עונת פרסי הנובל תגיע היום (שישי) לשיאה, בשעה 12:00 (שעון ישראל), עם ההכרזה על חתני או כלות הפרס לשלום, כשאיש אינו יכול לדעת מה הייתה ההחלטה הסופית של הוועדה, שהפתיעה לא אחת בשנים האחרונות. בניגוד ליתר הפרסים, הקריטריונים לזכייה בנובל לשלום הם הרבה יותר אמורפיים, ולעתים רק הכוונה הטובה, מבלי להגיע להישגים של ממשל, מספיקה כדי לקבל את התואר.
כך היה במקרה של ברק אובמה, שהפך לחתן פרס נובל לשלום ב-2009, בהחלטה שהפכה מהר מאוד למושא ללעג. נשיא ארצות הברית היה אז בשנה הראשונה לכהונתו, ניהל שתי מלחמות בעיראק ובאפגניסטן וקיבל את הכבוד רק על שאיפותיו. שש שנים לאחר מכן, הכיר מזכיר וועדת הפרס בכישלון הבחירה ואמר כי היא לא עמדה בציפיות.
במקרים אחרים, זכייה שהייתה מוצדקת בו בעת התגלתה בדיעבד כשגויה, כשהחתנים והכלות הפכו מרודפי שלום למחרחרי מלחמה. ב-1994 קיבלו יאסר ערפאת, יצחק רבין ושמעון פרס את הפרס על מאמציהם להשכין שלום במזרח התיכון בעקבות הסכמי אוסלו. שנה לאחר מכן, נרצח רבין, הפיגועים נמשכו ותהליך השלום בין ישראל לפלסטינים עלה על שרטון, כשמורשתו של המנהיג הפלסטיני נותרה בעיקר כזו של טרור ושפיכות דמים.
שלוש שנים לפניהם, ב-1991, כשרוחות חדשות נישבו בעולם עם קריסת הגוש הקומוניסטי, התכבדה בפרס היוקרתי מנהיגת האופוזיציה הדמוקרטית בבורמה, אונג סן סו צ'י. היא נכלאה בארצה על ידי החונטה הצבאית האכזרית, שסירבה להכיר בניצחונה בבחירות וניהלה מאבק לא אלים למען זכויות אדם.
אחרי ששוחררה סופית ועלתה לשלטון בתור מנהיגה דה-פקטו של הממשלה החצי-אזרחית, נדמה היה שהמעגל נסגר, אך כיום סו צ'י הפכה לפרסונה נון-גרטה בעיני מדינות רבות במערב וארגוני זכויות אדם בשל חלקה ברצח העם הרוהינגי.
היא אף זכתה בכבוד המפוקפק כשקנדה ביטלה לראשונה השבוע אזרחות כבוד שהעניקה לה. בשנתיים האחרונות איבדה סו צ'י תארי כבוד רבים שקיבלה במרוצת השנים, אך בוועדת פרס נובל הבהירו כי לא יקחו ממנה את התואר מאחר שהייתה זו אמת לשעתה.
אז מי יזכה השנה? אי אפשר לדעת ומומלץ לא לנחש. סביר שאיש לא העלה על דעתו שב-2015 יקבל את פרס נובל לשלום ארגון תוניסאי למען הדמוקרטיה, ותמיד קיים הסיכוי לבחירה מפתיעה, שחוזרת שנים אחורה, כפי שקרה עם נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, שרק ב-2002 קיבל את הפרס שלמעשה היה הגיוני להעניק לו עם סאדאת ובגין ב-1978.
מתחילת העשור, מחצית מהשנים הוענק הפרס לארגונים, ולא לאישים, נתון שקצת הפחית מההילה העוטפת את הנובל לשלום. ואולם, השנה, כמו נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס ב-2016, יש באמת מנהיג מדינה שחתם על הסכם שלום עם אויב מר ומקדם שלום פנימי, ולכאורה אין ראוי מכך.
ראש ממשלת אתיופיה אבייה אחמד מכהן בתפקידו רק חצי שנה, אך במהלכה הוא קידם שורת רפורמות שקשה היה לדמיין לפני כן. הוא שחרר אלפי אסירים פוליטיים, התיר למנהיגי אופוזיציה לשוב מהגלות, ביטל את מצב החירום ויותר מהכול, סיים את המלחמה עם השכנה אריתריאה אחרי 20 שנות עוינות.
בניגוד לרודן האכזר של אריתריאה, המכונה קוריאה הצפונית של אפריקה, אבייה קורא לכינון מדינה חופשית ומנסה לאחד בין כל הקבוצות השונות והמסוכסות במדינה בת מאה מיליון התושבים. הגשמת החזון עוד רחוקה, ובשבועות האחרונים אף החריפה הלחימה העדתית במה שמהווה אתגר ביטחוני ראשון למנהיג בן ה-42. בכל זאת, מה שהוא השיג בשישה חודשים בתפקיד, לצד הבטחותיו הנוספות, הופכות אותו למועמד ראוי ביותר.
גם במקום אחר בכדור הארץ, בחצי האי הקוריאני, חלה הפשרה בין אויבות ותיקות, שהיו על סיפה של מלחמה נוספת. אחרי ש-2017 התאפיינה בשיגורי טילים ובניסוי גרעיני של קוריאה הצפונית, 2018 תיזכר בזכות הפסגות שקיים רודן הצפון קים ג'ונג און עם נשיא הדרום מון ג'ה אין, ובמיוחד עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.
שני המנהיגים הלא צפויים, שאיימו אחד על השני בשנה שעברה, ממש "התאהבו", כלשונו של נשיא ארצות הברית. פיונגיאנג חדלה מלעשות ניסויים, מיתנה את הרטוריקה הלוחמנית שלה וצמצמה את הנוכחות הצבאית בגבולה עם הדרום. בימים אלו מנהלות וושינגטון ופיונגיאנג דיונים על קיום פסגה שנייה, וטראמפ לא מפסיק לשבח את ההתקדמות שנעשתה בשנה זו.
עם זאת, רבים עדיין סקפטיים לגבי נכונותו האמתית של קים להתפרק מהארסנל הגרעיני שלו, ולהעניק פרס נובל לשלום לאחד הדיקטטורים האכזריים בעולם, שמשפחתו שוטפת את מוחם של בני עמו במשך כ-70 שנה, יכרות את הענף של ועדת הפרס באוסלו. טראמפ הוזכר כזוכה אפשרי גם הוא, אך מי שמוביל מלחמה בארגונים בינלאומיים וביטל הסכם בינלאומי שנועד למנוע מלחמה - עם איראן - לא בהכרח האיש המתאים.
הוא אולי יחלוק זאת עם נשיא הדרום מון ג'ה-אין, שמדיניות הפיוס שלו החלה בהפשרה עם הצפון, אך פרגן לטראמפ ואמר כי הוא ראוי לפרס נובל.
אם בכל זאת יישלף מרשימת 331 המועמדים החסויה שם של ארגון, ייתכן שיהיו אלו "הקסדות הלבנות" מסוריה. ארגון ההצלה שפועל בשטחי המורדים במדינה, ומוגדר ארגון טרור על ידי רוסיה וסוריה, זכה להכרה עולמית על פועלו לסיוע לאזרחים שמופצצים ללא רחם על ידי מטוסיהם של פוטין ואסד. בחודשים האחרונים הוא שוב עלה לכותרות אחרי שאנשיו הוברחו, בסיוע צה"ל, מדרום סוריה הכנועה אל מקומות מבטח, מחשש להתנכלות השלטונות.
