בארצות הברית הסוציאליזם מעולם לא הכה שורשים עמוקים, בין היתר מפני שעצם הרעיון נראה לרוב האמריקנים כמנוגד לאתוס הבסיסי שלהם: חופש הפרט, האינדיבידואליזם, החירות ומתן ההזדמנויות השווה עבור לכולם להגשים את חלומותיהם. הדבר הקרוב ביותר לגישה שניתן לכנותה כסוציאל-דמוקרטית הי ה"ניו-דיל" של הנשיא רוזוולט בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אך גם הוא נשען על השיטה הקפיטליסטית, תוך כנסת אלמנטים של פיקוח מוגבר ויוזמות כלכליות של הממשל הפדרלי.
בתקופתו של רוזוולט אמנם היטשטשו במידה רבה הקווים בין המשק החופשי לזה המכוון, מגמה שהתחזקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך תוך זמן לא רב אחרי המלחמה חזרה ארצות הברית לפעול על פי עקרונותיה הליברליים הבסיסיים. האם זה עלול להשתנות?
עוד בוואלה! NEWS:
"מבינים שיש להם כוח": הקול היהודי יכריע בבחירות אמצע הקדנציה
אובמה מתגייס למען הדמוקרטים: "טראמפ מתחזק באמצעות שנאה ופחד"
מבצע סלמנדרה: כשהמועמדים לקונגרס בוחרים את המצביעים שלהם בעצמם
על המגמה עשויים להצביע מרוצו הכמעט מצליח למועמדות לנשיאות של ברני סנדרס, שמגדיר את עצמו כסוציאליסט, ניצחונה המפתיע של אלכסנדריה אוקסיו קורטס, אף היא סוציאליסטית מוצהרת, בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית באחד מרובעי העיר ניו יורק, והצלחתם הצפויה של מועמדים רבים מהשמאל בבחירות לבית הנבחרים ולתפקידי מושלי המדינות בחודש נובמבר הקרוב. על מחנה זה נמנית גם ג'וליה סלזאר, שנבחרה בשבוע שעבר לסנאט של מדינת יורק, וששמה עלה גם בהקשרים אחרים לאחר שטענה כי יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, דיוויד קיז, תקף אותה מינית.
העיוותים הקיצוניים שמאפיינים בשנים האחרונות את הקפיטליזם האמריקני יצרו בחלק מהציבור האמריקני תחושה, שממנה נבנה גם הנשיא דונלד טראמפ, שמשהו לא בסדר במבנה הכלכלי והחברתי של ארצם. בין היתר ביטול המגבלות הבסיסיות על שוק ההון בתקופת שלטונו של הנשיא ביל קלינטון יצרו, על פי הגדרתו של שמעון פרס, מצב של "קפיטליזם חזירי", שאפשר להתייחס אליו כאנטי-קפיטליזם ובוודאי כאנטי-תזה למשק החופשי האמיתי.
התחושה הזו היא אחת הסיבות לכך שהתמלאו מפרשיהם של גורמים פופוליסטיים, החותרים תחת אושיות הכלכלה החופשית ובכך עלולים לסכן את הרווחה הכלכלית וכן את הדמוקרטיה באמריקה. במידה רבה קיימים בלבול ובורות בקרב חלקם לגבי מהו סוציאליזם במבחן האידיאולוגי והמעשי, אך בניגוד למסורת האמריקנית, התווית הסוציאליסטית כבר איננה בבחינת טאבו פוליטי.
ב"ניו יורק טיימס" התפרסם מאמרו של הפרופסור הניו יורקי קורין רובי, תחת הכותרת "הסוציאליסטים החדשים", שטוען כי חל גידול בתמיכה הציבורית בסוציאליזם, בפרט בקרב הצעירים, וכי השפעתם של פוליטיקאים שמאליים כמו סנדרס, אוקסיו-קורטס וראשידה טלאיב, המתמודדת על מקום בקונגרס מטעם מישיגן, נמצאת במגמת עלייה. כהסבר לכך, המאמר מעלה את התעלמות המנהיגים הדמוקרטים הוותיקים מהמשברים הכלכליים והחברתיים שפקדו את ארצות הברית בעשורים האחרונים, בפרט בנוגע לגידול בפערים בהכנסות, וממה שמכונה "שלטון וול-סטריט".
