בין שמיים לאש: הלוחמים השקטים של חיל האוויר

פעולת הכוח המיוחד של צה"ל בלב חאן יונס, שנחשפה על ידי כוחות חמאס, הובילה לעימות פנים מול פנים בעיר הפלסטינית. חילופי האש הכבדים הובילו למותו של סגן-אלוף מ', לפציעת קצין ישראלי נוסף, ולחיסולם - על פי הדיווחים - של מפקד גדוד בחמאס ופעילים חמושים אחרים. פרטי האירוע עדיין אסורים לפרסום, אך דבר אחד ברור: מהשנייה שבה נשלפו כלי הנשק, החל מרוץ נגד השעון בניסיון לחלץ את הכוח מהשטח העוין, ולנטרל את כוונות חמאס לחסל את חבריו או לשבות אותם, ובכך להוסיף "קלפי מיקוח" משמעותיים נוספים לגופות הדר גולדין ואורון שאול, ולשני האזרחים הנוספים (לפחות) שמוחזקים ברצועה.

האירוע דרך את חיל האוויר. כלי טיס שריחפו מעל האזור סיפקו תמונת מצב מהמתרחש על הקרקע, מידע על הכוח וכן מעקב אזורי שהתמקד בחשש לזרימת כוחות עוינים נוספים. חדר הפיקוד המיוחד שפעל ריכז מידע מגופי המודיעין השונים, ועיבד אותו לכדי החלטות קריטיות שבסופן משימה מורכבת ומסוכנת, אך ברורה מאוד - צה"ל יעשה הכול כדי לחלץ את הכוח. כל רגע שחלף נשא משמעויות אדירות, ולבסוף הוביל החשש מריכוז הכוח הפלסטיני באזור למהלך אמיץ: קביעת נקודת יעד בשטח העוין, שאליה יגיע הכוח המיוחד, יצירת "מסך אש" סביב אותה נקודה כדי למנוע מחמושים להתקרב, והנחתת מסוק יסעור - לראשונה מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה - שיחלץ את הלוחמים.

המסוק אויש בצוות אוויר שכולל טייסים, מכונאי מוטס, לוחמי 669 ואנשי רפואה, אך פרטי המבצע עדיין מכוסים ענני אבק מהשטח (ואיפול צנזוריאלי צה"לי). דבר אחד ברור: גם בפעולה הזו הייתה למכונאים המוטסים תרומה חשובה מאוד. החיילים האמיצים, שנותרים לרוב חסרי תהילה, מודעים לאיומים הסביבתיים בעת נחיתה בשטח אויב, ונחשבים לחלק בלתי נפרד ממערך מסוקי הסער של חיל האוויר. הם אחראים להעלות את הכוחות המיוחדים אל בטן המסוק ולאשר, למעשה, לצוותי האוויר להמריא בדרכם חזרה לישראל.

כבר באמצע שנות החמישים קבע מפקד חיל האוויר דאז עזר ויצמן שלאור המשימות המורכבות, יהיה על כל מסוק תובלה מכונאי מוטס. שנים ספורות לאחר מכן, התקיים הקורס הרשמי הראשון, ובאותו מעמד הוגדרו מסיימיו כאנשי צוות אוויר. במהלך השנים בלטה תרומתם, והתפקיד הפך להיות הנחשק ביותר במערך הטכני של החיל. מערך הסער התעדכן, מסוקים חדשים ומערכות מתקדמות נקלטו, ותורות הלחימה שפותחו עיצבו ושייפו עוד יותר את התפקיד.

בניגוד לדעה הרווחת, המכונאי המוטס אינו אחראי רק לזהות תקלות ולתקנן בשטח ובאוויר, אלא נושא סמכויות למגוון פעולות. הוא מפקד החלק האחורי של המסוק, האחראי בפועל להעלאת והנחתת לוחמים בשטח אויב ומתפעל מערכות משימה, ובהן מנוף בעת פינוי וחילוץ מהים ומשטחים יבשתיים מורכבים. המכונאי המוטס הוא גם החייל שיוריד בכבל את לוחמי 669 לפעולת חילוץ, או יתמוך בלוחמים באמצעות חבל מיוחד (פעולת פסטרופ), כפי שקרה בהשתלטות על ספינת "קארין A", או בעת הפשיטה על ה"מאווי מרמרה" הטורקית.

