פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כבר לא מלחמה, כבר לא מדינת משטרה: הלוחם שייקח פרס נובל לשלום

      אבייה אחמד חלם, נלחם והעז לשנות את אתיופיה למרות אינספור איומים אזוריים ומקומיים - וכעת הוא הצליח לטלטל את העולם כולו

      כבר לא מלחמה, כבר לא מדינת משטרה: הלוחם שייקח פרס נובל לשלום
      צילום: רויטרס, עריכה: תום זואילי

      אוכלוסיית ענק שגדלה במהירות על חשבון שטחים חקלאיים ומחלוקות אתניות עמוקות מקשות על אתיופיה להגשים את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בה, אך שאפתנותו של המנהיג החדש עשויה לבשר על עידן חדש.

      כלכלתה של המדינה המזרח אפריקנית, שבה חיים כמאה מיליון איש, צמחה בקצב המהיר ביותר ביבשת בעשור האחרון, עד שמחאות דמים נגד השלטון והצטמצמות הטריטוריה של הקבוצות השונות איימו על המשך פיתוחה ואף על שלמותה כמדינה.

      בחודשים האחרונים, עם זאת, קם לו קצין צבא בדימוס צעיר, שבנמרצות חסרת תקדים מנסה להפוך את המדינה על פיה. ראש הממשלה אבייה אחמד, בן 41 בלבד, זוכה לשבחים על תעוזתו ועל חזונו, אך כמו בכל רפורמות פנימיות במשטרים אוטוריטריים, אלו היוצאים נגד השיטה הישנה מעוררים נגדם את אלו שיפסידו יותר מכל תחת המציאות החדשה.

      עצרת תמיכה בראש ממשלת אתיופיה אבייה אחמד, אדיס אבבה, 23 ביוני 2018 (רויטרס)
      מנסה להפוך את המדינה על פיה. אבייה אחמד בעצרת בחירות בחודש שעבר (צילום: רויטרס)

      סימנים בשטח

      אתיופיה נשלטת מאז 1991 על ידי קואליציית החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית (EPRDF), המכונה בקיצור איחדג. החזית, הכוללת ארבע מפלגות שהיו בעבר ארגוני מורדים, הפילה מהשלטון את הרודן מנגיסטו היילה מריאם אחרי 17 שנה עקובות מדם, שבהן השליט טרור על אזרחיו כחלק מביסוס משטר מרקסיסטי. חונטת ה"דרג", שבראשותה עמד מנגיסטו אחרי שטיהר את יריבו, קרסה לבסוף מול שורת ההתמרדויות שפרצו ברחבי המדינה והתמוטטות ברית המועצות בעלת בריתה.

      מנגיסטו נמלט לזימבבואה, שם קיבל מחסה מהרודן רוברט מוגאבה, ובאתיופיה קם שלטון פדרלי, שחילק את המדינה לתשעה מחוזות אוטונומיים על בסיס אתני ודתי. הזוועות שאפיינו את "הטרור האדום" שהשליט הדיקטטור, וכללו השלכת גופות ברחובות, אמנם נעלמו, אך הייתה זו עדיין קבוצה מצומצמת שניהלה את העניינים.

      שליט אתיופיה מנגיסטו היילה מריאם 1990 (AP)
      השליט משטר טרור. שליט אתיופיה מנגיסטו, 1990 (צילום: אי-פי)

      הכוח החזק ביותר בתוך שורות האליטה החדשה היה של החזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF), המייצגת את מחוז תיגראי שבצפון המדינה. שם צמח המרד נגד מנגיסטו, ומנהיג החזית מלס זנוואי הפך לשליט במקומו. במרוצת השנים הוא סיגל לעצמו לא מעט מאפיינים רודניים, וגם שש שנים לאחר מותו מעטרות פניו את מרכזי השלטון במדינה שנותרה ללא מוצא לים בעקבות עצמאותה של אריתריאה בתחילת שנות ה-90.

      לאותה פרישה של המחוז הבדלני, שניהל התקוממות בדלנים במשך כשלושה עשורים, יהיו השלכות שליליות ארוכות טווח על אתיופיה, ואלו, ייתכן, נעלמות מהשטח בימים אלו במהירות מסחררת שלא ניתן היה לדמיין עד לא מכבר.

