יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מתקשה להבין את דף ההנחיות התלוי בבריכת השחייה הבינלאומית. רציחות והעלמות מתנגדי משטר הן בלתי מוסריות ומוקצות מחמת מיאוס, ולכן משטרים דיקטטוריים נוהגים לבצע אותם לרוב בשטחן, או לפחות בחשאי. גם במדינות אחרות - כולל בטורקיה המנהלת כעת חקירה בפרשה הסעודית - ממשיכים להעלים גורמי אופוזיציה ועיתונאים, או להרעיל אותם, או לגרום לצניחתם ממגדלים.
ההבדל הוא בסגנון וביכולת ההכחשה: כמו במערכון הידוע על המציל והשחיין ברור לכולם שאסור להשתין במים, ומי שבכל זאת לא מסוגל להתאפק משחרר את מימיו באופן לא מזוהה בשחייה, ולא בעמידה מהמקפצה. מדינה שאחראית ומזוהה עם רצח מזוויע, בתוך מתחם דיפלומטי ששייך לה, של אזרח שהוא גם עיתונאי מפורסם, ותושב ארצות הברית - אמורה הייתה לצפות מראש שאירוע כזה יתקבל בזעזוע, תדהמה וזעם בדעת הקהל העולמית ובממשל האמריקני.
בן סלמאן מפגין מרץ ומנהיגות לצד פזיזות מסוכנת ושיקול דעת לקוי. דוגמאות מהשנה האחרונה לא חסרות: מעצרו הביזארי של ראש ממשלת לבנון בנובמבר שעבר, החזקתם של מאות נסיכים "מושחתים" במתחם סגור, החרם הפתאומי על קטאר והרעיון המשונה לנתק אותה מהיבשה, הסכסוך הדיפלומטי החמור עם קנדה, והמשך ההתבוססות במלחמת אזרחים מדממת בתימן.
לקריאה נוספת:
ארוסתו של העיתונאי הסעודי שנרצח: הוא לא רצה להגיע לקונסוליה
סעודיה שוב משנה גרסה: הרצח של העיתונאי היה מתוכנן
יורש העצר הסעודי: "רצח העיתונאי לא מוצדק - האחראים ייענשו"
יורש העצר משחזר כאן את המסלול התדמיתי של בשאר אסד, שאחרי מות אביו עלה לשלטון בגיל 34. המערב תלה תקוות רבות בנשיא הצעיר המבטיח. רופא העיניים המודרני שלמד בלונדון, איש האינטרנט והרפורמות הכלכליות, הליברל לכאורה שבמשך שנה קידם את תדמית "האביב של דמשק". אחרי כמה שנים התתבר שמאחורי החליפות המהודרות והדיבור הרך מסתתר רודן ציני ואכזר, שקידם בחשאי בניית כור גרעיני, פושע מלחמה שלא היסס לטבוח בבני עמו.
גם בן סלמאן הספיק להפוך ליקיר המערב אחרי שיזם תכנית למהפכה כלכלית והציג חזון מודרני. מתן זכות נהיגה לנשים ופתיחת בתי קולנוע בסעודיה נתפסו כסימני ליברליזם, אבל הממלכה נותרה מונרכיה דיקטטורית וואהאבית. בניגוד לזהירות ולשמרנות שאפיינה את שושלת בית סעוד, מתנהל בן סלמאן משום מה כמנהיג של מעצמה, וללא שום הצדקה. כמעט כל מהלכיו הדיפלומטיים והכוחניים נחלו כישלון. הוא חרג מגבולות המשחק של הממלכה הסעודית, שתמיד התבססה על השפעתה בשוק הנפט ועל יכולתה לסייע או למנוע תמיכה כספית מהמדינות הסוניות.
פרשת חאשוקג'י זוכה לסיקור עולמי עצום בגלל המשיכה הקבועה לסנסציות בכלל, ולסיפורי רצח פוליטי מזוויע בפרט. לא פחות חשובות הן ההשלכות האפשריות על עתידם של בן סלמאן והממלכה. כצפוי הסעודים רקחו סיפור - שמשתנה בכל יום ונראה בלתי אמין בעליל - בתחילה העיתונאי מצא את מותו עקב "עימות שהשתבש", תוך האשמת קצינים במודיעין וניקוי בן סלמאן מכל אחריות, בהמשך היא כבר הודתה שהוא נרצח אך עדיין מייחסת את האחריות לגורמים סוררים.
