גם מבקריו הגדולים ביותר של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהולכים וגדלים בימים אלו, ישמחו לראות אותו מגיע לשלום היסטורי עם קוריאה הצפונית. ואולם, קשה לראות בהצהרת סינגפור שסיימה את הפסגה הראשונה מסוגה עם הרודן קים ג'ונג און יותר ממסמך סמלי, שמקנה בעיקר לגיטימיות למנהיג המדינה הקומוניסטית ההולך ויוצא מבדידותו בזירה הבינלאומית.
טראמפ עצמו הנמיך את הציפיות לפני המפגש שנקבע בהפתעה, בוטל בתדהמה ושב למסלולו באנחת רווחה, כשאמר שככל הנראה יידרשו פסגות נוספות. רבים סברו כי השיחות, שעד לפני כמה חודשים היו בגדר מדע בדיוני (כפי שאמר קים בעצמו), יסתיימו לכל הפחות בהכרזה על סיום המלחמה בחצי האי, שמבחינה טכנית נותרה במצב של שביתת נשק. זה לא קרה.
בסופן של כמה שעות מלאות תמונות מחויכות וצעדה על בטן מלאה במדשאות המלון המפואר באי סנטוסה, חתמו שני המנהיגים על מסמך הבנות. התוכן שלו היה אמור להיות מפורט במסיבת העיתונאים שכינס הנשיא כמה שעות לאחר מכן, אבל כתבים נחושים השתמשו בזום-אין כדי לראות את המוגמר.
עוד בנושא:
רוזוולט, אייזנהאואר, ניקסון, טראמפ: בדרך לנשיא דגול חדש בבית הלבן?
החופים של מיאמי, מגדלים ואננס: סרטון השכנוע שהציג טראמפ לקים
מאיומים - ללחיצת יד חמה: כש"איש הטילים" נפגש עם "הזקן הסנילי"
בבחינה פשוטה, הוא היה הצהרתי גרידא. התחייבות ל"פירוז מוחלט של חצי האי הקוריאני", אותו ביטוי מעורפל שמבחינת פיונגיאנג כולל גם את ביטול המטרייה הגרעינית שפורסת וושינגטון על סיאול ועל טוקיו.
לפני הפסגה הבהירו בכירי הממשל האמריקני, בראשם שר החוץ מייק פומפאו, כי הם לא יתפשרו על דבר מלבד פירוז מוחלט, בר-אימות ובלתי-הפיך. כשנשאל טראמפ מדוע זה לא נכלל בהסכם, אמר לעיתונאים: "לא היה מספיק זמן". הוא אמנם טען כי התהליך יחל במהירות, אך הצדדים עדיין לא פירטו כיצד בדיוק הוא אמור להתממש.
מלבד זאת, הוא כלל הסכמה לביסוס יחסים חדשים בין המדינות, מה שעשוי לרמז על הכוונה לפתוח שגרירויות, שילוב המאמצים לביסוס שלום בחצי האי הקוריאני והשבת שרידים של שבויי מלחמה ונעדרים במהירות האפשרית. שלושת העקרונות הראשונים היו ערטילאיים, והאחרון סמלי וקל למימוש.
הסכמים קודמים שנחתמו בין קוריאה הצפונית לקהילה הבינלאומית היו מקיפים יותר, אך גם הם קרסו לתוך עצמם ברגע שהם לא התאימו יותר לפיונגיאנג, שערכה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה ב-2006, תחת שלטונו של קים ג'ונג איל - אביו של הנצר האחרון לשושלת - וממשלו של ג'ורג' וו. בוש. באמצע ממשלו של ברק אובמה מת קים האב ועלה קים הבן, שהאיץ את פיתוח תכנית הגרעין והטילים שלו עד שהפך לאיום של ממש על ארצות הברית.
