בית המשפט המחוזי בלוד הכריע היום (שלישי) כי הודאות הנאשמים במעורבות ברצח בני משפחת דוואבשה בדומא שנגבו תוך הפעלת לחץ פיזי אינן קבילות. בית המשפט קבע כי כל ההודאות של הנאשם עמירם בן אוליאל קבילות למעט אלה שנגבו תחת עינויים. לגבי קטין נוסף ששמו נאסר לפרסום, קבע בית המשפט כל ההודאות שמסר הנאשם הקטין בזמן ואחרי החקירות בעינויים נפסלו.
הנאשמים טענו כי ההודאות נגבו בהשפעת עינויים מצד אנשי השב"כ ולכן יש לדחות אותן, בעוד המדינה טוענת כי הן נגבו כחוק. בפרקליטות הודיעו כי אינם מסתמכים על ההודאות שנמסרו לאחר עינויים.
עורך הדין יצחק בם, אחד מסניגוריו של בן אוליאל אמר לאחר ההכרעה כי "ברור שהשב"כ גרם כאב פיזי וסבל לנחקר על מנת לגרום לו להודות. שיטת משפט המכבדת את כבוד האדם אינה יכולה להשלים עם קבלת הודאות שנגבו בעקבות גרימת סבל פיזי מכוון כראיות במשפט. החשש מפני המשך העינויים היה הטעם היחיד שמחמתו המשיך הנחקר להודות בין הסבבים של עינויים".
עוד בוואלה! News:
החלום האיראני שכמעט התגשם: כך מנסה טהראן לפעול בישראל
בכיר אמריקני: ישראל אחראית לתקיפה במזרח סוריה אמש
"לא רוצה שיגרשו את אבא": קולות ילדי המהגרים שהופרדו מהוריהם בארה"ב
הפרקליטות הודיעה כי היא מוותרת על ההודאות שנמסרו תחת "חקירות הצורך", אולם השופטים רות לורך, צבי דותן ודבורה עטר החליטו להכריע גם בעניינן ופסלו אותן. "האמצעים הללו פגעו פגיעה חמורה בזכות היסוד של הנאשמים לשמירה של שלמות הגוף והנפש. כמו כן נפגע כבודם של הנאשמים", נכתב בהחלטה. "השימוש באמצעים המיוחדים שהפעילות בחקירות הצור, בענייננו, בן אם קיימת לחוקרים הגנת הצורך ובן אם לאו, הינו פסול", כתבו השופטים. "הפגיעה מחייבת פסילת כל ההודאות שנגבו בחקירות הצורך אף מבלי לבחון את השפעתם בפועל של האמצעים על החופשיות רצונם של הנחקרים, אף שגם דבר זה הוכח מעבר לדרוש".
לגבי ההודאות שנגבו אחרי החקירות בהן הופעלו אמצעים פיזיים, ציינו השופטים כי "אין מקום לקבוע כלל או חזקה משפטית לפיהם כל הודאה עוקבת שנמסרה לאחר הודאה שנגבתה אגב הפעלת אמצעים אלימים הינה פסולה". הודאה אחת של בן אוליאל שהתקבלה מיד אחרי החקירה בה הופעלו אמצעים פיזיים, נפסלה. השופטים קבעו כי "לא ניתן לומר כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא ניתנה באופן חופשי ומרצון". עם זאת, יתר ההודאות שהתקבלו בחקירות העוקבות.
"אלה ניתנו מרצונו החופשי של הנאשם", ציינו השופטים. "התיעוד החזותי במהלך החקירות הללו וכן בהובלה והצבעה, סיפקו כלי חשוב ביותר להתרשמות בלתי אמצעים מהאווירה בחקירות ומהתנהלות הנאשם. התיעוד ממחיש די ההודאות ניתנו מרצון ומתוך בחירה מודעת של הנאשם במה להודות ובמה לכפור", נכתב בהחלטה.
