פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שר הבריאות שהבטיח לפני 50 שנה: "אל דאגה, העכברת תודבר"

      מחלת העכברת, המטילה פחד בנופשים בשבוע האחרון באזור הצפון, נחקרה ביסודיות כבר לפני יותר מ-60 שנה על ידי מומחים. בשנות ה-40 דווח על "תמותה ניכרת בארץ ישראל", ואזור עמק החולה הוגדר אז כנגוע ביותר בעולם במחלה

      שר הבריאות שהבטיח לפני 50 שנה: "אל דאגה, העכברת תודבר"
      צילום: אורי וזנה, רשות הטבע והגנים, עריכה: תומר לוי

      "המחלה שהנחילה פרס ישראל לחוקרה" - זו הייתה הכותרת של עיתון "הצופה" לרגל הודעת הזכייה של פרופ' יעקב ואן דר הודן בפרס ישראל בשנת 1961. אותה מחלה הייתה העכברת, המפחידה את הנופשים הישראלים בשבוע האחרון באזור הצפון, ונחקרה ביסודיות כבר לפני יותר מ-60 שנה על ידי מי שנודע בעולם כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת כחוקר מוביל למחלות זאונוטיות, המועברות מבעלי חיים לבני אדם.

      המחלה, שאז טרם הודבק לה הכינוי עכברת, נקראה בשמה המדעי: "לפטוספירוזיס" והיוותה מטרד מעיק, גרמה לתחלואה רבה, עד כדי מקרי מוות ולנזקים כבדים בחקלאות, שהתבטאו בעיקר בהפלות בקרב פרות. המחלה הייתה מוכרת בעולם עוד מזמן מלחמת העולם הראשונה ופגעה בעיקר בעובדי מערכות ביוב, אולם בישראל הנפגעים היו בעיקר עובדי אדמה.

      עוד בוואלה! NEWS:
      "רקדו בזמן שגססה": אביה של טוהר דורש שהאחראים ישלמו את המחיר
      פרשת מאמן הכדוריד החשוד בפדופיליה: "פגע גם בילדות בחו"ל"
      מקרבות תש"ח ועד לחברות עם ערפאת: תחנות חייו של אורי אבנרי

      עכברת סקירה-חולדות בנמל תל אביב 1957 (מערכת וואלה! NEWS , עיתונות יהודית היסטורית)
      מחלת העכברת נחקרה כבר לפני 60 שנה (צילום: עיתונות יהודית היסטורית)

      בשנים 1946-1947 דווח על "תמותה ניכרת" מהמחלה, אולם לא פורסמו מספרים רשמיים. לאחר מכן דווח כי "מהלך המחלה שופר ובמגפה של השנים 1949-1950 ירדה התמותה בשיעור ניכר". כשמדברים על "ירידה בשיעור ניכר", צריך להבין כי דובר באותה שנה על כ-500 מקרים של הדבקות במחלה. בשבוע החולף, שיצר בהלה גדולה במדינה, התגלו עד עכשיו 42 מקרים. ככל שעברו השנים דווחו פחות ופחות מקרים של המחלה, הודות לאבחון מוקדם ולטיפול באנטיביוטיקה.

      המחקר סייע בבלימת מקרי התמותה - אך לא בהדברת המחלה

      מחקרו של פרופ' ואן דר הודן בארץ התמקד תחילה בחקר התפתחות חיידק הלפטוספירה - הקרוי על שום צורתו כשל סליל מתפתל (ספירוכטה) - בגוף בעל החיים המאחסן ואחר כך הפרשתו החוצה והדבקת חיות הבית, בעיקר בקר, במחלה. הוא מצא כי בין מפיצי המחלה נמצאים מכרסמי שדה, חזירים, קיפודים, כלבים ותנים ואבחן כי בישראל סוגים שונים של אותו חיידק לפטוספירה, חלקם חזקים ביותר.

      המחקר של פרופ' ואן דר הודן סייע בהתמודדות עם המחלה. עם השנים פחתו מספר מקרי המחלה, שהחלה להיקרא "עכברת", אך היא לא הודברה - כפי שניתן לראות בימים אלה. אין לזלזל בפרס ישראל שבו זכה ואן דר הודן, אולם חשוב לדעת כי הוא כבר היה מומחה בעל שם עולמי הרבה לפני כן.

      סיפור חייו מרתק. הוא נולד בהולנד ב-1891 וב-1924 מונה לחוקר בכיר במכון הממלכתי לבריאות העם ולמרצה באוניברסיטת אוטרכט. מ-1929 עמד בראש המעבדות של בית החולים העירוני האוניברסיטאי. וב-1932 נבחר לאגודה ההולנדית למדעי הטבע. יחד עם אשתו לין גידלו ארבעה ילדים והוא פיתח קריירה משגשגת. אבל אז הגיעה מלחמת העולם השנייה וטרפה הכול. בזכות הקשרים והחברויות שטיפח הצליח ואן דר הודן להחביא את ילדיו אצל משפחות הולנדיות שבכך סיכנו את חייהן. לימים הוענק להם אות חסידי אומות העולם. בתום המלחמה התאחדו שוב האב וארבעת ילדיו. לפני סוף המלחמה חלתה אשתו ומתה.