בו בזמן, הוחרפו הסנקציות הבינלאומיות עד לרמה חסרת תקדים תחת ממשלו של טראמפ, שנקט במדיניות "לחץ מקסימלי" בשילוב איומי "אש וזעם" נגד "איש הטילים הקטן" ו"הכלבלב החולה". הם התחרו זה מול זה למי יש כפתור אדום גדול יותר, עד לנאום השנה החדשה של קים.
כאן מתחילה הדילמה - אם אמרות הפיוס כלפי הדרום שהשמיע באותו נאום, שבו התרברב כי משטרו השלים את התהליך והפך לכוח גרעיני, היו מעמדת כוח או חולשה. טראמפ ותומכיו סבורים כי החנק הכלכלי, שלפי ההערכות עורר חשש אצל הרודן בן ה-34 מפני המשך שרידותו, הוביל אותו להציע ענף זית לקוריאה הדרומית ובהמשך גם לארצות הברית. אחרים, מומחים, עריקים ובעלי ניסיון דיפלומטי עמה, סבורים כי קים לעולם לא יוותר באמת ובתמים על מפעל חייו אלא רק מנסה למשוך זמן ולהשיג הקלה בסנקציות תמורת ויתורים מוגבלים.
הוא הרי צעיר, שאינו מוגבל בזוטות דמוקרטיות כמו בחירות חופשיות או הגבלות על כהונתו, וללא הפרעות או הפתעות מיוחדות ימשול בעשרות השנים הקרובות. מולו, עומד נשיא שבמקרה המקסימלי יישאר בתפקיד עד 2025 ובמקרה המינימלי עוד שנתיים וחצי (במקרה הלא סביר הוא אף עשוי להיות מודח אם חקירת המעורבות הרוסית תבשיל למסקנות נגדו). קים יכול לנטרל חלקים מסוימים מהתכנית שלו ולהמתין עד לרגע הנכון בעיניו. בינתיים, הוא יקבל חמצן כלכלי והכרה בינלאומית.
לא רק הפרטים המטושטשים בהסכם אכזבו את אלו שתלו תקוות רבות בפסגה. הייתה זו הפצצה שהטיל במסיבת העיתונאים - משחקי המלחמה עם הדרום, שמתרגלים תרחיש שבו פורצת מלחמה חדשה בחצי האי, יופסקו מאחר שהם "פרובוקציות יקרות". בתמורה, אמר טראמפ, קים הבטיח לפרק אתר מרכזי לשיגור טילים בליסטיים, אך זה לא הוזכר בהבנות אלא הוסכם "בעל פה" ביניהם לאחר החתימה.
לא מפתיע, אם כך, שסיאול "נדהמה", כפי שאמר גורם רשמי בממשל לסוכנות הידיעות רויטרס, מהתיאור שנתן טראמפ לתרגילים המשותפים בין שתי בעלות הברית. גם צבא ארצות הברית מסר כי הוא לא מודע לשינויים הללו ולא קיבל שום עדכון חדש. נראה כי הייתה זו אחת השליפות שהנשיא נוהג לעשות, מבלי שהתייעץ על כך עם יועציו הקרובים.
המשוואה הזו, הקפאת התרגילים תמורת הקפאת תכנית הגרעין והטילים, הוצעה על ידי סין במהלך חודשי המשבר בשנה שעברה, שבמהלכם שכללה קוריאה הצפונית את יכולותיה. ואולם, היא נדחתה על ידי ארצות הברית וקוריאה הדרומית בטענה כי אופיים של התמרונים הוא הגנתי בעוד שהשיגורים והניסויים לא. רוסיה, שנותרה מאחור אך מנסה להיכנס לעניינים, בירכה, בעוד שבקוריאה הדרומית מגרדים את הראש.
