מתחילת 2018 ועד היום (שלישי) טבעו למוות 32 ילדים ב-62 אירועי טביעה, זאת אם כוללים גם את הרוגי אסון נחל צפית. מבדיקת מקרי המוות עולה כי מרבית הילדים טובעים ממש "מתחת לאפם" של ההורים. לפי נתוני ארגון "בטרם" מדובר בעלייה של יותר מ-100% בהשוואה למקרי הטביעות בשנה שעברה.
מותו של הקורבן האחרון, ערן ורדי בן השלוש שטבע בבריכה, נקבע בתחילת השבוע בבית החולים רמב"ם שבחיפה לאחר שטבע בשבוע שעבר בקיבוץ יגור. בעקבות הטביעה הבריכה נסגרה והמצילים נחקרו בחשד לרשלנות. המצילה הוותיקה של הקיבוץ, שעובדת בו יותר מ-20 שנה, סיפרה כי האירוע קרה בזמן שעשתה סיבוב שגרתי סביב הבריכה ואילו האב הוא זה ששהה עם הילד וקפץ למשות אותו ממנה.
חבר של המשפחה סיפר כי "מדובר במשפחה לתפארת מכל הבחינות, שנקלעה לסיטואציה בלתי נתפסת וטרגית. ערן הוא ילד שובה לב, והאובדן עצום". מאות הגיעו היום להלווייתו של ורדי, בקיבוצו יגור. "אני נפרדת ממך ערן שלי", אמרה על קברו סבתו, שעל שם בעלה קרוי ערן. "בדמיון שלי סבא ערן יקבל אותך באהבה, בידיים מחבקות", אמרה הסבתא, ששכלה את בעלה כשנפל בעת מילוי תפקידו בצה"ל.
עוד בנושא:
זעקת הרופאים: "הורים, לילדים שטובעים אין כוח להילחם. שמרו עליהם!"
"הנפש של הפעוט הבא זועקת 'הצילו אותי'": מכת הטביעות בצימרים
16 מקרי מוות, מטרים ספורים מההורים: מכת טביעות הילדים בבריכות
ביום שני שעבר טבעה למוות אביטל רחל נזרית, ילדה בת חמש מרחובות, בג'קוזי בצימר במגדל שליד הכנרת. אביטל היא הבת הצעירה מבין שישה אחים, בתם של הרב אריאל ושירה נזרית. הרב, השייך לשושלת משפחת אבוחצירא, הוא רבה של קהילת "עטרת רחל" בשכונת מקוב ברחובות.
גם באסל אלכמלאת, בן שנה וחצי, טבע בביתו שברהט ב-17 ביוני ומת יומיים לאחר מכן. אביו חלים סיפר לוואלה! NEWS על מה שקרה באותו היום: "באסל שיחק בגיגית המים שלו, גיגית של תינוקות. אחיו הגדול היה לידו ושמר עליו אך הלך לשתי דקות וכשחזר מצא אותו ככה. כנראה הכניס את הראש וטבע".
באסל היה הצעיר מבין ארבעת ילדיו של חלים שסיפר עליו בכאב כי "היה תינוק חייכן, מתוק ודינמי. אנחנו מתגעגעים אליו כל יום. אני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שעברנו ועובדים עד עכשיו בבית. לאבד ילד זה הדבר הכי קשה בעולם". הוא הוסיף באזהרה להורים: "תשתדלו להיות זהירים כמה שיותר. זה יכול לקרות לכל אחד במפתיע".
ב-22 ביוני פונתה לבית החולים זיו שבצפת שלומציון לקס, פעוטה בת ארבע, שטבעה בכנרת ונפגעה באורח אנוש. כעבר כמה שעות בלבד נקבע מותה בבית החולים. "בדיוק הגענו לכנרת, הבאנו את הדברים מהאוטו והיא הייתה ממש לידי. הייתי עם התינוק עליי ופתאום לא ראיתי אותה בסביבה", סיפרה אמה מימי על תחילת היום. היא המשיכה ואמרה כי "אחרי כמה דקות התחלנו לחפש אותה ולא מצאנו. הרחבנו את החיפושים ובסוף מצאנו אותה במים. לקחו 40 דקות עד שמד"א הגיעו והיא פונתה לבית החולים במסוק. הייתה לנו עוד תקווה כי הצליחו להחזיר לה את הדופק אבל אז היא עברה קריסת מערכות ומתה אחרי כמה שעות".