הסיסמאות הקיצוניות והמיליטנטיות של הסוציאליסטים החדשים מזכירות יותר תעמולה אנרכיסטית וקומוניסטית מאשר את אלה של הסוציאל-דמוקרטים האירופיים, והן כוללות קריאות ל"שחרור מהבוסים", נגד חופש כלכלי ובעד יצירת מוקדי כוח פוליטיים. במקום מאבק לסגירת פערים - מלחמת מעמדות. בעיניהם, החברה האמריקנית מחולקת בין שליטים בלתי לגיטימיים לבין אלה שנשללו מהם החופש, הכוח והיכולת להתקדם. מגמותיהם אינן עוצרות בתחום הכלכלי-והחברתי - הם כופרים במושגים של אחדות לאומית ומדינת הלאום האמריקנית, ומשתמשים במליצות מהעבר הקולוניאליסטי של אירופה ואמריקה כדי להתריס נגד המציאות האמריקנית העכשווית ו"החלום האמריקני". ביניהם נמנים גם אחדים ממוצא פלסטיני, שנוהגים להשוות את גורלם של העבדים באמריקה למצבם של הפלסטינים במזרח התיכון.
מאמרים דומים מתפרסמים מדי יום גם באתרי תקשורת אחרים, אם כי מולם מופיעים גם מאמרים המתריעים על אובדנה הצפוי של המפלגה הדמוקרטית ושל הדמוקרטיה האמריקנית בכלל אם השוליים ישתלטו על המרכז. הם מזכירים לאלה ששכחו, או מעולם לא ידעו, שניסיונות סוציאליסטיים וקולקטיביסטיים למיניהם תמיד הביאו להרס מוחלט של הכלכלה ולפגיעה אנושה בחופש, בחירות האדם ובדמוקרטיה.
יש כאלה שמתנחמים בכך שכפי שתנועת "מסיבת התה" שבקה חיים במסיבת הרפובליקנית אחרי פריחה קצרה, יהיה זה גם גורלם של "הסוציאליסטים החדשים". אלה שואבים עידוד מניצחונו של מושל ניו יורק אנדרו קואומו על פני המועמדת השמאלית סינתיה ניקסון בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. ואולם, הצירוף בין התמורות האפשריות במפלגה הדמוקרטית בבחירות הקרובות לקונגרס, וברבים מבתי המושלים והגופים המקומיים השונים, עלול ליצור מציאות פוליטית חדשה שתטביע את חותמה על אמריקה לשנים רבות - ולא לטובה.
העניין נוגע גם אלינו, בישראל. מוקדי הדאגה העיקריים מבחינתנו יהיו הידרדרות הכלכלה הבלתי נמנעת בארצות הברית כתוצאה מפנייתה האפשרית שמאלה, שלה תהיינה השלכות שליליות על הכלכלה העולמית ובפרט גם שלישראל, שנהנית לא רק מסיוע אמריקני ביטחוני ניכר אלא גם מהשקעות ומתנאי סחר מועדפים.
דעיכה נוספת במעמדה הבינלאומי של אמריקה, שתהיה אף היא בלתי נמנעת כתוצאה מפנייתה שמאלה ומאימוץ מדיניות רגרסיבית בתחום החוץ והביטחון, עלולה להיות לרועץ גם מבחינת מעמדה האסטרטגית של ישראל. לישראל אין את היכולת להשפיע באופן מהותי על הפוליטיקה האמריקנית, אך יהיה עליה לרכז את מיטב וימרב מאמציה כדי להתמודד עם ההתפתחויות השליליות המדאיגות בפוליטיקה האמריקנית.