לגבי קבילות ההודאות של הקטין הנאשם בקשירת קשר לביצוע רצח, שנמסרו בין שלוש חקירות הצורך, נכתב בהחלטה כי הן נגבו במהלך ארבעה ימים, ולא ניתן לנתק אותן מהחקירות בהן הופעל לחץ פיזי. "נוכח אופן התנהלות של החקירה בתקופה זו: הימשכות החקירות לאורך ימים שלמים, תוך מתן הפסקות קצרות, אם בכלל, ולעתים בנוכחות חוקרים שהשתתפו בחקירות צורך -לא ניתן לערוך אבחנה וניתוק בין תוצרי החקירות שהמאשימה מבקשת לקבל, לבין חקירות הצורך שקדמו להן. פער הזמנים אינו כזה שאיפשר לנאשם לנוח, לאגור כוחות ולשקול באופן מושכל את מצבו", נכתב בהחלטה.
עוד התייחסו השופטים לכך שבמקרה של נאשם זה אין להם תיעוד של החקירות. "הנאשם התבטא בזמן אמת בפני חוקרי ובפני השופט שדן בהארכת מעצרו אודות חששו הרב מחזרה לחקירת צורך", נכתב.
עם זאת, השופטים קיבלו את ההודאות שמסר הנאשם הקטין בחקירות לפניכן ובתרגיל מדובבים, אך באלה הוא לא הודה בפיגוע. בתרגיל מדובבים הוא הודה בפעולות אחרות נגד פלסטינים ובחברות בארגון טרור. בחקירות הוא תיאר באופן היפותטי את הפיגוע, אך לא קשר את עצמו.
השב"כ מסר כי הוא עומד מאחורי ממצאי החקירה כפי שהוצגו בפני הפרקליטות, ושעל בסיסים גובש כתב האישום. עוד נמסר מהארגון כי קביעות בית המשפט מחזקות את הערכת האיום שנשקפה מהתשתית והצורך המיידי לסכל את פעילותה.
"יודגש כי חקירות השב"כ הינן מרכיב חשוב ומרכזי בסיכול טרור באשר הוא, ובפענוח פיגועים קשים", הוסיפו בשב"כ. "המידע שמתקבל בחקירות שב"כ מציל חיי אדם רבים ומהווה תרומה אדירה לביטחון המדינה".
אביו של הקטין: "שמחים שהצדק יוצא לאור"
רחל אבישר מפרקליטת מחוז מרכז אמרה כי "בית המשפט קיבל את עמדתנו ביחס לבן אוליאל כמעט במלואה ולגבי הקטין באופן חלקי. ההודאות שניתנו על ידיו קבילות. לגבי הקטין, נקבע כי מה שנמסר על ידו עד חקירת הצורך הוא קביל. אנחנו לא ביקשנו להכשיר את החקירות שנמסרו במהלך חקירת הצורך. ההמשך המשפט נביא את שאר הראיות שיתמכו בהודאות".
אביו של הקטין הגיב לפסק הדין ואמר "אנו שמחים כי הצדק יוצא לאור, ובית המשפט פסק כי בננו לא קשור כלל לסיפור של ארוע דומא. החלטת בית המשפט מאשרת את מה שטענו לכל אורך הדרך, בנינו עבר עינויים קשים במהלך החקירות. מלבד קביעת בית המשפט שניטל רצונו החופשי של הבן, העינויים גרמו לו תופעות פוסט טראומתיות שמהם סובל עד היום".
עו"ד עדי קידר מארגון חוננו שייצג את הקטין מסר כי "מדובר במכה אנושה שהנחית בית המשפט לשב"כ ולפרקליטות, אבל מעבר לכך הדבר החשוב הוא הקביעה הפוסלת את אימרות הקטין במהלך התקופה בה הוא עונה על ידי חוקרי השב"כ".
עו"ד איתמר בן גביר שהיה עד ההגנה המרכזי במשפט דומא וייצג את בן אוליאל בשלב המעצר אמר "היום ברור כי אנשי השב"כ עשו מהלך שייזכר לדיראון עולם בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל. יהודי לא מענה יהודי ובשב"כ חייבים להפנים זאת".
חוסיין דוואבשה, סבו של הילד עלי שנרצח בשריפה, אמר לפני הדיון כי "אנחנו רוצים לדעת מה הם מחליטים היום ומה הם הולכים להגיד על הפושעים האלה ששרפו ממשפחה שלמה. הילד כל הזמן רוצה את אבא שלו ואת אמא שלו, ואני מבקש מהשופט שישים את הילד הזה מול העיניים שלו ויהיה צדק במשפט הזה. אם זה היה בצד השני, אם זה היה ישראלי - היה משהו אחר לגמרי. היו נותנים עונש מוות במקום לא מחכים למשפטים ודיון".