לדברי אמה, שלומציון - הילדה החמישית מתוך שישה - הייתה ילדה מיוחדת "ששינתה לנו את ההורות" ורחשה כבוד רב לזולת. "אילו פניני חוכמה היו לה, ידענו שאנחנו מגדלים מנהיגה בבית. היא הייתה ילדה מלאת חיות ושמחה בצורה לא רגילה", הוסיפה.
אביה של שלומציון, יצחק, סיפר על הימים שלאחר מותה, בהם המשפחה הייתה נתונה לעיניה הביקורתיות של הסביבה. הוא הסביר כי "אנשים מגיעים לשבעה ואני לא יודע מה הסיבה לכך אבל הם מציפים את ההורים בשאלות שמעוררות רגשות אשמה על המוות - איך זה קרה? איפה היית? מה אשתך אמרה? מכניסים את האבל לחקירה לא נעימה של סיטואציה שאני כביכול אשם בה".
הוא ציין כי המצב היה כל כך בלתי נסבל עד שאחותו תלתה במעלית הבניין שלט עם הכיתוב "נא לנחם בלבד", אולם גם זה לא עזר. "מספיק שאנחנו נמצאים בשלב רגיש ויש לנו אשמה, בצדק או לא, על עצמנו. לשמוע את זה מאחרים - זה להעמיד את עצמנו בכיתת יורים ולהעביר אותנו את החוויה המסויטת הזאת כל פעם מחדש".
נתנאל חיים שליו, בן חמש וחצי, טבע בבריכת צימר בירושלים ב-8 ביוני. מותו נקבע שישה ימים לאחר מכן. המשפחה מרחובות נסעה לחגוג את 50 שנות הנישואים של הסב והסבתא במשפחה. "ביום שישי הלכנו לבריכה. הילדים יצא ונכנסו לבריכה וסיימו לשחות", שחזרה האם אילנה בשיחה עם וואלה! NEWS. בשלב מסוים זיהו שניים מאחיו של נתנאל חיים את אחיהם הקטן בקרקעית הבריכה.
אילנה סיפרה כי אחד מהם קפץ לבריכה כדי למשות אותו החוצה והשני קרא להם. "לא הבנתי את גודל האסון באותן הדקות", אמרה. "חשבתי שאבוא לתת לו חיבוק ונשיקה ויהיה בסדר. הבן שלי ניער אותי ואמר לי: 'רוצי, אימא, מהר'. כשהגעתי כולם כבר התאספו סביב הבריכה". האם השכיבה את נתנאל חיים וביצעה בו החייאה, וכעבור זמן קצר הגיעו גם צוותי איחוד ההצלה שאף הצליחו להחזיר לו את הדופק. הילד פונה אל בית החולים הדסה שבירושלים אך שם, בהמשך, נגרם לו מוות מוחי. "יש בזה קושי מאוד גדול, לנתק את המכשירים של הילד שלך", הוסיפה אילנה.
לטענת אילנה היא לא חשה אשמה: "אם זאת לא הייתה טביעה, זאת הייתה תאונת דרכים או חנק. הקדוש ברוך הוא גלגל את זה שאף אחד לא יהיה שם לידו. אנחנו כהורים צריכים לעשות את המקסימום. הפקנו לקחים, היינו צריכים לנעול את השער. אבל אני מאמינה שזה היה קורה לנו בכל מקרה".
אחיה ערקי בן ה-14, תושב בני ראם שבמועצה האזורית נחל שורק, טבע למוות לאחר שביצע קפיצת ראש מגשר הירדנית בסמוך לקיבוץ דגניה א'. ערקי שהה בחופשה משפחתית בצפון הארץ וביקש להצטרף לחבריו שביקרו בירדנית לרגל טיול קיץ של תנועת הנוער של המושב. חבריו הם שמשו אותו מהמים והחלו לבצע בו פעולות החייאה שאותן המשיכו צוותי מד"א. הוא פונה במסוק לבית החולים זיו - אך הרופאים נאלצו לקבוע את מותו.
אביו של אחיה, הרב יניב ערקי, נשא דברים לזכרו. "החלטנו להמשיך את החיים. אחיה השאיר לנו משנה והמשנה שלו אומרת - אל תיתן לעולם לשנות את החיוך שלך, אלא תן לחיוך שלך לשנות את העולם. כדי לשנות את חוסר הוודאות שקיים בעולם, צריך להסתכל ממקום של תקווה ושל אור. איך מתקדמים כשאומרים לך כשהילד שלך נפטר? אנחנו לא שואלים למה זה קרה אלא מה צריך לעשות כדי להתקדם קדימה".
