המלחמה טרם הסתיימה, אך כל הצדדים כבר מתכננים את סוריה החדשה

(בווידאו: תקיפות אוויריות של צבא אסד נגד המורדים בדרום סוריה, השבוע)

מלחמת האזרחים בסוריה טרם הסתיימה, וייתכן שעד שתסתיים יעברו אזרחי המדינה חודשים לא פשוטים, בעיקר באזור דרעא ובצפון המדינה, בגזרת אידליב. רק אתמול (חמישי) נרשמו עוד קרבות בדרום המדינה, באזור דרעא בואכה הגבול עם ירדן, והצבא הסורי המשיך את מגמת ההתקדמות שלו. על פי דובר הצבא הסורי, הכוחות השתלטו על תשע נקודות בגבול עם ירדן, אזור שבשנים האחרונות היה בשליטת האופוזיציה הסורית. כמו כן, לפי דיווחים, הצבא הרוסי הגיע למעבר הגבול נסיב שבין שתי המדינות, כנראה לאחר כניעת המורדים במקום.

עם זאת, הצבא טרם השלים את השתלטותו על דרעא עצמה, ועוד לא ניגש לטפל באזור קוניטרה שמול הגבול עם ישראל. במקביל, באידליב שבצפון נמצא ריכוז הכוחות הגדול ביותר של מתנגדי הנשיא בשאר אסד, ושם המשטר אפילו לא החל לטפל בבעיה.

ובכל זאת, כל הצדדים המעורבים יותר או פחות בזירה הסורית - המשטר, איראן, חיזבאללה, ישראל, ארצות הברית, רוסיה, הכורדים והאופוזיציה - כולם כבר בתחושה שאנו ביום שאחרי מלחמת האזרחים במדינה. כולם עסוקים במלחמה על עיצוב סוריה החדשה-ישנה, ומנסים לעצב את עתידה של המדינה באמצעות פעולות שנעשות כעת. זו אולי צפויה להיות גולת הכותרת במפגש הפסגה המתוכנן בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לעמיתו הרוסי ולדימיר פוטין ב-16 ביולי. כן, יום אחרי גמר המונדיאל במוסקבה.

עוד בוואלה! NEWS:
רוחאני לאירופה: חבילת הפיצויים על פרישת ארה"ב לא מספיקה ומאכזבת
"טראמפ יגיע עם עיניים פקוחות": בממשל נערכים לפסגה עם פוטין
אסד מתקרב להכרעה, וחיזבאללה מצמצם את כוחותיו בסוריה באופן ניכר

אם שתי המעצמות האלה עסוקות בייצור רשומון שיתעד את הישגיהן בסוריה, נדמה ששתיהן יכולות לסמן לא מעט סימני "וי" ליד המטרות שהציבו לעצמן. ארצות הברית הצליחה, בעזרת לא מעט שותפים, לסלק את ארגון דאעש כמדינה; הארגון חדל מלהתקיים במתכונת "המדינה האסלאמית" המוכרת והידועה לשמצה. רוסיה הצליחה לייצר הכרעה במלחמת האזרחים לטובתו של בן חסותה אסד.
ואולם, כעת שתיהן מבקשות לעצב את סוריה החדשה באופן שייטיב עמן בעתיד. על אף שהדבר אינו נאמר או נכתב באופן רשמי, נראה שסוף-סוף נמצאה גם קרקע משותפת לשני המנהיגים: שניהם רוצים בהישרדותו של אסד, ושניהם אינם מעוניינים במעורבות איראנית רבה מדי בסוריה.

הסוגיה הסורית היא רק קצה קצהו של הקרחון שאיראן צפויה להתנגש בו, לנוכח המדיניות של ממשל טראמפ: לא רק נסיגה מהסכם הגרעין, אלא פגיעה של ממש בכלכלתה של איראן, עד כדי ערעור המצב הפנימי במדינה וצמצום השפעתה במרחב. הדבר ניכר בפעולות האמריקניות והישראליות במרחב הסורי, אך גם בפעולות התקיפות מתמיד של הקואליציה הערבית בתימן. נראה שאיראן ומשטר האייתוללות צפויים להתמודד עם אחת התקופות הקשות והבעייתיות ביותר שידעו בעשורים האחרונים. הלחץ החיצוני, מצד ארצות הברית והמדינות הסוניות, יחד עם המצוקה מבית - הפגנות והשביתות - שניהם מייצרים תחושה של קרקע בוערת תחת רגליהם של שליטי איראן. אין זה פלא שלאחר ההצהרות האמריקניות בדבר הרצון להגביל את ייצור הנפט מאיראן ולהורידו למינימום האפשרי, איים שוב אחד ממפקדי משמרות המהפכה, הגנרל איסמעיל כות'רי, לסגור את מיצרי הורמוז.