עמירם בן אוליאל הואשם בשלוש עבירות רצח בינואר 2016, יחד עם קטין מהשומרון שהואשם רק בקשירת קשר לביצוע רצח. בנוסף לכך שניהם הואשמו בחברות בארגון טרור יהודי. על פי כתב האישום, השניים ביקשו לגרום לתסיסה בקרב האוכלוסייה הערבית ולהוביל להתלקחות אלימה של אירועים ביטחוניים שתרתיע את מקבלי ההחלטות מפני פינוי יישובים. עוד תואר בכתב האישום כי השניים תכננו בקפידה את פיגוע הנקמה על רצח מלאכי רוזנפלד שהתרחש חודש לפני כן.
שני הנאשמים סיכמו להיפגש ביום הפיגוע במערה במאחז חוות יישוב הדעת. בן אוליאל היה אחראי על אספקת הציוד לפיגוע בו נכללו שני בקבוקים מלאים בנוזל דליק, סמרטוטים, מצית, קופסת גפרורים, כפפות וספריי צבע שחור. כשהגיע למערה בן אוליאל החליט שלא לחכות לקטין ויצא לכפר דומא. הוא הוריד חולצתו וקשר את שרווליה סביב ראשו כדי להסתיר את פניו, עטה כפפות, והחל לחפש בית מיושב ואינו נטוש "כדי להגביר את עוצמת ההרתעה".
תחילה השליך בקבוק תבערה לביתו של מאמון דוואבשה, והבית שהיה ריק עלה באש. אחר כך השליך בקבוק תבערה לביתם של סעד וריהאם דוואבשה. כשראה שהאש אחזה בבית, הוא נמלט. סעד, ריהאם ובנם עלי בן השנה וחצי נהרגו מהאש, אחמד בן הארבע נפצע באורח קשה מאוד.
כתב האישום הוגש לאחר שהשניים הודו במעשיהם ובן אוליאל שחזר את הרצח. מאז מתנהל משפט זוטא בתיק בנוגע לקבילות ההודאות שהתקבלו בחקירות השונות ובתרגילי מדובבים. בפרקליטות אמרו כי בהודאות נמסרו פרטים מוכמנים שרק הנאשמים יכלו לדעת. לאחרונה הודיעה הפרקליטות כי היא מוותרת על הודאות שנגבו בעת הפעלת "אמצעים מיוחדים", כלומר: בשיטות עינויים. אך עם זאת, ביקשה הפרקליטות שהודאות ופרטים שנגבו לפני או אחרי בחקירות שב"כ ובמשטרה יאושרו כקבילות, שכן לשיטתה חלף זמן מהשימוש בלחץ פיזי. זאת, בעוד סנגורי הנאשמים טענו כי גם הודאות שהתקבלו לאחר חקירות אלימות הושפעו מהן ולכן יש לדחות אותן.
על פי עדויות, השימוש של השב"כ "באמצעים מיוחדים" כולל סטירות, כריעות, כיפוף הגב, מניעת שינה וכו'. בג"ץ פסק בשנת 1999 כי לחוקרי שב"כ אין סמכות לענות נחקרים, אך עם זאת, קבע כי חוקרים יוכלו לטעון בדיעבד כי השתמשו באמצעי לחץ בשל סכנה לפגיעה ודאית בחיי אדם.
בהתאם לכך, פרסם היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין מסמך הנחיות תחת הכותרת "חקירת שב"כ והגנת צורך - מסגרת לשיקול דעת היועץ המשפטי לממשלה", המתייחס לסעיף 34א' בחוק העונשין. לפי סעיף זה, "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא הייתה לו דרך אחרת אלא לעשותו". גם במקרה של דומא טוענת המדינה כי היה בידי העצורים מידע על פעולות נוספות שתוכננו על ידי הארגון בו היו חברים.
לפני כחצי שנה דחה בג"ץ עתירה של פלסטיני שטען כי חוקרי שב"כ עינו אותו שלא כדין והתלונה נסגרה. המדינה טענה, בין היתר, כי היה צורך בשימוש ב"אמצעי חקירה חריגים", כדי לקבל מידע על פיגוע שתוכנן.
(עדכון ראשון: 09:19)