תפעול המערכות המורכבות מתרחש במקביל לעקרון העל של תפקידו - גורם מקצועי נוסף שמאייש את תא הטיס במהלך מבצעים. לא בכדי עוברים המכונאים המוטסים הכשרה למילוט והישרדות בשטח אויב ובים, וכיום אין גיחת מסוקי סער בלעדיהם. לעתים, במבצעים מורכבים, ייתכן מאוד ויהיו על המסוק שני מכונאים מוטסים. "יש כל כך הרבה מורכבות שאליה הם נדרשים במשימות, שהמקצועיות והמיומנות שלהם היא קריטית", הסביר סגן-אלוף נ', מפקד טייסת "ציפורי המדבר" בבסיס פלמחים. "אין מסוק סער ללא מכונאי מוטס, ולא בכדי נבחרים הטובים ביותר למקצוע הזה. הם כולם שומרי סוד", הדגיש.

נ' היה מפקד מסוק יסעור שחילץ את לוחמי שייטת 13 שפשטו במהלך מלחמת לבנון השנייה על העיר צור, במטרה לחטוף בכיר חיזבאללה מדירת מסתור. המבצע הסתבך, עשרה לוחמים נפצעו מאש חיזבאללה, ושני מסוקים נחלצו לעזרת הכוח המסיבי ונחתו על קו החוף למרות הסיכון האדיר. שם, הם המתינו בדריכות עצומה לעליית הלוחמים, אך לקראת ההמראה התעוררה בעיה בספירתם בבטן המסוק, משום שכמה ממפקדי הקומנדו הימי חזרו כדי לסייע בפינוי הפצועים והעמסת אמצעי הלחימה. המתח היה אדיר, השטח היה חשוך לחלוטין וסכנת החשיפה - והפגיעה הוודאית שתבוא בעקבותיה - הייתה ממשית. הלוחמים הצטופפו בתא, הציוד היה רב, ואנשי הרפואה עסקו כל העת בטיפול מציל חיים, אך חשש מרכזי נוסף היה השארת לוחם בשטח לבנון. המכונאי המוטס התעקש, עמד בלחץ, ספר בחושך פעם נוספת את הלוחמים, הכריז על נוכחות מלאה במסוק, ואיפשר לטייס להמריא.

"פעולות שנראות מהצד פשוטות הן מורכבות מאוד בשטח", הסביר נ', תוך שהוא מציין את המראות הקשים שעמם מתמודדים אנשי הצוות, לרבות אסון נחל צפית. "המכונאי המוטס מסייע לנחות במקום המתאים בשטח, ואחראי על העמסת הלוחמים למסוק וסידורם. אתה צריך להיות מינימום זמן על הקרקע ולכן צריך שזה יהיה הכי מהיר והכי מקצועי", הדגיש. "כשאתה מוריד צוות 669 לקרקע, אתה צריך לתפעל את המערכת במדויק. יש רוח חזקה, סלעים, שיפוע או נחל זורם, והכול הופך להיות מסוכן מאוד ללוחמים. ומה עם חילוץ לילי בקניון? וכשנדרש כבל ארוך מאוד? זה מאוד מאתגר, וחשוב להבין שהפעולות על המסוק הן עבודת צוות".

בעבר המכונאים המוטסים היו חיילים סדירים בולטים, שנבחרו לקורס לאחר מבחנים וגיבוש והמשיכו לשירות קבע. בשנים האחרונות, עם זאת, החלו לקדם דור משרתי סדיר שאותרו כבר בשלב טרום הגיוס, חלקם תלמידי בית הספר הטכני של חיל האוויר. כך או כך, על קו הזינוק של הקורס שנפתח פעמיים בשנה עומדים חיילים ספורים בלבד, ותנאי הקבלה למועדון המצומצם רק הולכים ונהיים קשים יותר. בדצמבר 2018 תיושם מתכונת חדשה לאיתור לוחמים לקורס, ובמסגרתה יפוצלו החיילים (לראשונה יחלו גם שתי חיילות את ההכשרה) בשלב מסוים לשני מערכים - מסוקי היסעור ומסוקי הינשוף. בתום המסלול, יקבלו מסיימיו את הסרבל הירוק (בדומה לטייסים, ובשונה משאר המכונאים).

