פחות סוריה, יותר לבנון: שינוי הטקטיקה של איראן

התקיפה המיוחסת לישראל שהתרחשה אמש (חמישי) באזור אל-כיסווה בדרום סוריה (כ-50 קילומטרים מהגבול עם ישראל), אינה בהכרח מעידה על הכלל - חידוש התקיפות הישראליות בשטחי סוריה ביתר שאת. ייתכן שהאירוע הזה מהווה דווקא את היוצא מן הכלל במסגרת הכללים החדשים שכופה רוסיה על האזור.

ישראל עצרה כמעט לחלוטין את התקיפות הללו בחודשיים וחצי האחרונים, מאז אותה תקרית מפורסמת בלטקיה, שבמהלכה הופל בשוגג מטוס רוסי באש נ"מ סורית שלאחריו האשימה מוסקבה את ישראל באחריות לתקרית ולהרג 14 אנשי הצוות שהיו עליו. מאז מתברר, קרו כמה דברים במקביל: ראשית, המסר הרוסי לישראל באשר לתקיפות הללו היה ברור, כולל הכנסת מערכת ה-S-300 להגנה מפני מטוסים. ואכן בישראל הבינו את "הרמז" העבה והיקף התקיפות הישראליות בשטח סוריה הצטמצם מאוד.

מכאן שאם אכן ישראל היא שאחראית לתקיפה הנרחבת בשטחי סוריה מאתמול, ניתן לשער שהמטרות שהותקפו אכן היוו איום ממשי לישראל, ובנוסף, שקיומן של המטרות הללו בשטח סוריה, גם לא היה לשביעות רצונם של הרוסים.

לקריאה נוספת:
דיווחים: ישראל תקפה מטרות איראניות באזור דמשק; סוריה שיגרה טיל לגולן
דם רע ומתיחות עם רוסיה: התקיפה בלטקיה עשויה לגרום כאב ראש לישראל
דב של נייר: רוסיה רוצה מישראל רק דבר אחד

שנית, מסתמן שבחודשיים וחצי הללו, מסתמן גם שינוי דפוס פעולה איראני. או כפי שאמר אתמול אלוף (במיל') עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS, בראיון לרדיו 103FM: איראן שינתה טקטיקה. לא עוד התרכזות בהשתלטות על סוריה באמצעים צבאיים וכלכליים, אלא התמקדות בשתי זירות אחרות - לבנון ועיראק. ואולי צריך לקרוא לילד בשמו - הפיכתה של לבנון לפרובינציה איראנית לכל דבר, לא באופן רשמי חלילה, אך בשלל אמצעים פוליטיים, כלכליים וצבאיים. זה לא אומר שהאיראנים חלילה נוטשים את סוריה, אך היא אינה עוד תחנה קריטית להעברת אמל"ח ללבנון. אפשר פשוט לעשות זאת ישירות.

בימים האחרונים פורסמו לא מעט דיווחים על מטוסים איראניים המזוהים עם "משמרות המהפכה" שנחתו בשדה התעופה של ביירות והביאו עמם אמצעי לחימה חדישים ומתקדמים. ייתכן שמאותו הסוג שישראל ניסתה למנוע בעבר את כניסתם מסוריה ללבנון באמצעות תקיפת שיירות נשק. ונראה שהאיראנים מצאו את הפטנט היעיל יותר: ערוץ ישיר, פשוט, שנועד לחזק את חיזבאללה ואת הנוכחות שלהם במדינה.

וכך זה מתבצע: במקום להעביר את האמל"ח לסוריה ומשם ללבנון תוך הסתכנות בעימות עם ישראל ויצירת חיכוך עם הרוסים, טהראן מעבירה ישירות את אמצעי הלחימה ללבנון, כלומר לחיזבאללה. בעיראק הסיפור אפילו פשוט עוד יותר - העברה פיזית דרך היבשה של אמצעים, כלי נשק ולוחמים, מאיראן למליציות השיעיות השוהות בשטח העיראקי.

שינוי דפוס הפעולה הזה נובע כאמור בראש ובראשונה מהכתבה רוסית. מוסקבה לא ראתה בעין יפה את התקיפות הישראליות בסוריה אך גם לא את הניסיונות האיראניים להשתלט על סוריה. המסר הרוסי כנראה חלחל בטהראן והמאמץ מתמקד כעת בלבנון.

בנוסף, בלבנון עצמה חל שינוי של ממש בכל מה שמתרחש בנוכחות ובדומיננטיות של חיזבאללה. הארגון הפך לבעל הבית של לבנון מאז תחילת שנות ה-90, פחות או יותר, רגע אחרי הסכם טאיף (שסיים את מלחמת האזרחים ופירק את הארגונים הפוליטיים מנשקם מלבד את חיזבאללה). ועדיין, נדמה שבשנה האחרונה נעשה צעד משמעותי של איראן בנושא לבנון, לקראת השתלטות לא רק על מערכות צבאיות, אלא גם ממשלתיות. קחו לדוגמה את משרד הבריאות הציבורי שבראשותו עומד רופא המזוהה עם חיזבאללה ועבד במוסדות שונים של הארגון; או איברהים עבאס, מנהל "הביטחון הכללי", אחד מגופי המודיעין המשמעותיים במדינה, שנחשב למינוי של חיזבאללה. הנשיא, מישל עאון, נחשב לחבר הקואליציה של 8 במרץ, שבראשות הארגון השיעי. כך גם הרמטכ"ל בלבנון ומי לא.

תחקיר של גופי מודיעין ערביים ומערביים שפורסם בשבוע שעבר בעיתון באיחוד האמירויות, גילה כי "יחידה 900" של חיזבאללה, המכונה "יחידת הביטחון" של הארגון, הצליחה לגייס ולשתול עשרות סוכנים בגופי הממשלה הרשמיים של לבנון. בהם מנכ"לים של משרדים ממשלתיים, מנהלי גופים כלכליים ומפקדים בכירים בצבא לבנון. הסוכנים הללו מעבירים, על פי אותו תחקיר, מידע רגיש לחיזבאללה, שמאפשר לו לעשות במדינה כבשלו.

בינתיים, המהלך האיראני נותן את אותותיו גם בפוליטיקה הלבנונית. בלבנון אין ממשלה מאז הבחירות האחרונות בחודש מאי. כחצי שנה מנסה סעד א-דין אל-חרירי להרכיב ממשלה אך ללא הצלחה. כשנשאל על הסיבות לעיכוב בהרכבת הקבינט החדש האשים מייד את חיזבאללה. הארגון השיעי מתברר מתעקש למנות שר מבין שישה חברי פרלמנט סוניים הנחשבים לבני בריתו, מהלך שראש הממשלה, סעד א-דין אל חרירי (סוני בעצמו) מתנגד לו. וכך, לבנון אמנם חגגה רק לפני שבוע ימים את יום עצמאותה ה-75, אך המונח הזה, עצמאות, רחוק מלתאר את המתרחש במדינה ואת ההשתלטות האיראנית עליה.