פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הגישה לבג"ץ תצומצם? ההערה של בית המשפט ששימחה את השרה שקד

      בית המשפט העליון דחה על סף עתירה נגד השר דרעי על ניגוד עניינים לכאורה בבחירות המקומיות. אחד הנימוקים, שוודאי גרם נחת בסביבת שרת המשפטים, עשוי להקשות בעתיד על עתירות של ארגוני זכויות אדם

      הגישה לבג"ץ תצומצם? ההערה של בית המשפט ששימחה את השרה שקד
      עריכה: שניר דבוש

      שלשום (שלישי) בבוקר, בזמן שהקבינט המדיני-ביטחוני דן במטחי הרקטות מעזה, פרסמו שופטי בג"ץ פסק דין שבוודאי העלה חיוך אצל חברת הקבינט, שרת המשפטים איילת שקד. מדובר בעתירה של התנועה לאיכות השלטון שנדחתה על הסף, ודרשה להעביר מידיו של שר הפנים אריה דרעי את כל הסמכויות הנוגעות לסיבוב השני בבחירות המקומיות בירושלים, לאור תמיכתו הפומבית במשה ליאון.

      השופטים יצחק עמית, נעם סולברג ודוד מינץ דחו את העתירה מכמה טעמים, שהעיקרי בהם היה עיתוי הגשתה. דרעי הביע את תמיכתו בליאון במשך שבועות ארוכים. למרות זאת, העתירה הוגשה בדקה ה-90, שלא לומר בזמן הפציעות ממש - יום אחד בלבד לפני הסיבוב השני. "מזווית נוספת", כתב עמית. "נוכח הצעדים המתבקשים, הרי שאין לעתירה תוחלת מעשית, באשר קשה להלום כי הכנסת תתכנס בסדר זמנים כה דוחק". כלומר, גם אם העתירה הייתה מתקבלת - לא היה מה לעשות בלוח הזמנים שנוצר.

      עוד בוואלה! NEWS:
      הבית היהודי: דורשים את תיק הביטחון; בלי שינוי אין טעם בממשלה
      "ירושלים בסכנה": תומכי ברקוביץ מרגישים שהפסידו בקרב חייהם
      שיחת נזיפה במיי וריב עם מקרון: חמשת ימי הזעם של טראמפ באירופה

      איילת שקד, כנס לציון 15 שנה להקמת הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, אוניברסיטת ת"א, 26 בדצמבר 2017 (ראובן קסטרו)
      נגד השינויים שהוביל אהרן ברק. שקד (צילום: ראובן קסטרו)

      סיבה נוספת שהובילה לדחיית העתירה היא שבפועל לשר הפנים אין ממש סמכויות מעשיות הנוגעות לבחירות, שכן אלו הועברו למנכ"ל משרד הפנים ולמפקח הארצי על הבחירות כבר בשנת 2004. "ממילא", המשיך השופט עמית. "לא ברור מהן הסמכויות הנתונות בידי שר הפנים שבכוחו להפעיל, המעמידות אותו במצב של ניגוד עניינים שבגינו הוגשה העתירה".

      אך לשופטים הייתה גם סיבה נוספת לדחות את העתירה, והיא זו שגרמה נחת בסביבתה של שקד. השופט עמית ציין כי יש טעם בהערה שציינה המדינה בתגובתה, לפיה "בהינתן שהמועמד המתחרה, מר עופר ברקוביץ, בחר שלא לעתור לבית המשפט בנושא זה, אין להידרש לעתירה דנן המוגשת על ידי עותר ציבורי, המבקש להתעבר על ריב לא לו". ובמילים אחרות - אם הנפגע הישיר כביכול בחר שלא לעתור לבית המשפט, אין לתנועה לאיכות השלטון, העותר הציבורי, זכות לעתור בשמו.

      עופר ברקוביץ (מערכת וואלה! NEWS , שרון גבאי)
      הנפגע העיקרי הוא לא העותר. ברקוביץ (צילום: שרון גבאי)

      הרחבת זכות העמידה הייתה אחד השינויים הגדולים שמזוהים עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק. היא זו שאפשרה לארגונים שונים לעתור לבג"ץ גם אם אינם נפגעים ישירות מהצעד שנגדו הם עותרים, ובכך להביא לבחינה של סוגיות עקרוניות ורוחביות. כאלו היו חלק מהעתירות נגד שיטות העינויים של שב"כ, העתירה שמנעה הקמת בית סוהר פרטי והעתירה נגד ההפרדה העדתית בבית הספר לבנות בעמנואל - וזוהי רק רשימה חלקית מאוד.

      אף שגם ארגוני ימין עותרים לבג"ץ לא פעם כעותר ציבורי, צמצום זכות העמידה נחשב לאחד המהלכים ששקד מנסה להוביל במערכת המשפט, בין היתר באמצעות מינוי שופטים "שמרנים". אפשר לחלוק על הקביעה שהנפגע הישר מפגם במערכת הבחירות הוא המתמודד, ולא הציבור. אפשר גם להזכיר שכרגע מדובר בצעד קטן מאוד - נימוק אחד, שאינו העיקרי, כחלק מדחייה של עתירה שממילא הייתה חסרת סיכוי. אבל לא זה מה שעניין את סביבתה של שרת המשפטים. שם ראו בהערה של השופט עמית צעד בכיוון הנכון.

      מהתנועה לאיכות השלטון נמסר: "פסק דין מצער מאוד של בית המשפט, שנסמך על תגובת המדינה המצערת לא פחות. העתירה הוגשה בעקבות תלונות של רבים מתושבי ירושלים אותם בחר לכנות שר הפנים - שטן. עצם הקביעה לפיה הנפגע היחידי הוא המתמודד כנגד ליאון היא שגויה מיסודה, שעה שמאות אלפים מתושבי ירושלים עומדים כנפגעים גם כן מדברי השר ומהתנהלותו המרמזת על פגיעה אפשרית בטוהר הליך הבחירות. אנו תקווה כי בשל בהילות העתירה והצורך ליתן פסק דין מהיר, נעלמה עובדה זו מעיניו של ביהמ"ש, וכי מוסד העותר הציבורי יישאר יציב ואיתן".