הסכומים שהוציאה איראן בשנים האחרונות על התבססותה האזורית נעים בין דמיוניים למופרכים. עבור מדינה הסובלת מאינפלציה, אבטלה, עונשי קשה וסמים, קשה להבין כיצד השלטונות מחליטים בכל זאת לבזבז סכומים שנעים סביב 30 מיליארד דולרים בשבע השנים האחרונות על הפרויקט הנקרא "ייצוא המהפכה". אין זה פלא שבהפגנות בשבועיים האחרונים במדינה נשמעו קריאות "מוות לסוריה" ו"מוות לפלסטינים". אם בוחנים את המדיניות האיראנית בסוריה ובתימן בשנים האחרונות, הרי שנדמה שבטהראן התקבלה הכרעה אסטרטגית חד משמעית שאיראן תעשה כל דבר כדי להגדיל את השפעתה האזורית.

ובכת זאת, השילוב הקטלני בין רצונו של ממשל טראמפ לעצור את המגמה הזו, יחד עם בעיות כלכליות קשות, פעולות ישראליות (על פי פרסומים זרים) נחרצות מאוד בשטח סוריה, ובעיקר שינוי מגמה בצד הרוסי, גורמים לכל התמונה הברורה כל כך עבור איראן להיטשטש. ואם מדובר בסדרי עדיפויות, הרי שעם כל הכבוד האיראני לסוריה, לתימן ואפילו לג'יהאד האסלאמי בעזה, הרי שעדיין שרידות המשטר תבוא בעדיפות עליונה ביחס לשלל השיקולים האחרים.

ערב פסגת טראמפ-פוטין, השאלה הקריטית בסוגיית סוריה היא כמובן העמדה הרוסית. ארצות הברית מתנגדת נחרצות לכל סוג של נוכחות איראנית במדינה ביום שאחרי. לעומת זאת, רוסיה מוכנה לוודא שלא תהיה נוכחות איראנית 80 קילומטרים מהגבול עם ישראל. אך האם רוסיה באמת רוצה בנוכחות איראנית מעבר לקו ה-80 קילומטרים? לא בהכרח. נכון, במהלך מלחמת האזרחים שיתפה רוסיה פעולה עם איראן ועם חיזבאללה במטרה לוודא את שרידות שלטונו של אסד. אלא שכעת, משהובטחה שרידות זו, האם הרוסים עדיין רואים בחיוב את המשך השהייה האיראנית במדינה? כנראה שהתשובה שלילית, וכבר כעת ניתן למצוא לכך סימנים.

הרוסים לא הסכימו לנוכחות איראנית בקרבת הנמל הימי שלהם בטרטוס, ואינם רוצים שאיראן תגזור את הקופונים משיקום סוריה, אלא חברות רוסיות. בסופו של דבר, גם במוסקבה מבינים שנוכחות קבע איראנית בסוריה החדשה תהפוך לעול על אסד. אולי, רק אולי, גם נשיא סוריה, שאותו הצילו הרוסים יחד עם האיראנים, מבין שאם יאפשר לטהראן השפעת יתר על המתרחש במדינתו, הדבר יהיה בעוכריו בניסיונות לבנות מחדש את סוריה. גם הוא הפנים שעוד ועוד נוכחות צבאית איראנית שתביא לפעולות ישראליות-אמריקניות ימנעו כל אפשרות לשיקום סוריה, ובטח להגעה של משקיעים.

ההתפתחויות הללו מציבות את איראן בפני בעיה לא פשוטה. ועדיין, לא צריך כבר לצאת בחגיגות מוקדמות. איראן, בשלב זה לפחות, נחרצת מאוד בנוגע למדיניות ההתבססות שלה בסוריה. גם סוריה לא תשוב להיות כל כך מהר המדינה שהייתה. דאעש אולי חלף מן העולם כמדינה, אך בוודאי שלא כרעיון, ועוד נראה לא מעט פיגועי טרור מבית היוצר של הארגון ודומיו. גם הכיסים הכורדים ואלה של האופוזיציה באזור אידליב לא ייעלמו כל כך מהר מהמפה הסורית. הדרך לגאולה נראית בשלב זה עוד ארוכה.