      ח"כ אמיל חביבי שואל בכנסת על העכברת 1968 (מערכת וואלה! NEWS , עיתונות יהודית היסטורית)
      המחקר של פרופ' ואן דר הודן סייע בהתמודדות עם המחלה (צילום: עיתונות יהודית היסטורית)

      לאחר הקמת המדינה פנה שר החקלאות הראשון אהרון ציזלינג למומחה היהודי מהולנד, וביקש ממנו לעלות לישראל ולהקים את המכון הווטרינרי. הוא ניהל את המכון עד 1955 ואחר כך עבר למכון הביולוגי בנס ציונה, עד פרישתו ב-1966. הוא מת שנתיים אחר כך, בן 77 במותו.

      המחלקה לאפידמיולוגיה בקטריאלית הצליחה לאבחן את כל החיות הנושאות את המחלה, רובן בשטחים חקלאיים, אך לא רק. ב-1957 דווח כי "בנמלי ת"א-יפו, שם שורצות החולדות לרוב, אובחן טיפוס של המחלה. טיפוס זה הוא הקשה ביותר, עם אחוז תמותה גבוה. במיוחד מסוכן הוא לאנשים זקנים עם הפרעות בכבד ובשריר הלב". עוד צוין בדיווח כי "הדבר מחייב את אבות העיר להילחם בחולדות אלו ולמנוע התפשטות המחלה".

      התפרצות העכברת שעוררה את זעם הממסד הדתי

      לא רק חשש בריאותי יצרה המחלה לאורך השנים, גם סערה דתית היא חוללה. ב-1954 התגלתה המחלה בחזירים שגודלו בדיר סמוך למנזר בכפר נחום שמצפון לכנרת. מלבד פועלי הדיר, חלו גם כמה צליינים, כמרים שהגיעו מצרפת. אנשי הכנסייה ביקשו כי הדיר יועבר למקום אחר. עיתון "הצופה" שייצג את הציונות הדתית התרעם שהפתרון של משרד הבריאות למקרה היה להעתיק את הדיר "מכפר נחום הנוצרי לראשון לציון היהודית". בעיתון ראו בכך ניסיון לרצות את הכנסייה הנוצרית ולפתור בעיה של "בריאות פוליטית", תוך פגיעה ברגשות היהודים.

      המחלה המשיכה להופיע גם בשנות ה-60, אם כי לא במספרים הדרמטיים של סוף שנות ה-40. היא המשיכה לפגוע בעיקר בחקלאים; ב-1963 דווח על שני חקלאים, מהקיבוצים דפנה והגושרים שמתו מהמחלה. ב-1968 דווח על ארבעה חקלאים נוספים שלקו במחלה אחרי שהיה נדמה שהודברה כליל. מדובר היה ב-37 מקרי עכברת בארץ כולה באותה שנה, מתוכם 26 מקרים בנפת צפת. נתונים אלו עלו מתשובת שר הבריאות ישראל ברזילי לשאילתה שהגיש ח"כ אמיל חביבי.

      המחלה חזרה לגליל ואזכור מות שני חקלאים 1968 (מערכת וואלה! NEWS , עיתונות יהודית היסטורית)
      המחלה המשיכה להופיע בשנות ה-60 (צילום: עיתונות יהודית היסטורית)

      חביבי התעניין לדעת על המחלה ועל היקפה. ברזילי סיפק את הנתונים והסביר על מהלך המחלה וציין כי הנפגעים הם עובדי השדה "שבאים במגע עם מים שזוהמו בהפרשות מכרסמים". שנתיים אחר כך הוחלט להתחיל שוב במחקר על העכברת. אז נאמר גם כי ב-1968 נרשמו בעמק החולה לבדו יותר מקרי עכברת מאשר בכל מדינות ארצות הברית באותה שנה.

      אזור עמק החולה הוגדר אז כאזור הנגוע ביותר בעולם בלפטוספירוזיס ושוב נדרש מחקר גדול לאיתור המחלה ולטיפול בה. הסברה שהועלתה אז הייתה שאחרי מספר שנים של פעולות להדברת העכברים בשדות, בשנה זו היה מחסור בידיים עובדות לפעולות ההדברה האמורות. "לא ייארך זמן רב עד שתוצאות המחקר יישאו פרי ותודבר המחלה", הובטח אז, לפני 48 שנה.