הגנרל של פוטין להרגעת "חמומי המוח של ישראל"

עיקר הזעם הרוסי כלפי ישראל בעקבות הפלת המטוס בשבוע שעבר שוגר מכיוון משרד ההגנה, שאחראי על הפעילות הצבאית בסוריה. תדרוכיו כללו האשמות בשימוש ישראלי במטוס הסיור כפיתיון למערכות הנ"מ של המשטר, בכפיות טובה מצד ישראל אחרי שחיילים רוסים חירפו את חייהם בחיפושים אחרי עצמות נעדרים ואף באזהרות ולפיהן למוסקבה הזכות להגיב בהתאם.

האיומים התקיפים שוחררו בניגוד להצהרות המתונות יותר מצד הקרמלין והנשיא ולדימיר פוטין, שבתגובתו הראשונה לאירוע אף אמר כי ישראל איננה אשמה, אלא הייתה זו תוצאה של שרשרת תאונות טראגיות. בהמשך הוא התיישר עם קו מערכת הביטחון, אם כי לא באופן גלוי כמו דובר משרד ההגנה ושר ההגנה סרגיי שויגו.

שויגו, המתואר על ידי חלק מההערכות כיורש אפשרי לפוטין, היה זה שהכריז בגאון כי רוסיה נכונה להשלים סוף סוף את העסקה להעברת מערכת ה-S-300 לסוריה. הוא ציין כי הקפאתה נבעה מבקשותיה של ישראל, אולם עתה "המצב השתנה, ולא באשמתנו" והביע תקווה כי "חמומי המוח" ישקלו עתה טוב יותר אתה צעדיהם. לכולם די ברור מהי אזרחותם של אותם החמומים.

עוד בנושא:
דב של נייר: רוסיה רוצה מישראל רק דבר אחד
דיווח: רוסיה החלה לפרוס אמצעי לוחמה אלקטרונית בסוריה
מאתרת מטוסים ברגע ההמראה - ומיירטת: המערכת שפוטין מעביר לאסד

תחת שלטונו של פוטין, שבה רוסיה להציג מציאות מקבילה, כפי שעשתה ברית המועצות. למשרד ההגנה ולצבא, שנהנים מרנסנס במשטרו של סוכן הקג"ב לשעבר, יש חלק ניכר בכך לנוכח מעורבותם בערעור הסדר הקיים ודחיפתה של המדינה בחזרה למעמד של אחת המעצמות החזק ביותר בעולם.

אחד האמצעים לכך הוא הפצת חדשות כוזבות, וצבא רוסיה אף הקים יחידה רשמית לשם מטרה זו. לכן, מהרגע שבו נספו 15 אנשי צוות רוסים בפעילות מבצעית על אדמה זרה, מכונת התעמולה ועיוות העובדות פעלה שעות נוספות. התחקיר המפורט שהציג חיל האוויר נידון לכישלון ידוע מראש. צבא רוסיה חייב היה שעיר לעזאזל למבוכה שנגרמה לו כשטילי נ"מ של אסד, שאותם סיפק לו, פגעו במטוס סיור והרגו את כל אנשיו. ישראל, שבעיני מערכת הביטחון הרוסית תוקפת בחופשיות רבה מדי בשמי רוסיה, הייתה הקורבן המושלם וכל כובד האחריות הוטל על כתפיה.

שויגו, בן 63, מחזיק בתפקידו כשר ההגנה מאז 2012, אז החלה כהונתו השלישית של פוטין. הוא היה השר האחראי על מצבי חירום למשך שנים רבות, סגן ראש ממשלה, מושל מוסקבה לתקופה קצרה ותומך נאמן של פוטין. אביו היה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של רפובליקת טובה שבסיביר בעידן הסובייטי.

הביוגרפיה של שר ההגנה, שמחזיק גם בתואר דרגת גנרל - השנייה הכי גבוהה בצבא רוסיה - נראית תפורה היטב למידותיו של נשיא הפדרציה, אם כי מוצאו הטובאי נתפס אצל חלק מהמומחים כבעייתי. הוא זוכה לפופולריות רבה גם בסקרי דעת הקהל, שעל אף הקשיים הכלכליים שהביאה עמה התוקפנות הצבאית הרוסית, החזירה למדינה יוקרתה האבודה.

