מפיצוץ מטען חבלה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. המטען נועד לכאורה לפגוע ביריבו העיקרי של אברג'יל באותה עת - העבריין זאב רוזנשטיין. הוא נאשם גם בניסיון רצח של רוזנשטיין בהזדמנות אחרת, באמצעות מטען חבלה שהתפוצץ בגני התערוכה בתל אביב, וכן בניהול ארגון פשיעה ובעסקאות סמים חובקות עולם.

עוד לפני שאברג'יל עלה לדוכן לפני כיומיים, פתח סנגורו, שמשון וייס: "מה שנראה בפרשת ההגנה זה שיש את הדמות, את המותג, איציק אברג'יל. אנחנו לא נגיד שהוא איזה אימא תרזה שגדלה במנזר. הוא עבריין מגיל מאוד מאוד צעיר, שכבר מגיל צעיר שמו המפוקפק הלך לפניו ונקשר לאירועים פליליים מהרגע שהוא זוכר את עצמו. והנקודה המרכזית היא ששמו נקשר להרבה אירועים בין אם הוא קשר באמת, בין אם לאו. בין אם ביצע פשע, או שאדם אחר השתמש בשם שלו ללא ידיעתו".


(עדכון ראשון: 10:26)