      עצרת תמיכה בראש ממשלת אתיופיה אבייה אחמד, אדיס אבבה, 23 ביוני 2018 (רויטרס)
      עצרת תמיכה באחמד, אדיס אבבה (צילום: אי-פי)

      עם מותו הפתאומי של מלס ב-2012, בעודו בן פחות מ-60, התערעה פעם נוספת האליטה השלטונית. כמו במקרים רבים במדינות מסוגרות, היורש היה מספר 2 בהנהגה - סגן ראש הממשלה היילמריאם דסלן. הוא המשיך את המדיניות של קודמו, שכללה פיתוח מואץ לצד דיכוי זכויות אדם בתירוץ של מאבק בטרור, אך פירות הצמיחה לא הורגשו מחוץ לאדיס אבבה ותחושות הקיפוח מצד יתר הקבוצות האתניות גברו.

      אלו התפרצו ביתר שאת באמצע 2015, כשהממשלה הכריזה על תכנית להרחבת שטחה של אדיס אבבה, אחד המחוזות הפדרליים במדינה, על חשבון שטחים חקלאיים במדינת אורומיה. בירת אתיופיה מכותרת על ידי המחוז, הגדול ביותר באתיופיה הן מבחינת אוכלוסייה והן מבחינת שטח, אך שרוב יושביו - המשתייכים לבני האורומו - נדחקו לשולי הקואליציה השלטת.

      התכנית האורבנית, לכאורה, נתפסה על ידי יושבי המחוז כהמשך האפליה נגדם ואלו פתחו בהפגנות מחאה. מהר מאוד, כפי שקורה לא פעם בהוצאת קיטור נגד משטרים מסוגרים, המחאה גלשה מהסיבה המקורית שלה אל תחומים רבים אחרים ודרשה חירויות בסיסיות וחלוקת משאבים צודקת. כוחות הביטחון הגיבו כמצופה ממשטרים שאינם סובלים ביקורת, וירו לעבר מפגינים, עצרו אלפים מהם, כשהממשלה משביתה את האינטרט ומטילה מצב חירום.

      התוצאה - מאות הרוגים, חלקם לפי דיווחים שונים בהוצאות להורג ללא משפט, רגרסיה קשה במצב זכויות האדם ופגיעה קשה בכלכלה - לא דיכאה את ההתקוממות האזרחית ואת האתגר הגדול ביותר על קואליציית השלטון מאז שכבשה את אדיס אבבה ב-1991. אדרבא, גם בני האמהרה, הקבוצה האתנית השנייה בגודלה במדינה, פצחו בהתנגדות לסטטוס-קוו והביעו את רצונם לשינוי עמוק. התכנית להרחבת אדיס אבבה הושמה במקפיא, אך זה כבר היה מאוחד מדי להחזיר את השד לבקבוק.

      הפגנות במחוז אורומיה נגד ממשלת אתיופיה, 2016 (AP)
      נדחקו לשוליים. הפגנות במחוז אורומיה, 2016 (צילום: אי-פי)

      אתיופיה הפכה אט-אט למדינת משטרה, עם עדויות קשות מצד ארגוני זכויות אדם על הכוח הברוטלי שמפעילים מנגנוני הביטחון נגד פעילי אופוזיציה ופעילים חברתיים. מלבד קריאות לרגיעה ולהימנעות מהפרות זכויות אדם, המערב עמד בצד. לאתיופיה תפקיד מרכזי בקרן אפריקה, והיא חיונית למאבק האזורי בטרור בסומליה השכנה. היא הובילה את ההתערבות הצבאית בסומליה השכנה עשור קודם לכן, אחרי שזו נפלה לשליטת ארגונים אסלאמיים קיצוניים שביססו בה מדינת הלכה, ושמרה על גבולותיה מפני פעולות טרור משמעותיות. עידוד חיצוני לתנועת מחאה, כפי שחווה העולם בגלי ההפגנות בעולם הערבי, מוביל לעתים לתוצאות לא רצויות ולכאוס.