"המכונאי המוטס הוא הדמות הבכירה בליין. הוא נוכח בטיסות מבחן לפני טיסות אימונים, אחרי ביקורת וטיסה עם מערכות מיוחדות'. כחייל צעיר הסתכלתי עליהם ואמרתי: 'זה מה שאני רוצה לעשות", סיפר לוואלה! NEWS רב-סרן ש', מפקד קורס מכונאים מוטסים. "מכשירים אותם לעמוד מול תקלות שכיחות על המסוק, דרך לחימה אווירית, סדנאות מנטליות להתמודד עם כישלון, מילוט קרקע וכל מה שנדרש לעשות כשמסוק חלילה מתהפך למים". הסימולציה האחרונה, אגב, מתקיימת בסימולטור ייעודי שהותקן בתוך בריכה בקונטיקט שבארצות הברית.

ההזנקה הראשונה של ש' התרחשה בצהרי שבת. "מטייל נפל לעומק של עשרות מטרים בנחל זוויתן שבצפון. החברים שלו, שהלכו להזעיק חילוץ, לא ידעו היכן הוא בשטח", סיפר. "זו פעם ראשונה שלי והלב בהתאם. הכנתי את מנוף החילוץ. סידרתי את תא המטען. המסוק ירד נמוך. רופא ולוחם ירדו לטפל בפצוע. אני בן 21 ופתאום עולה מולי חייל בן 21 עם שברים רבים. זה אירוע לא פשוט".

ש', שהתגייס לצה"ל בשנת 1997 לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הטכני של החיל בבאר שבע, החל את שירותו כמכונאי על מסוק ה"אנפה" וגילה את ייעודו כבר בראשית ההכשרה בטייסת. עם השנים, החלו האירועים להצטבר, וחלק מהמראות הקשים מלווים אותו גם בלילות, לפני השינה, כהגדרתו. "יש שלב שבו בתמורה לפצוע על אלונקה, אתה מוסר לכוח בשטח אלונקה חדשה. היה איזה רגע במבצע 'צוק איתן' שבו אני מביט מלמעלה ורואה את היקף האלונקות החדשות, ומבין כמה פצועים היו עכשיו באירוע", סיפר. מצבו של אחד הפצועים באותה פעולה, סמל-ראשון מתן גוטליב, הוגדר אנוש, וש' זיהה את הסיטואציה. "תוך כדי שאני מסדר את הפצוע ומטפלים בו, יש לא מעט מקרים שאתה מסייע לצוות הרפואי בהנשמה. אתה חלק מהצוות. אחרי שאנחנו נוחתים בבית החולים ומוסרים את האלונקה, אנחנו משתדלים להתנתק מהאירוע. יש לנו עוד משימות. אנחנו גם לא מבררים מאוחר יותר מה מצבם, אבל באותו שבוע ראיתי בעיתון תמונות מההלוויה שלו ואז הבנתי".

המראות הקשים, הפעולות הסודיות והמבצעים בשטח האויב עומדים לצד אינספור רגעים מורכבים, אך שגרתיים יותר. "מזניקים אותנו גם לתאונות דרכים", הסביר ש'. "אני נשוי ואב לשלוש בנות, והמראות תמיד מאוד קשים. המשפחה לא באמת יודעת מה אני עושה חוץ מזה שאני טס במסוק בשמי המדינה. אני לא רוצה שמישהו ידאג".

מפקדיו, לעומת זאת, מספרים על קצין שקט וביישן, שנבחר למצטיין רמטכ"ל לפני מספר שנים, ומפקד כעת על הקורס כפועל יוצא של פועלו במערך, קור הרוח שלו ואומץ הלב שהפגין. כך, הסביר למשל, באירועים מורכבים כמו הפגיעה במטוס הקרב בגבול הצפון בתחילת השנה "אתה לא באמת יודע לאן אתה הולך". לדבריו, "המכונאי המוטס עוסק באיתור כלי הטיס ובחילוץ הצוות שנטש, ויכול מאוד להיות שהאזור עדיין מאוים, אבל דבר אחד ברור: הקברניט סומך עליך שתבצע את המשימה הכי טוב שיש, ואני סומך עליו".

הצורך הצה"לי שדורש מוכנות למלחמה, בצירוף העומס המבצעי על מערך מסוקי התובלה, הוביל גם מכונאים מטוסים בשירות מילואים לטייסות, ואלה מוגדרים על ידי נ' כ"אחת החוליות החזקות של הטייסת". רב-סמל (מיל') א', שהחל לשרת כטכנאי צוות קרקע במערך מסוקי הקרב מסוג "צפע", והתעקש לעבור למערך מסוקי הסער ולהשתלב בו כמכונאי מוטס, הוא אחד מהם. "בהזנקה הראשונה שלי אמרו לי: 'לך תביא קסדה ותבוא. חייל נפצע מירי בנצרים'. זה היה מוזר מאוד", סיפר. "חששתי מאוד מההמראה הראשונה. השטח היה מאובטח, ראיתי הרבה כוחות על הקרקע ונחתנו. העלינו את החייל באלונקה אל המסוק. הוא קיבל מורפיום ולא דיבר בכלל. טסנו לסורוקה והוא ניצל".