בשש השנים שלו בתפקיד, השקיעה מוסקבה משאבים עצומים בשדרוג צבאה המיושן והשתמשה בו בכמה הזדמנויות להשגת מטרות פוליטיות. הוא כבש במהירות את חצי האי קרים מאוקראינה אחרי הדחת הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' ב-2014, ולפי קייב ומדינות המערב, פיקד למעשה על הבדלנים השולטים על חלקים ממזרח המדינה. כשנה בלבד לאחר מכן, התערבה רוסיה וכוחה האווירי במלחמה בסוריה ושינתה את פניה ב-180 מעלות. לביון הצבאי (GRU) ניתן תפקיד מרכזי באימפריה המתחדשת, ולפי המערב הוא אחראי להתערבות בבחירות בארצות הברית ב-2016 וניסיון החיסול של סרגיי סקריפל, קולונל לשעבר ב-GRU שבגד בחבריו.

למודים מכישלונות המבצעים הצבאיים הסובייטיים הרחק מהבית, בראש ובראשונה באפגניסטן, פוטין ושויגו שינו את אסטרטגיית ההתערבות הצבאית. באוקראינה, הגרסה הרשמית היא שהבדלנים הם פטריוטים הזוכים רק לתמיכה פוליטית ממוסקבה, למרות שלל העדויות למעורבותם של כוחות צבאיים רוסיים בלחימה. רוסיה מצליחה לשמור על אש קטנה את המלחמה בין צבא אוקראינה למורדים, ולהסתיר את הקורבנות שלה. מי שתוקע את האף שלו, עלול לשלם את המחיר, כפי שחווה על בשרו מנהיג האופוזיציה בוריס נמצוב, שנרצח בסמוך לכיכר האדומה ב-2015.

בסוריה, ההתערבות הצבאית הייתה מוחצנת, כחלק ממפגן כוח שנועד לאותת ליריבותיה של רוסיה שתמו הימים שבהם היא מוותרת על נכסים אסטרטגיים בקלות. ואולם, חלקה החשוף הסתכם בחיל האוויר ובצי, ללא הזרמת כוחות קרקעיים משמעותיים. מי שעשה את העבודה במקומם, כך לפי דיווחים רבים, הייתה חברת שכירי החרב ואגנר, שנחשבת לזרוע סודית של משרד ההגנה. אותם חיילים להשכרה נצפו בשנים האחרונות גם בלוב וברפובליקה המרכז-אפריקנית.

קרנו של שויגו המשיכה לעלות, ועמה גם הפעילות, הגלויה או החשאית, שלו ושל צבא רוסיה. הוא נפגש עם מנהיגים של מדינות זרות, לעתים כשהוא לבוש מדים, על אף הפרוטוקול הדיפלומטי שלפיו על נושא תפקיד רשמי להיפגש עם מקבילו בתפקיד. מעמדו הגובר דחק מעט הצדה את שר החוץ הוותיק סרגיי לברוב, בעוד ששויגו נועד בשנתיים האחרונות עם אסד, נתניהו, אמיר קטאר, ונכח בשיחות שקיים פוטין עם נשיא סודאן עומר אל-בשיר ועם נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי. משרדו אירח על נושאת המטוסים הרוסית היחידה את הגנרל הלובי חליפה חפתר, המנהיג צבא מקביל לזה של הממשלה הלאומית הנתמכת על ידי האו"ם, אך שולטת בשטח קטן בלבד מהמדינה.

שר ההגנה בילה בחיקו של פוטין בחופשות הקיץ האחרונות שלו, המשמשות הצצה במי פוטין חפץ ביקרו ומקדמות את הנרטיב של מנהיג האומה החסון המחזיר אותה לימי גדולתה. לכהונתו הנוכחית והרביעית של פוטין, שלכאורה תהיה אחרונה, יש עוד חמש וחצי שנים ארוכות של תככים ומזימות, אולם כמי ששמו עומד לפניו כאסטרטג דגול הוא ודאי חושב על מחליף אפשרי, שלמעשה יאפשר לו להמשיך ולשלוט על רוסיה מעמדה כזו או אחרת עד יום מותו. לכל אחד מהפלגים באליטה השלטונית ברוסיה יש אינטרסים שונים ומועמדים מועדפים, שיובילו לשליפת ציפורניים ביום הדין. בזכות הניסיון שהוא צובר כאיש צבא ומדינאי, שויגו עשוי להתגלות בבוא העת כדמות המתאימה ביותר להחליף את פוטין.