ממשל טראמפ מהסס אם לאמץ את הגרסה הסעודית על אף שהיא משרתת עקרונית האינטרסים שלו. ההיסוס נובע מסוגיות תדמית: טראמפ היה רוצה אולי שהפרשה תעלם בהקדם, אבל הוא כמובן לא מעוניין להצטייר כמי שמשתף פעולה עם ניסיון טיוח של רצח. גם הוא יודע שבסעודיה לא יחפרו בשאלה בנוסח פרשת עסק-הביש: "מי נתן את ההוראה". שניים מהגורמים שיקשו על גרסת השעיר לעזאזל הסעודית הם הטורקים - שעשויים לחשוף קשר מביך של בן סלמאן לפרשה, וכן חברי הקונגרס בארצות הברית, שיכולים לנסות לסכל עסקאות נשק ואף לאיים בהחלטת סנקציות. שליטה אפשרית של הדמוקרטים בקונגרס אחרי בחירות האמצע הקרובות תקשה עוד יותר על ממשל טראמפ.
האמריקנים ראו בסעודיה מאז ומתמיד אבן יסוד במדיניותם האזורית. לסעודים תפקיד מכריע בשוק הנפט העולמי, באספקתו ובקביעת מחירו, בהגברת הלחץ על איראן, וכשוק הגדול ביותר לעסקאות הנשק האמריקני - שבהן כבר הכריז טראמפ שלא יפגע. הלובי החזק של חברות הענק דוגמת "ריית'און" או "לוקהיד-מרטין" יתנגד בתוקף לדחיה או לביטול העסקאות, ולממשל אין אינטרס להפר את הבטחתו להגברת הייצור במפעלים האמריקנים.
חלק מהפרשנים כבר טענו שמדיניותם הפשרנית של טראמפ וחתנו ג'ארד קושנר כלפי בן סלמאן תרמה למוטיבציה הכוחנית של יורש העצר, אבל הם מתעלמים מההקשר ההיסטורי: הגמישות האמריקנית כלפי ההתנהלות הסעודית הבעייתית היא מסורת ארוכת שנים.
ממשל בוש לא היה מעוניין לחפור לעומק בפרטי המעורבות של גורמים סעודיים שונים בפיגועי 9/11. הנשיא אובמה הרכין ראש בפני המלך עבדאללה המנוח ואף "נפעם מחוכמתו" בביקורו הראשון בריאד בשנת 2009, בזמן שבממלכה המשיכו לכרות לפושעים ולסתם אזרחים אברי גוף שונים - כולל ראשים. הביקורת של שני שרי החוץ שלו, הילרי קלינטון וג'ון קרי, על כך שגורמים סעודיים תומכים בגופי אסלאם קיצוני לא הפריעה לממשל להמשיך למכור לסעודיה נשק.
המדיניות האמריקנית הנוכחית עלולה להיפגע אם בן סלמאן ימשיך להפגין יהירות, אטימות, אכזריות, וקפריזיות. הנסיך עלול להיות מסומן גם על ידי אביו המלך סלמאן כבעיה של סעודיה במקום לבצר את מעמדו כפתרון לעתידה, אבל הדחת יורש העצר בשלב זה תזעזע את הממלכה. חלום הבלהות הסעודי - שלו שותפים האמריקנים, האירופאים, מדינות המפרץ וגם ישראל - הוא חוסר יציבות שעלול להיות מנוצל על ידי איראן או דאעש. לכן, נראה שחרף הפגיעה החמורה באמון והנזק התדמיתי הקשה האינטרסים המשותפים יכתיבו ריסון. הממשל ינסה לא להיגרר בעל כורחו לצעדי ענישה קשים שעלולים לדחוף את בן סלמאן לשפר את קשריו עם מי שדווקא כעת יזדהה עם כל צרותיו: ולדימיר פוטין.
בחדרי חדרים סביר הלקחים מהפרשה מדאיגים את הממשל. יתרונה היחיד של התסבוכת הנוכחית הוא בתקווה שהיא תוביל להתפכחות מהתקוות הלא ריאליות שנתלו ביורש העצר. צלצול ההשכמה אמור לשנות את יחס הממשל, שאולי יזהיר את בן סלמאן ואת גורמי השלטון בריאד ויקיים בקרה יעילה יותר על התנהלותו האזורית. כך למשל בסוגיית החרם הנמשך על קטאר, שבשטחה מחזיקים האמריקנים את הבסיס האווירי הגדול ביותר שלהם במזרח התיכון. דווקא בסוגיה האיראנית יש להניח שתישמר היציבות. המאבק הסעודי מול איראן הוא עקרוני, מהותי וארוך טווח, וימשך אפילו אם במקרה קיצון יוחלף יורש העצר.
סוגיה מעניינת אחרת היא השאיפה לבנות תשתית גרעינית. סעודיה מנסה בעשור האחרון לקדם רכש מארצות הברית של כורי כח גרעיניים לייצור חשמל, ובמקביל עומדת בתוקף על זכותה לבנות יכולת העשרת אורניום. תשתית ההעשרה דרושה לסעודים לצרכי תדמית וכמשקל נגד לאיראן, ועלולה לשמש בעתיד כבסיס לתכנית גרעין צבאית.