פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הדרך לזיכוי עוד רחוקה: הפסיקה לא מבשרת טובות לנאשמי דומא

      למרות שבית המשפט פסל את ההודאות שנגבו באמצעים פיזיים מנאשמי רצח משפחת דוואבשה, ניסיון העבר מלמד כי הקו המנחה של בית המשפט הוא לפסול ראיות, רק אם הדבר לא יביא לשחרור נאשם באופן ישיר. בנוסף, עיקר ההודאות שנפסלו היו כאלה שהפרקליטות הודיעה שלא תשתמש בהן

      הדרך לזיכוי עוד רחוקה: הפסיקה לא מבשרת טובות לנאשמי דומא
      צילום: יותם רונן, עריכה: טל רזניק

      החלטת בית המשפט המחוזי מרכז היום (שלישי) לפסול חלק מההודאות של שני הנאשמים בפרשת רצח משפחת דוואבשה, מהווה המשך של מה שנראה כקו מנחה בפסיקת בתי המשפט בישראל בנושא: לפסול ראיות שהתקבלו שלא כדין, אך בלי לשלם על כך מחיר ממשי. ההתנהלות הזו היא שמאפשרת למערכת המשפט ללכת עם שיטות החקירה הפסולות, ולהרגיש בלי.

      המקרה הבולט ביותר הוא פסק הדין בעניינו של יוני אלזם, שהודה ברצח ונידון למאסר עולם. בית המשפט העליון זיכה את אלזם לאחר שקבע שהשימוש שעשתה המשטרה במדובבים, ובעקבותיו הודה, היה חריג ופסול. אלא שאלזם לא זכה ליהנות מהזיכוי: כארבע שנים לפני מתן פסק הדין בערעורו, הוא הורעל למוות בתאו, ערב לפני שעמד להעיד נגד מי שהיה לכאורה שותפו לרצח. לשופטי העליון, ניתן להניח, היה הרבה יותר קל לזכותו כשידעו שאין סיכוי שישחררו לחופשי רוצח.

      עוד בנושא:
      שב"כ על החלטת ביהמ"ש: "עומדים מאחורי ממצאי חקירת הרצח בדומא"

      הוריו של הנאשם המרכזי ברצח משפחת דוואבשה: "עבר התעללות בחקירה, מאמינים בחפותו" (ספק 500)
      בית המשפט קבע כי הודאה נוספת שמסר - קבילה. בן אוליאל

      גם במקרה של איתן פרחי הצליחו השופטים לפסול ראיה בלי לשלם מחיר. פרחי מסר למשטרה דגימת דנ"א במסגרת חקירת רצח עורכת הדין ענת פלינר, ולאחר שהובהר לו שייעשה בה שימוש אך ורק בחקירת הרצח. אולם, לאחר שנלקחה הדגימה נמצא התאמה לדגימות דנ"א מזירות פשע אחרות - בין היתר למקרה אונס של קטינה בת 15. פרחי הורשע ונגזרו עליו 25 שנות מאסר. בערעור לבית המשפט העליון, השופטים בראשות אדמונד לוי אכן פסלו את ראיות הדנ"א אך הותירו את הרשעתו של פרחי על קנה, משום שקבעו שיש די ראיות אחרות כדי לבסס אותה. שוב נפסלה הראיה - בלי כל השפעה על הנאשם.

      גם היום בבית המשפט המחוזי בלוד המשיך אותו קו. לגבי הנאשם המרכזי, עמירם בן אוליאל, נפסלו הודאות שמסר תחת שימוש באמצעים פיזיים מצד החוקרים (מה שמכונה "חקירת צורך") וגם הודאה שמסר בחקירה שלא תועדה, מעט לאחר מכן. עם זאת, בית המשפט קבע כי הודאות נוספת שמסר בהמשך, וכן השחזור שביצע, קבילים.

