מערכת הביטחון יכולה להצטער על התפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהוביל תהליכים אסטרטגיים במערכת הביטחון ושידר יציבות כללית. הוא החל את תפקידו כשר הביטחון ה-18 ב-30 במאי 2016 כשפנקס העבודה שלו עמוס: כיהן כחבר וכיו"ר ועדת החוץ והביטחון, שר תחבורה, שר התשתיות, השר לעניינים אסטרטגיים, שר החוץ וחבר הקבינט הביטחוני. למרות זאת, הוא הוגדר כשר ביטחון אזרחי עם קריצה שהתיק גדול עליו והפערים ישחקו לרעתו.
כניסתו ללשכת שר הביטחון בקומה ה-14 הייתה חלקה. כבר בדיון המסווג ביותר מדי יום חמישי המכונה מבצעים וגיחות (מו"גים) הוא אישר מבצעים מורכבים וחשאיים לצה"ל. מהר מאוד הבינו הגורמים כי ליברמן הוא מכונה לקבלת החלטות גם כשמדובר במבצעים נועזים ומסוכנים, ובעל ידע נרחב בתחום הביטחוני-מדיני.
לקריאה נוספת
פיגוע דקירה בתחנת משטרה בירושלים: ארבעה שוטרים נפצעו קל
הגופה נמצאה רק אחרי שעה: התחקיר על פגיעת הרקטה באשקלון
"האחריות על נתניהו": בדרום מגיבים על התפטרותו של ליברמן
בשלב הבא הוא דאג להעביר מסר לבכירי מערכת הביטחון: אין בכוונתו לעסוק בטקטיקה אלא באסטרטגיה. יחסי עבודתו הרמטכ"ל גדי איזנקוט היו טובים ותקינים. גם אם היו מתיחויות, כגון דעתו על פרשת אלאור אזריה, הן לא גלשו מחוץ לחדר הדיונים. מול המצלמות ידע ליברמן כיצד לחמוק ממוקשים. אפס זעזועים והרבה יציבות.
רק לאחרונה יצא להגנתו של איזנקוט כשפוליטיקאים ניסו לייחס ללובשי המדים רפיסות במערכה נגד עזה. גם כשנמתחה ביקורת מצדו של נציב קבילות החיילים, הרמטכ"ל קיבל גיבוי מליברמן. בניגוד לשרי ביטחון שהיו רמטכ"לים לשעבר, הוא לא ניסה להיות רמטכ"ל-על או כזה שעוסק בדרכי ההגעה של הגדוד אל היעד ובטקטיקה של יחידות. היה ניתן להבין במהרה כי התחום החברתי קרוב לליבו ולתפיסת עולמו, אך זה לא גזל זמן מהעיסוק שלו באסטרטגיה.
כהונתו תיזכר בין היתר כתקופה של מלחמת הצללים נגד ציר הרשע, איראן-סוריה-חיזבאללה, שלפי פרסומים זרים צבר תאוצה והתרחב במרחב הסורי באמצעות תקיפות אוויריות ופיצוצים עמומים במזרח התיכון. חלק מהמערכה נחשפה וצה"ל לקח עליה אחריות, כמו העימות הישיר הראשון עם איראן בזירה הסורית.
המאמץ לחסל את בניית המנהרות ברצועת עזה קיבל בכהונתו יחס מיוחד. גם בימים האחרונים, כשברקע משוגרות מאות רקטות ופצצות מרגמה לעבר גבול עזה, המשיכו הקבלנים ועובדי משרד הביטחון לבנות את החומה התת קרקעית נגד מנהרות.
גם מדיניות הבידול בין עזה ליהודה ושומרון באמצעות מקלות וגזרים עלתה בכהונתו שלב תוך כדי שהוא רוקם תכניות יוצאות דופן עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) הקודם, האלוף יואב פולי מרדכי. אחד המהלכים שנזקפים לזכות ליברמן הוא עמוד הפייסבוק של מתפ"ש בערבית, 'אלמונסק', שהפך ללהיט בקרב הפלסטינים בפרט ובעולם הערבי בכלל. ליברמן, שהעלה את רעיון האתר, הנחה לתקצב את פעילותו ונהג להעביר יחד עם מתפ"ש מסרים ישירים לציבור הפלסטיני בעזה ובאיו"ש.
למרות זאת, גולת הכותרת של כהונתו היא הרעיון להקים את חיל הטילים ולחתום על עסקאות נשק שתומכות את התכנית למרות התנגדות קצינים בכירים בצה"ל. מטרת התכנית היא לאפשר לצה"ל אמצעי אש כבדים מהקרקע במידה ותיפגע הכשירות של חיל האוויר הישראלי בעקבות התקפות ארגוני הטרור באמצעות טילים ורקטות. עוד החליט ליברמן על רכש הנגמ"ש הגלגלי 'איתן' והתותח החדש עבור חיל התותחנים במסגרת תהליך התעצמות של כוחות היבשה.
הוכיח שהוא עובד מהראש ולא מהבטן
ליברמן עסק רבות גם בתכנית צה"ל 2030 והשלים לא מעט החלטות שישרתו את שרי הביטחון בעתיד. כבר עכשיו ברור כי הוא לא יגזור בהן את הסרט. ליברמן היה צפוי להכריע בקרוב מאוד על סוגיות כבדות משקל כגון רכש מטוסים עבור חיל האוויר, מלאי חימוש ומערך התובלה של צה"ל, בחופף לתקציב הסיוע האמריקני, והן יוכרעו על ידי שר הביטחון הבא. פרויקט מיגון הצפון מפני איום התלול מסלול, בו נעשה שימוש במשאבים רבים, נזקף גם לזכותו.
ליברמן הוכיח כל הזמן כי הוא עובד מהראש ולא מהבטן, אך נדמה היה לאחרונה כי הדיונים בקבינט על רצועת עזה וההתנהלות והשיח סביב ההסדרה עם חמאס הכבידו עליו מאוד. הוא לא הצליח להעביר את כובד משקלו אל הקבינט בנושא רצועת עזה, כמו האופן בו מנוהל המשא ומתן לתהליך הפסקת אש, העברת מיליוני הדולרים מקטאר לחמאס ונושאים נוספים.
ראשי הארגונים, ובראשם הרמטכ"ל, לא התיישרו לעמדתו אלא לעמדת ראש הממשלה ושאר חברי הקבינט. לכן הוא החליט להרים ידיים ולהתפטר.
זמן רב לפני שהתפטר, אמר ביושר לסביבתו הקרובה כי אין בכוונתו לגרור את כל המערכת המדינית-ביטחונית למימוש המדיניות הנכונה בעיניו. אלו אולי סימפטומים של שר ביטחון שעומד בראש מפלגה קטנה, ומעליו ראש ממשלה ממפלגת שלטון שתמיד ידרוש ששר הביטחון יקבל את מדיניותו.
כעת נותרו לא מעט נושאים פתוחים ושאלות נוקבות עליהן אין עדיין תשובה. הבוערת מכולן היא רצועת עזה, שנותרה עם הפסקת אש לא באמת אפויה. המציאות הביטחונית עלולה להתפרץ כבר ביום שישי עם הפגנות אלפים בגבול הרצועה. השאלה הזו מעסיקה לא רק את הביטחוניסטים שטוענים כי הפתרון הוא מדיני, אלא גם לא מעט פוליטיקאים, הטוענים כי הפתרון הוא שילוב של מדינאות, כלכלה וצבא - מה שבהכרח יהפוך את הדיון בנושא למרכזי במערכת הבחירות המתקרבת.