השתלטות או ייבוש: האולטימטום של אבו מאזן שעלול להסתיים בהסלמה

(בוידאו: אבו מאזן בנאומו בעצרת האו"ם בפברואר האחרון)

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן צפוי בעוד פחות משבוע, ביום חמישי ב-27 בספטמבר, לנאום על בימת העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, בנאום שהוגדר בפי כמה ממקורביו כ"יוצא דופן", דרמטי - ואפילו היסטורי. אולם, יותר מפעם אחת בשנים האחרונות צעקו אנשיו של אבו מאזן "זאב זאב", ובסופו של דבר לא יצאה מהנאומים הללו בשורה יוצאת דופן.

גם כעת, מסתמן שאבו מאזן יסתפק בעוד נאום שבו יתקוף את ארצות הברית על מדיניותה החד-צדדית, יקרא לקהילה הבינלאומית להתערב בסכסוך על מנת לא לאבד את פתרון שתי המדינות וכמובן יאשים את ישראל באינספור האשמות. ייתכן אף שיטען כי ישראל אינה עומדת בהסכמי אוסלו ולכן הוא אינו בתוקף עוד. ועדיין, ספק אם יהיו לכך משמעויות שמעבר.

עוד בוואלה! NEWS:
תל אביב בראש - ומה עם ים המלח? החופים המזוהמים ביותר בישראל
טנזניה: חשש לחיי 200 איש בטביעת מעבורת באגם ויקטוריה
בלון נפץ התפוצץ במושב בשדות נגב; צה"ל תקף בצפון הרצועה

עם זאת, מה שצריך להטריד את ישראל בשלב זה הם דווקא הצעדים הבאים שמתכנן אבו מאזן מעבר לפינה, ממש בתום חודש ספטמבר. על פי יותר ממקורב אחד, אבו מאזן הציב לחמאס, באמצעות המצרים, אולטימטום מפורש: להסכים להעביר את הסמכויות הביטחוניות ברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית ובכלל זה מסירת "נשק ההתנגדות", עד לתחילת אוקטובר, ולא, תיפסק העברת הכספים של הרשות לרצועת עזה.

שוויים של הכספים המדוברים מוערך ב-96 מיליון דולר בחודש שהם בהכרח קריטיים. הם משמשים ביו היתר לתשלום משכורות ל-60 אלף פקידי הרשות בעזה, שגם כך מקבלים מחצית ממשכורתם זה חודשים ארוכים, לתשלום עבור ארבע שעות החשמל שמקבל אזרח עזתי ממוצע (ולאחר מכן הפסקת חשמל של כ-16 שעות), לדלק, לתרופות ועוד. הפסקת העברת הכספים הללו לעזה, כמוה כגזר דין מוות כלכלי לרצועה, שהמשמעויות שלו מבחינת ישראל עלולות להיות קריטיות - הסלמה, התלקחות אלימה ובסופו של דבר עימות נרחב עם חמאס.

אחת הדרכים שנבחנו בעבר כדי להתמודד עם המדיניות הזו של אבו מאזן בעבר הייתה ניכוי הכספים הללו מהמיסים שמעבירה ישראל לרשות. כלומר, כל שקל שיחליט אבו מאזן להוריד מרצועת עזה, תנכה ישראל ותעבירם לרצועה בדרך כזו או אחרת.

עם זאת, הדברים אינם פשוטים כל כך. ראשית, באיזו דרך יכולה ישראל למצוא מנגנון לשלם משכורות ל-60 אלף פקידי הרשות בעזה? כיצד תבטיח שהכסף הזה יגיע לכיסיהם של התושבים הללו ולא לקופת חמאס? וגם אם נמצא המכניזם שיבטיח זאת, הרי שבאופן עקיף ישראל תהיה זו שפועלת בכוח למען שרידות שלטון חמאס ברצועה.

שנית, בפעם האחרונה שניסתה ישראל לנכות את המיסים הללו, אבו מאזן הורה שלא לקבל כספי מיסים מישראל כלל. במשך שלושה חודשים הופסק תשלום משכורתם של כל פקידי הרשות הפלסטינית, כולל אלה בגדה שמהווים את רובם. הדבר יצר סיר לחץ מידי ומבעבע, שהוביל לאיום של התפרצות אלימה בגדה ולא רק ברצועה. בחלוף החודשים הללו ישראל נכנעה וחידשה את העברת כספי המיסים בשלמותם לרשות הפלסטינית.

