האיראנים מנסים במשך שנים לחדור לישראל ולאסוף מודיעין חיוני מתוך המדינה, להקים תשתיות ולבסס אותן מבלי שיזוהו ויסוכלו על ידי שירות הביטחון הכללי שמוגדר לפי החוק הישראלי כסמכות הבלעדית לסיכול ריגול. אחד המקרים הבולטים בשנים האחרונות נחשף בשנת 2013. אזרח זר, נשלח כאיש עסקים לישראל על ידי משמרות המהפכה האיראנים בזהות בלגית תחת שם בדוי: אלכס מאנס.
הוא גויס על ידי היחידה למבצעים מיוחדים שבראשה עומדים חאמד עבדאללהי ומג'יד עלוי, הכפופים לקאסם סולימאני, מפקד כוח-קדס של משמרות המהפכה. לפי הסיכום, הוא היה אמור לקבל מיליון דולר מהאיראנים. בחקירתו הוא תיאר את תהליך גיוסו והפעלתו על ידי גורמי ריגול איראניים. נכס עבור השב"כ שמנסה להתחקות אחר שיטות הריגול האיראניות.
עוד בנושא:
הרופא שתקע לרפול איזמל בגב ועלול לעלות לראש טבלת המרגלים בישראל
תשעה ימים במתקן שב"כ ללא מגע עם עורך דין: כך נחקר גונן שגב
מכתב ההמלצה של גונן שגב: מראש מחלקת הביטחון של משרד החוץ
ח"כ אייכלר על שגב: "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל"
בשנת 2014, נחשף מקרה נוסף. תושב ירושלים נעצר לאחר שבא במגע עם גורמים איראנים בגרמניה והציע להם שירותים לאיסוף מודיעין. בינואר 2018 חשף השב"כ סיכול תשתית טרור באיו"ש מטעם המודיעין האיראני. התשתית גויסה ומומנה על ידי פעיל המתגורר בדרום אפריקה. הפעיל המרכזי שנעצר היה סטודנט מחברון. במסגרת חקירת השב"כ התברר כי המודיעין האיראני השתמש בדרום אפריקה כזירה משמעותית לאיתור, גיוס והפעלה של סוכנים מול ישראל.
ניתן להעריך כי לצד מקרים אלו היו מקרים רבים שסוכלו מבלי שהגיעו אל התקשורת מאחר ולשב"כ יש כלים לזהות את החשודים עוד בשדה התעופה ולהראות להם את הדלת החוצה לפני שמימשו את ייעודם.
במאי 2016 נכנס נדב ארגמן לתפקידו כראש שב"כ עם אג'נדה מאוד ברורה: לבצע ארגון מחדש בתחום סיכול הריגול על רקע התגברות איום הריגול הן מצד איראן והן מצג מדינות וארגונים אחרים כמו יחידה 1800 של חיזבאללה. ארגמן הרחיב את משאבי החטיבה לסיכול ריגול באגף לענייני ישראל וזרים, הנחה להעצים את היכולות הטכנולוגיות והמודיעיניות של החטיבה כדי להתמודד בצורה יעילה עם מאמצי סיכול הריגול השונים מכלל המדינות שחייבו ראייה רחבה מאוד.
סיכול ריגול בשונה מסיכול טרור דורש חשיבה שונה, יותר חדה כדי לזהות גם את ה"אותות החלשים" מתחת לפני השטח. בתחום הזה בשונה מסיכול טרור, לא הכל שחור ולבן. נדרשת הבנה בגוונים של האפור בגלל המרחק הדק בין עולם הריגול לפעולות אחרות כמו עולם העסקים. ריגול קלאסי כולל גיוס אזרחים בצורה ישירה או עקיפה ואילו ריגול באמצעות הרשת (סייבר) שהופך לזירה בפני עצמה הולכת ומתרחבת. לשם כך נדרשו בשב"כ לפתח יכולות, שיטות ודרכי התמודדות שיקדימו את האויב ויסכלו מבעוד מועד איסוף מידע והקמת תשתיות.
איראן מוגדרת על ידי מערכת הביטחון כיריב קשה ונחוש להשיג מידע על ישראל. כל בוקר מתעוררים אנשי יחידות שונות באיראן שמטרתן לאסוף מודיעין על ישראל תוך חיפוש אחר גורמים "ערכיים" שלא רק יספרו להם על הלך הרוח הישראלי, יבהירו להם כיצד מתקבלות ההחלטות במדינה וימסרו מידע שלא ניתן להשיג דרך הרשתות השונות אלא בעיקר יקימו עבורם תשתית אנושית רחבה יותר כדי להעצים את מלאכת האיסוף.
אחד הנכסים של כל ארגון ביון שאוסף מידע על היריב הוא הבנת ה"מודוס אופרנדי" של האויב. שיטות פעולה שלישראלים נראים ברורים ועבור האיראנים יכולים להצטייר כנכס אדיר. עכשיו אפשר להתחיל להעריך ולדמיין את עוצמת הנזק שיכולה להיגרם כששר לשעבר בממשלת ישראל שהיה חשוף למידע רגיש נופל כ"פרי בשל" לידי מדינת אויב כמו איראן. מדובר בחלום של כל ארגון שעוסק בריגול שיכול ביתר קלות לקבל דרך גורם שכזה נגישות לאנשים נוספים ומידע.
לפי כתב האישום שהוגש נגד גנון, הצליחו האיראנים לרשום לעצמם הישג כביר כשהצליחו לשכנע שר לשעבר בממשלת ישראל להעביר לידיהם מידע הקשור למשק האנרגיה, לאתרים ביטחוניים בישראל, למבנים ובעלי תפקידים בגופים מדיניים וביטחוניים. לפי הודעת השב"כ הצליחו האיראנים לשכנע את גונן שגב לקיים קשרים עם אזרחים ישראליים הקשורים לתחום האבטחה, ביטחון ויחסי החוץ של ישראל.
שגב, כך נמסר, פעל כדי לקשר חלק מהאזרחים הישראלים לגורמי המודיעין האיראני, תוך מלאכת שיטוי והצגת האיראנים כגורמים עסקיים תמימים. דבר אחד ברור. שמוקדם מדי לסכם את הפרשה וההשלכות שלה. יש עוד הרבה שאלות לא פתורות. התשובות לחלק מהן נמצא בישראל וחלקן במדינות רחוקות.