      עלה של זית

      השינוי המיוחל הגיע בסופו של דבר מבפנים. בינואר השנה הכריז במפתיע ראש הממשלה על שחרור אלפי אסירים פוליטיים ועל סגירת בית כלא ידוע לשמצה באדיס אבבה, שכונה על ידי ארגוני זכויות אדם "תא עינויים". ההודעה הדרמטית, שכנראה תפסה את יתר בכירי קואליציית השלטון בהפתעה מאחר שהיילמריאם נאלץ להבהיר את עצמו לאחריה, הציתה תזוזה טקטונית במדינה.

      כשההפגנות לא שוככות, הכריז חודש לאחר מכן ראש הממשלה על התפטרותו. במדינות אחרות זה עשוי להישמע הליך סטנדרטי, אך הוא היה למנהיג הראשון באתיופיה שיורד מכס השלטון שלא בשל מוות או הפיכה. הוא הסביר כי הוא עושה זאת למען האצת הרפורמות שהיו רק בניצניהן, אם כי שוב הוכרז מצב חירום שהיה אמור לשרור שלושה חודשים, עד לגיבוש ממשלו החדש של מחליפו.

      ראש ממשלת אתיופיה אבייה אחמד מחבק את נשיא אריתריאה איסאייס אפוורקי בפסגה בבירה אסמרה, יולי 2018 (רויטרס)
      חיבוק של שלום. אבייה (עם הגב) ונשיא אריתריאה בפסגה באסמרה, בשבוע שעבר (צילום: רויטרס)

      זהותו של היורש כבר אותתה על השינוי המבצבץ - אבייה אחמד היה למנהיג אתיופיה הראשון מקרב בני האורמו, שמהם צמחה ההתקוממות נגד המשטר. הוא מנהיג את הארגון הדמוקרטי של בני האורומו (OPDO), אחד מארבע הפלגים של קואליציית השלטון (EPRDF), ומאז אפריל גם את אתיופיה כולה.

      בפרק הזמן הקצר הזה, שבמקומות מסוימים הוא לא מספיק בשביל לבסס ממשלה, ביטל אבייה בן ה-42 את מצב החירום, רוקן את בתי הכלא מאלפי אסירים, הוציא מרשימת ארגוני הטרור תנועות אופוזיציה ובדלנים, אפשר לפתוח מחדש ערוצי תקשורת לא ממשלתיים והחל בליברליזציה של הכלכלה הסגורה להשקעות זרות ופרטיות.

      קצב הרפורמות הדמוקרטיות בבית לא עצר רק בשטחה של אתיופיה. אבייה, ליוטנט-קולונל ובן למשפחה מוסלמית-נוצרית, שם לו למטרת על את הפיוס עם אריתריאה השכנה. שתי המדינות נותרו במצב עוינות קבוע גם אחרי שמלחמת הגבול הקטלנית ביניהן, שהתחוללה בין 1998 ל-2000, הסתיימה בהסכם פיוס. אתיופיה סירבה ליישם את הסעיפים הטריטוריאליים שבו, והכוננות הצבאית המוגברת מפניו של הרודן אייסיס אוופריק גזלה משאבים רבים מתקציבה של אתיופיה.

      ראש הממשלה הנמרץ החליט לשנות זאת והציע עלה של זית לאריתריאה, אחת המדינות המסוגרות ביותר בעולם שאלפים מבניה נמלטים בכל שנה בשל החיים הקשים וחובת הגיוס לצבא, והגיע החודש לביקור היסטורי בבירתה אסמרה. האיבה התחלפה בשמחה - בין אזרחים רבים בשתי המדינות יש קשרי משפחה - ושני המנהיגים הכריזו על תום המלחמה. כך, בכמה שבועות של דיפלומטיה ישירה וברורה, תם, לכאורה, אחד הסכסוכים הארוכים ביותר ביבשת והיוזמה המדינית זכתה לשבחים מקיר לקיר, באפריקה ובעולם כולו.

      "ממשלתי רוצה ליישם במהירות האפשרית את ההסכם כדי לפצות על ההזדמנויות שאבדו וליצור אפילו הזדמנויות גדולות יותר", הכריז ראש ממשלת אתיופיה בתום הפסגה המוצלחת.

      פרט לאיחוד המשפחות שהופרדו במשך 20 שנה, לאבייה יש גם אינטרסים כלכליים ברורים - אתיופיה איבדה את גישתה לים עם התפצלות אריתריאה, ובמסגרת הפיוס ביניהן היא אמורה לקבל גישה לנמליה האסטרטגיים שלחופי הים האדום.

