לאחר שנה שלמה של שתיקה נשא לאחרונה מנהיג ארגון דאעש, אבו בכ?ר אל-בגדאדי, נאום שכנראה נשמטה בו שורה אחת - תודה לג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ. בשורה הזאת היה צריך להיות מסר של הוקרה ותודה לאנשי הימין המושכים בחוטים בוושינגטון, תודה שנראית הכרחית לנוכח המאמצים הגדולים שנעשים בממשל האמריקני כדי לעזור ולהפיח רוח חיים בארגון "המדינה האסלאמית". תודה על המאמצים לחלצו מן התנאים הקשים שנקלע אליהם, להגביר את השפעתו ולחזק את שורותיו.
נדמה שאין דבר שמשרת את דאעש יותר ממהלכיו האחרונים של הממשל האמריקני, ובמיוחד של קושנר. אלה עולים אפילו על הימין הישראלי בניסיונותיו להסיר מסדר היום את הנושא הפלסטיני. כל זאת ניתן לראות בבירור מפעילותו של קושנר בסוגיית ירושלים, מרעיונותיו בעניין "עסקת המאה", ומתמיכתו בביטול הסיוע האמריקני לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטינים, אונר"א.
אל-בגדאדי היה יכול להביע תודה גלויה אלמלא חשש שהדבר יתמוך בתיאוריית הקונספירציה המסורתית, שלפיה דאעש אינו אלא כלי משחק בידיהן של ארצות הברית וישראל. האמת היא שמה שנגלה לעינינו הוא מצב מוזר, אך לא חדש, שבו ארצות הברית מקדמת בעקיפין את האינטרסים של דאעש, ואילו ארגון דאעש מסייע לחיזוק מעמד ארצות הברית כחוד החנית של "המלחמה בטרור". יהיו מי שיגידו שזה מזכיר את התמיכה שהעבירה ארצות הברית בעבר לארגון אל-קאעדה במסגרת המאבק בברית המועצות.
עוד בוואלה! NEWS
ירדן מתנערת מהצעת טראמפ: "לא נסכים לפדרציה בשיתוף הרשות"
הנשיא המקלל נחת בישראל והפיליפינים מתרגשים: "מי שמבקר אותו - משוגע"
גורם במשטרה על התקרית בוולפסון: האישה תקפה תחילה את המאבטח
ממחנות הפליטים של אונר"א אל זרועות דאעש
אל-בגדאדי לא היה יכול לחלום על מהלך טוב יותר לדאעש מעצירת הסיוע האמריקני לאונר"א. מהלך זה תורם להורדת תשומת הלב מהסוגיה הפלסטינית, חושף את חולשתו של ארצות הברית ואי-כשירותו של העולם הערבי להתמודד עם האתגר, והחשוב מכל: צעד זה מחזק את התסכול והאכזבה בקרב מיליוני צעירים ערבים, ועשוי לדחוף אותם אל חיק הארגונים הקיצוניים מתוך תחושת ייאוש מוחלט.
אחרי החלטת ממשלת טראמפ, בסוף החודש הבא, חצי מיליון ילדים פלסטינים ימצאו את עצמם ברחוב - בעזה, בגדה המערבית ובירדן. ילדים אלו הם טרף קל לתעמולה של דאעש: הם מרגישים את העמדה האמריקנית העוינת כלפיהם וכלפי זכויותיהם הטבעיות, הם מבינים שהעולם הערבי נותר מחוץ למשחק ומסרב להעביר לאונר"א כספים שיפצו על היעדר התמיכה האמריקנית בארגון, ונוסף אליהם, העולם כולו שמבזבז מיליארדי דולרים על התחמשות, גם כן אינו מוכן לתמוך בהם.
אל-בגדאדי בהחלט היה יכול לומר: תודה מקרב לב, ידידי
קושנר, על המהלכים הטיפשיים כל כך שאתה נחוש להוציא אל הפועל. מהלכים אלו מעניקים לדעאש הזדמנות פז להוכיח שהארגון הוא המפלט היחיד לתלמידים שאולצו לעזוב את בתי הספר, ואולי אף למוריהם שימצאו את עצמם ברחוב. השיח של דאעש, המבוסס על נקמה, על טרור ועל שפיכות דמים, ימשוך רבים מן האומללים הללו.
משבר אונר"א חשוב לא פחות מסוגיות אחרות, בכלל זה ירושלים: הוא פוגע בהגדרתו של הפלסטיני כפליט, משפיע על חיי היומיום של מיליוני פלסטינים, מפקיר דור שלם של ילדים וצעירים פלסטינים שלא יוכלו לממש את זכותם הבסיסית לחינוך, והוא חושף את מצבו העגום של העולם הערבי.
מוחמד אבו רמאן הוא פרשן ופובליציסט ירדני. המאמר המלא התפרסם ביומון הירדני "אל-רד", הרואה אור בעמאן. המאמר תורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", מיזם המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם. תרגם מערבית: עידן בריר.