נשק נוסף שעשוי אבו מאזן להפעיל נגד ישראל, אם תחליט לנכות את כספי המיסים, הוא עצירת התיאום הביטחוני. כך קרה לאחר משבר המגנומטרים בהר הבית. הפגישות הביטחוניות הופסקו, התיאום ירד למינימום ונוצרה לא מעט מתיחות עם הרשות. במילים אחרות, מהלך שכזה יכול להוביל בטווח הרחוק לעימות עם הרשות הפלסטינית בגדה המערבית במקום עם חמאס בעזה.

אך לפחות לעת עתה, התיאום הביטחוני נמשך ללא הפרעות. בדוח של משרד החוץ האמריקני על המלחמה בטרור במזרח התיכון בשנת 2017, נכתב מפורשות כי הרשות הפלסטינית ומנגנוניה פעלו נגד הטרור ועצרו פיגועים נגד ישראלים, בין היתר באמצעות מעצר אנשי חמאס, ג'יהאד אסלאמי, והחזית העממית. הדוח מציין לחיוב את הביטחון המסכל (בראשות זיאד הבריח) ואת המודיעין הכללי (בראשות מאג'ד פראג') כדמויות המובילות את הפעילות הזו.

גם בצד הישראלי מציינים את התיאום הזה לחיוב. המעצרים והסיכולים, משני הצדדים, ממשיכים. אפילו בתקרית האחרונה של כניסת הטיולית עמוסת החיילים למחנה הפליטים קלנדיה, היו אלה שוטרים פלסטינים שחילצו את החיילים מהמקום עם פציעות קלות בלבד. בהתחשב במקום ובעיתוי, מדובר בנתון מדהים - לא פחות מכך. התיאום הזה אמנם נחוץ לרשות הפלסטינית, אך קריטי לא פחות למדינת ישראל.

כעת, עתידו של התיאום הביטחוני ובמידה רבה הסטטוס קוו מול רצועת עזה, נמצא בידיו של אבו מאזן. הוא מפגין יכולת מרשימה של שליטה בשטח, ומשפיע דרמטית על מהלך המגעים בין מצרים, חמאס וישראל להסדרה, ולמעשה מצליח בפעולותיו לשנות את המגמה של קהיר.

המחשבה המצרית על הסדר ללא אבו מאזן השתנתה מהיסוד, וקהיר פועלת כעת להשגת פיוס בין חמאס ופתח, כשהסדרה באה רק לאחר מכן. יו"ר הרשות אף מצליח לקבע את מעמדו כשליט היחיד הכל יכול ברשות ובפתח, כשמתוך התנועה אין עליו קוראי תיגר. בעוד שבחמאס יש לא מעט מתיחויות בין "הפנים" בראשות יחיא סינואר, לבין "החוץ" בראשות סאלח אל-ערורי, דווקא הפתח שרגיל בריבים וקטטות, סר לחלוטין למרותו של אבו מאזן. דיון של ממש בשאלת היורש אינו מתקיים בשלב זה, על אף שהבכירים השונים בפתח נערכים בשקט ליום שאחרי. חלקם אפילו ברעש יחסי, כמו תאופיק טיראווי, שכמה מאנשיו נעצרו על ידי המנגנונים, לאחר שעסקו בייצור נשק במחרטות בצפון הגדה.

כל ההתפתחויות הללו בין הגדה לעזה, ובעיקר החלטתו של אבו מאזן על עצירת 96 מיליון דולר בכל חודש, צפויות להשפיע דרמטית על המצב בין ישראל לרצועה. לדוגמא אונר"א, סוכנות הסעד והסיוע לפליטים הפלסטינים של האו"ם, על סף קריסה כלכלית נוכח החלטת אבו מאזן, ומערכות הביוב והמים של הרצועה אף הן עתידות בקרוב להפסיק לפעול. המצוקה הכלכלית הולכת וגדלה ועמה העזיבה של בני המעמד הבינוני-גבוה בעזה.

ומה עם חמאס? נראה כי המגמה שלו ברורה. הוא לא ייתן לתהליך הזה להימשך בשקט. בכוונתו לעשות כל שניתן כדי לגרום לישראל לפעול נגד מהלך כזה של אבו מאזן. בשלב זה הוא אינו רוצה מלחמה, אלא מתכנן "רק" להסלים את ההפגנות, הפרחת הבלונים. בסופו של יום אפשר לשער שגם אם ההפגנות הללו לא יובילו לשינוי של ממש במצב הכלכלי ברצועה, חמאס לא יסתפק בכך ויגרור את הצדדים לעימות אלים ומדמם, זאת בכדי להציל את שלטונו בעזה.