      ראש ממשלת אתיופיה אבייה אחמד בפרלמנט באדיס אבבה, 5 ביוני 2018 (רויטרס)
      בקרוב בוושינגטון. אבייה בפרלמנט (צילום: אי-פי)

      חיבורה מחדש של מדינת הענק, הסובלת מבצורות חסרות תקדים, אל נתיב השיט האסטרטגי יוכל לסייע לה במאמציה להגדיל את היצוא שלה ולהגדיל את מאגרי המטבע הזר שלה. אתיופיה נאלצה עד היום להישען על נמלי של ג'יבוטי, השכנה הזעירה, אך תחת שלטונו הקצר של אבייה הוא כבר הספיק לפתוח במגעים גם לגישה אל נמלים בסודאן ובסומליה השכנות. הוא רוצה להפוך את אתיופיה למעצמה יבשתית, וללא מוצא לים, הוא יתקשה בכך.

      אבייה, שרק לפני פחות משנה פרס אבייה את חזונו בכנס של ארגונו, ובו הזהיר כי או שאזרחי המדינה יהרגו אלו את אלו או שיחיו בשלום, ביסס לעצמו כבר מעמד אזורי ובקרוב אף יגיע לוושינגטון, שתומכת בהתלהבות ברפורמות שהוא מקדם. עם זאת, גם הוא יודע שהצעדים שהוא מוביל, במיוחד הוויתור על שטחים לטובת האויבת הוותיקה אריתריאה, עלולים לעורר התנגדות.

      בחודש שעבר, בעצרת המונים בבירה, הושלך רימון יד לעבר הבמה שעליה נאם. במהומה שפרצה במקום נהרגו שני בני אדם, אך ראש הממשלה יצא ללא פגע. הרשויות ביצעו גל מעצרים, אך טרם הפנו את האצבע ישירות על האחראים לניסיון ההתנקשות, אולם אבייה אמר כי אלו "כוחות המתנגדים לשלום", ברמז על מעורבות פלג ה-TPLF שקרנו יורדת מאז חילופי השלטון. הוא הזהיר כי אלו עלולים לפעול שוב, אבל ברוחו האופטימית והפייסנית מדבריו נעדרו איומים ביד קשה ואכזרית ולא הוטלו צעדים דרקוניים בתואנה שהם הכרחיים לביטחון המדינה.

      נהר שיבש באזור אמהרה, אתיופיה, פברואר 2016 (רויטרס)
      האוכלוסייה גדלה, אך משאבי הטבע נעלמים. נהר יבש במחוז אורומיה (צילום: רויטרס)

      אם השלום עם אריתריאה אכן יהיה שריר וקיים, ראש ממשלת אתיופיה גם יהיה מועמד ראוי לפרס נובל לשלום. בעולם בירכו על רוחות השינוי במזרח אפריקה ובאו"ם מקווים שאלו יתפשטו למקומות נוספים ביבשת מוכת הסכסוכים והדיקטטורות, אך למרות האופטימיות האזור נותר רווי אתגרים פוליטיים - עוד כר פורה למאבקים בין מדינות המפרץ ובין ארצות הברית וסין - ולא פחות מכך, אתגרים סביבתיים.

      מקורות המים של אתיופיה מתייבשים ועם התמעטות השטחים הפוריים גוברים העימותים בין האוכלוסיות השונות, שעלולים להאפיל על הרגיעה היחסית השוררת במדינה, וגם העימות עם מצרים על הסכר שבונה אדיס אבבה על הנילוס מערער על היציבות האזורית.

      מבחינת ביוגרפיה, לאבייה, מייסד סוכנות הסייבר במדינה אך גם בעל דוקטורט בסוגיות של שלום וביטחון ובעל תואר בשני בשינוי מנהיגות באוניברסיטת גרינוויץ', יש את כל מה שצריך כדי להנהיג את אתיופיה לעתיד משגשג - הוא בן הדור הצעיר, חלק מהאוכלוסייה המקופחת ובעל כישורים דיפלומטיים. עתה תמתין אתיופיה לראות אם יריביו, האנושיים או הטבעיים, לא יסכלו את תכניותיו מרחיקות הלכת.

      (עדכון ראשון 12.7, 17:00)