      הבית בו נרצחו בני משפחת דוואבשה שנה לאחר הפיגוע בדומא, יולי 2016 (ניב אהרונסון)
      העל שרופה בבית משפחת דוואבשה (צילום: ניב אהרונסון)

      בין היתר נכתב בהחלטת בית המשפט כי הנאשם "מוסר גרסה מפורטת מאוד, סדורה, כוללת פרטים שחלקם שוליים, ברצף, במשך כחצי שעה, ובמענה לשאלות "פתוחות". כשמיגל (החוקר) יוצא מהחדר והנאשם נותר לבדו, הוא מזמזם לעצמו ונראה נינוח למדי". בנוסף התייחסו השופטים לשחזור וציינו כי "צפייה בתיעוד ההובלה וההצבעה שביצע הנאשם, מלמדת כי הוא שיתף פעולה במהלך זה באופן מלא ואף מעבר לנדרש. הוא מוסר פרטים רבים, חלקם שוליים, מיוזמתו ומבלי שנשאל על כך. גם סירובו של הנאשם להסתיר את פאותיו במהלך ההובלה בזירה, והסברו לכך, מעידים כי הוא מבצע את ההצבעה מתוך בחירה, בגאווה מסוימת ומבלי רצון להסתיר את זהותו היהודית הגאה".

      בשורה התחתונה, עיקר ההודאות שנפסלו, אלו שנגבו תוך שימוש באמצעים פיזיים, היו הודאות שהפרקליטות ממילא הודיעה שלא תשתמש בהן. כמו כן, השופטים הותירו בידיה הודאות נוספת ושחזור.

      הבית בו נרצחו בני משפחת דוואבשה שנה לאחר הפיגוע בדומא, יולי 2016 (ניב אהרונסון)
      בית משפחת דוואבשה שהוצת (צילום: ניב אהרונסון)

      במקרה של הנאשם הקטין, להחלטה עשויה להיות השפעה על המשך המשפט, והרשעתו צפויה להיות קשה יותר. בית המשפט פסל את כל הודאותיו לגבי מעורבותו באירוע הרצח בדומא - אלה שניתנו תחת אמצעים פיזיים וגם אלה שניתנו בחקירות העוקבות, שעליהן ביקשו בפרקליטות להתבסס. בהחלטתם לפסול את ההודאות ציינו השופטים כי "לא ניתן לשלול את גרסת הנאשם לפיה הודאותיו ניתנו שלא מרצונו החופשי, אלא בניסיון למנוע את חזרתו לחקירת צורך". עם זאת, גרסה חלקית אחת שמסר הקטין באחת מחקירותיו בנוגע לתכנון הפיגוע - התקבלה.

      לכאורה, מדובר במכה לתביעה. בפועל, הקטין ממילא לא מואשם בשותפות בביצוע הרצח יחד עם אוליאל, אלא רק בעבירה פחותה של קשירת קשר, בגין חלקו לכאורה בתכנון. בנוסף, הוא נאשם גם בחברות בארגון טרור ובארבעה אירועי הצתה ושני אירועי ניקוב צמיגים ממניע גזעני. הודאות ופרטים שמסר בחקירות השב"כ בנוגע לעבירות אלה, וכן בתרגילי מדובבים שנערכו לפני "חקירות הצורך", הוכרזו קבילים.

      בארצות הברית, דברים היו נראים אחרת. שם, באופן כמעט גורף, ראיות שהושגו בדרך לא כשרה פסולות לחלוטין. בנוסף, בהתאם לכלל המכונה "פירות העץ המורעל", גם ראיות שהושגו בדרך חוקית, אך נבעו מראיה פסולה - אינן קבילות. המטרה של הפסילה הגורפת היא להרתיע את רשויות החוק מפני ניצול כוחן לרעה: השוטרים יודעים שאם לא יפעלו לפי הספר - החקירה כולה תהיה מוכתמת, והתיק עשוי להתרסק. האמריקנים דבקים בכלל הזה גם במחיר של שחרור של עבריינים על סעיפים "טכניים", מפעם לפעם, כדי לחנך את המשטרה לנהוג כראוי. בישראל, כך נראה, לא מוכנים לשלם את המחיר הזה.