המחבל מהכפר שויכה שביצע את הפיגוע באזור התעשייה ברקן ורצח את זיו חג'בי וקים יחזקאל לבנגרונד - עדיין חופשי. לפי הגדרת מערכת הביטחון מדובר במפגע בודד שהחליט על דעת עצמו לבצע את הפיגוע ללא תשתית מאורגנת מאחוריו.
העובדה שהמפגע עדיין לא נתפס בחלוף 30 יום, מעידה שוב על השינוי המהותי במרחב ורמת הנפיצות עליה מתריע הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט בחודשים האחרונים.
יהודה ושומרון עוברים שינוי בשנה האחרונה על רקע ההתבטאויות המדיניות בין רמאללה לירושלים, שמעצימות את המתיחות, במיוחד כשאין שום אופק מדיני ברקע. כסף ומשכורות עבור פועלים פלסטינים לא פותרים בהכרח את כל הבעיות. הלאומיות הפלסטינית לא נעלמה והיא עדיין שם, לעיתים מוגברת. השיח סביב השגרירויות שעברו או יעברו לירושלים מעצימות את החיכוך עם האוכלוסייה בגדה והמצב הכלכלי ברצועת עזה עם המהומות על הגבול מייצרות אווירה אלימה גם ביהודה ושומרון.
כלי התקשורת הפלסטינים מסקרים בהרחבה את למעלה מ-230 פלסטינים שנהרגו בהפגנות ואת האלפים שנפצעו. התמונות רק מעצימות את תחושת התסכול, ובאווירה האלימה הזו פועלים מפגעים בודדים שהמערכת הביטחונית מתקשה לסכל.
עוד בנושא בוואלה! NEWS
"הצבא משתף פעולה עם המצב": עצרת תמיכה במחבל מברקן סמוך לביתו
יחידות עילית, מסתערבים ודובדבן: כוח המשימה המיוחד ללכידת המחבל מברקן
לבד, ללא קשר לארגון: בצה"ל מנסים לפתור את תעלומת המחבל מברקן
כל זאת מוביל לכך שהאיום הממשי והמיידי ביהודה ושומרון הוא המפגעים הבודדים. במיוחד כשמדובר באזור עם חיכוך גבוה מאוד בין ישראלים לפלסטינים. המחבל החמוש בנשק חם, שכבר ביצע פיגוע רצחני, משוטט ברחבי יהודה ושומרון יותר מ-30 ימים, והצליח לחמוק לא רק מגופי הביטחון לפני הפיגוע אלא גם אחריו.
בחלוף חודש, נשאלות שאלות קשות אודות המפגע החמוש החופשי. האם השב"כ ושאר גופי הביטחון הפיקו את הלקחים מהעובדה שפרופיל של מחבל כזה הצליח לחדור את המסננת לאזור בו עובדים ישראלים ופלסטינים? מה השתנה ביחס של הגופים הביטחוניים שבוחנים ונותנים את אישורי העבודה לאזור התעשייה באזור יהודה ושומרון ובישראל?
פיקוד המרכז, בפיקודו של נדב פדן, הקים צוות משימה ייעודי שפועל 24 שעות ביממה לאורך כל ימות השבוע במטרה לבחון כל פיסת מידע שהשב"כ מביא אל השולחן במסגרת המצוד אחר המחבל. עד כה בוצעו פשיטות, מחסומים, ומבצעים ממוקדים יחד עם מעצרים וחקירות כדי להגיע אל המחבל אך ללא תוצאות שיביאו למעצרו.
כל המעורבים מבינים שהמחבל החמוש יכול לצאת ממקום המסתור לא רק כדי לעבור ליעד אחר אלא כדי לבצע פיגוע נוסף ולכן כל רגע הוא קריטי. הדאגה במערכת הביטחון היא לא רק מהעובדה שמחבל בודד מצליח להערים על מערכות המודיעין של השב"כ והגופים המבצעיים בשטח, אלא שיש כאן סדק חמור בהרתעה. כל פלסטיני מבין שאם יסייע למחבל הוא ישלם מחיר כבד, ובכל זאת הוא מצליח להימלט במשך יותר מחודש מזרועות הביטחון. אין ספק כי האוכלוסייה הפלסטינית, שחלקה אולי לא מכירה אותו, תומכת ומסייעת למחבל להימלט מהשב"כ וצה"ל - אחרת היה נחשף מזמן.
מציאות זו מובילה את המקרה לנקודה הקריטית והשברירית ביותר: התיאום הביטחוני עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. במציאות שבה אחד האתגרים המורכבים ביותר עבור השב"כ הם המפגעים הבודדים, ישראל צריכה לחזק את התיאום הביטחוני ולשמור עליו כעל אחד הנכסים המובהקים מול הפלסטינים. חשיבותו של התיאום תעלה בכמה רמות ביום שאחרי אבו מאזן. לאחר כל המערכות הפוליטיות בהן הרחוב הפלסטיני רגיש ונפיץ הרבה יותר, מן הסתם מה שיאזן את המציאות הזאת יהיו מנגנוני הביטחון הפלסטינים.