איציק פניאן, נער בן 17 מחולון, טבע בחודש שעבר בחוף תאיו בבת ים ונמשה מהים במצב קשה. הוא מת עשרה ימים לאחר מכן. אביו, חזי פניאן, סיפר כי "אנחנו אנשים מאמינים והאמנו שיהיה נס אבל בסוף הוא מת". על בנו אמר כי הוא היה "ילד טוב ושקט ומאוד אהוב על הבריות".
על יום האירוע סיפר האב כי בנו "שיחק כדורגל עם חברים ובאופן ספונטני הם החליטו ללכת לטבול במים. הוא הלך לחוף תאיו בבת ים שמסתבר לנו היום שהוא מסוכן מאוד ובעייתי עם הרבה בורות וסחף. הוא נסחף עם בן דוד שלו שהצליח להיחלץ בסוף. שני הגולשים הבודדים שהיו שם ראו אותו והביאו אותו לחוף בלי דופק. אני לא מבין למה מצילים עוזבים את העמדות שלהם כשעדיין יש שמש קופחת בשבע בערב? הכי כיף להיות שם בשעה הזאת. שירותי ההצלה צריכים להישאר שם כל עוד יש אור יום".
הוא הוסיף כי "צריך להפעיל פיקוח עירוני ולחלק דוחות למי שנמצא שם אחרי שעות היום. מי שמסכן את עצמו בחופים לא מוכרזים צריך לקבל דוח כהרתעה. הנוכחות שלהם תציל חיים וזה יותר חשוב מקנסות ומפחי אשפה. במיוחד בחופש הגדול. וצריך הרבה הדרכות במערכת החינוך. אין מספיק מודעות להורים ולבני נוער על הסכנות שבמים".
הלל חנה כהן, פעוטה בת שנתיים ממושב תלמים שבמועצה האזורית לכיש, טבעה בבריכה ביתית ב-20 במאי ומתה באותו היום בבית החולים ברזילי שבאשקלון. אביה, דודו כהן, סיפר על יום הלל טבעה בערב חג שבועות. "אשתי נכנסה עם הבנות לבריכה עם מצופים והכל, אחרי שעה וחצי כולם יצאו מהבריכה, אישתי הוציאה את הילדה קילחה אותה והכינה אותה לשינה והכניסה אותה למיטה כי זו הייתה כבר שעת השינה שלה", סיפר. "הבית היה הומה, היו אצלנו משפחה כולם נכנסו להתקלח אחד אחרי השני, אני הייתי על המנגל, אישתי בבישולים. היה רעש של ילדים, המון המולה ושמחה. היא כנראה חמקה החוצה וחזרה לבריכה, אף אחד לא היה באזור הבריכה באותו הזמן. אחד הילדים השכנים קפץ על הטרמפולינה והבחין בה במים ואמר לנו, רצנו לבריכה, אני נאלצתי להוציא אותה משם"
עוד הוסיף האב: "עובר עלי ועל משפחתי הנורא מכל. הפחד הכי גדול שיכול להיות לאדם התגשם. והתגשם עליי, עלינו. אשתי, הבנות הרכות. המשפחה המורחבת. אני, שכשהאחות הייתה עושה לילדה חיסון הייתי בורח מהחדר כדי לא לראות אותה סובלת לשנייה. אנחנו שעל כל 'פיפס' היינו מזמינים רופא הביתה. אנחנו שלא הסכמנו לאף ילדה ללכת לגן השעשועים לבד. שבכל לילה הרבה אחרי שהבנות נרדמות היינו עוברים אחת אחת לוודא שהן נושמות ונעים להן ואין שום סיכון מהשמיכה או משום דבר אחר... ואני זה שנגזר עליו להוציא את הילדה מהמים ולהתחנן".
מתוך חשבון הפייסבוק של אביה של הלל:
כהן הוסיף כי "כשהשנה עלה שוב עניין המעון אמרתי לאשתי: 'איך אני יכול להיפרד ממנה לשמונה שעות?' הייתי נותן הכול כדי לחזור אחורה. להריח אותה עוד שנייה, לחבק אותה. לשמוע אותה נקרעת מצחוק כשהיא עושה את עוד אחת מהשטויות שלה". גם לו יש מסר להורים: "תוציאו את הבריכות מהבית, זו סכנת נפשות. גם אם הן יהיו סגורות עם שער - תמיד אחד הגדולים או השכנים יכול לפתוח ואין לך מה לעשות עם זה".
(עדכון ראשון 11:11)