השגרה התחלפה בעימותים האלימים של האינתיפאדה השנייה, וההזנקות הפכו תכופות יותר ויותר. אחד האירועים הגדולים שאליהם הוזנקו ש' וא' (השניים גילו בדיעבד שרק ארבעה מקומות הפרידו מהם בשרשרת הגיוס בבקו"ם) היה הקרב הקטלני בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן". "אי אפשר לשכוח את הימים הללו", נזכר ש', "כבר מהאוויר ראינו את האלונקות והפצועים והבנו מה קרה. אופן העמסת הלוחמים על המסוקים היה חריג. נחתתי בלבנון יותר מפעם אחת, וזה לא היה דומה בשום צורה למה שראיתי עד אותו יום".

במלחמת לבנון השנייה היה א' אחראי על שיבוץ המכונאים המוטסים למסוקים ולכוננויות, אך בשלב מסוים, העיד, הוא התעקש לשבץ את עצמו. "הרגשתי רע עם זה שאני רק שולח אנשים למשימות. הצבתי למפקדים שלי עובדה", תיאר. אחת ההזנקות הראשונות שלו במלחמה התרחשה לאחר דיווח על הפלת שני מסוקי "פתן" בגבול לבנון, שהתברר מאוחר יותר כהתנגשות. איש צוות אוויר נהרג ושלושה נפצעו. "זה היה לילה קשה מאוד. לצאת בידיעה שהפילו לך מסוק זה מורכב מאוד", סיפר. "אתה מתקרב לגבול, רואה את הטילים משני הצדדים ונערך להכי גרוע. זו הרגשה רעה. חיל האוויר הוא משפחה אחת קטנה, בטח מערך המסוקים. כולם מכירים את כולם. לא צריך להגיד מה זה עושה לצוותים. בדיעבד, זה היה חילוץ משטח ישראל. דובר בהתחלה על אפשרות שמחבל פגע בהם עם טיל נ"ט, ואני הייתי בסך הכול בן 24, עם מחשבה שמהטיסה הזו אני לא חוזר".

במקרה אחר במלחמה, שדרשה מתוקף הנסיבות אומץ לב ונחישות, החליט טייס מסוק ינשוף לרחף באזור מיוער וצפוף מעל גבול לבנון, ולאפשר למכונאי המוטס לקלוט את הפצועים מצוותי הרפואה למרות האיומים הרבים והפגיעה ברוטור. הפעולה הזו הצילה חיים, אך אירוע אחד בלט אף יותר, ובמהלכו נכנסו שני מסוקי יסעור לחלץ כוחות מיוחדים, ובהם סגן-אלוף עמנואל מורנו, למרות הסכנה המוחשית שיופלו. מפקד חיל אוויר דאז, אלוף עידו נחושתן, העניק לארבעת הטייסים וארבעת המכונאים המוטסים צל"ש על אותה פעולה.

לצד הפעולות ההירואיות הללו, זוכרים השנים אירוע כואב במיוחד, שהתרחש לקראת סיום המלחמה. כוחות רגליים הונחתו בעומק לבנון, וזמן לקצר לאחר שיצאו מבטן מסוק היסעור, שוגר טיל נ"ט לעברו, וגרם למותם של חמישה אנשי צוות אוויר. "הייתי בכוננות בישראל", שיחזר א'. "ראיתי את המסוקים ממריאים עם הלוחמים, וזמן קצר לאחר מכן התקבל דיווח 'מתכת הופל'. ניתנה הוראה להחזיר את המסוקים ומאותו רגע החל מרוץ החילוץ. אלו רגעים קריטיים".

ש' מביט בשורת מסוקי הינשוף בליין. "עברנו אחר כך את 'עופרת יצוקה', 'עמוד ענן' ו'צוק איתן'. אלה חוויות קשות ומורכבות. כשאתה חוזר לטייסת ושוטף מהמסוק את דם הפצועים, אלה רגעים שנשארים איתך לתמיד, אבל חשיבות המשימה ברורה לנו. אנחנו מצילים חיים. אם היו מקבצים את כל הפצועים שפינינו, היו ממלאים אצטדיון".