החשש הגדול בקרב אלו המהססים מפני תהליך הפיוס של ארצות הברית וקוריאה הצפונית הוא כי טראמפ מעוניין לחסוך בעלויות העצומות שבהחזקת הכוחות האמריקניים בדרום, ומוכן להקריב את הביטחון של קוריאה הדרומית ויפן תמורת הסכם עם הצפון והסרת איום על ארצות הברית. הוא גם רוצה ששכנותיה יהיו אלו שישקמו את הכלכלה ההרוסה של פיונגיאנג, בדומה לקו שהוא מציג בזירות כלכליות אחרות בעולם, כפי שאירע בפסגת ה-G7 בקנדה בסוף השבוע. גם ידידות הן לקוחות בעיניו, ואם הן לא מוכנות לשלם, אז הן ישלמו יותר.
נקודה רגישה נוספת שלא הוזכרה במסמך המשותף אלא רק על ידי טראמפ הייתה סוגיית זכויות האדם. העולם רווי במדינות סוררות, שמתאכזרות לאזרחיהן, ורבות מהן בנות ברית של ארצות הברית - בין אם תחת ממשלים רפובליקניים או דמוקרטיים - ושל מדינות מערביות אחרות. עם זאת, קוריאה הצפונית היא יוצאת דופן - היא מפעילה מחנות ריכוז וחינוך מחדש, שולטת בכל שביב של מידע המגיע לנתיניה, מקיימת פולחן אישיות חולני ומחסלת בכירים במשטר במיני כלי נשק, כולל גז עצבים.
לכך אין אח ורע בקהילה הבינלאומית, אך קים בכל זאת הצליח להגיח מהאפלה הדיפלומטית בתוך חצי שנה. אחרי שמעולם לא יצא מארצו המסוגרת בתור שליט (ירש את אביו ב-2011), הוא הספיק לטוס פעמיים לסין, שאינה רוצה בנפילת המשטר אך כן בפירוק נשקו הגרעיני, להיפגש עם נשיא הדרום מעבר לגבול ולשיא הגיע עם הטיול המפואר בסינגפור, אחת המדינות העשירות ביותר בעולם.
הוא נהנה שם ממנעמים השמורים למנהיגים הבולטים ביותר בתבל, הצטלם ברחובות ועשה סלפי עם שרים בממשלת סינגפור. הדובדבן שבקצפת היה כשדגלי ארצו המצורעת עד לא מכבר התנוססו לצד דגלי ארצות הברית, המעצמה החזקה ביותר בעולם שחרטה על דגלה גם מאבק למען הדמוקרטיה וזכויות האדם, סיסמה שהיטשטשה בשנה וחצי האחרונה.
טראמפ טוען כי הוא מאמין לקים, שאותו כינה "מוכשר מאוד", והבטיח כי הסנקציות לא יוסרו עד להשלמת התהליך. ייתכן שלנשיא ארצות הברית אין באמת מה להפסיד מהצגת פיתויים למנהיג קוריאה הצפונית. גם אם אכן התרגילים הצבאיים באזור יושעו, ניתן לחדשם במהירות הבזק, כשעוד מאות עיצומים חדשים ממתינים לאישור.
אם בסופו של דבר הרודן יעשה את הבלתי-ייאמן ויוותר על הנשק הגרעיני שלו, טראמפ גם יהיה ראוי לפרס הנובל שהוא כה חפץ בו. בכל מקרה, עמדת הפתיחה שלו הייתה נחותה בהרבה של נשיאים קודמים, שלא עצרו את הדהירה הטכנולוגית של שושלת קים המחזיקה היום בעשרות ראשי קרב גרעיניים. במצב כזה, הברירה שעמדה בפני איל הנדל"ן מניו יורק הייתה מלחמה הרסנית למיגור - או צ'אנס נוסף לדיפלומטיה מסוג שונה. הוא בחר באופציה השנייה, השפויה יותר.
עם זאת, בדרך נראה שהוא עשה הנחות גדולות מדי לאחד המנהיגים האכזריים ביותר שידע העולם בעת המודרנית תמורת מעט מדי. בהתבטאות ביזארית נוספת אמר טראמפ כי בין המנצחים הגדולים ביותר של היום הזה הם האסירים בקוריאה הצפונית, וייתכן שהוא רמז לכך שקים יעשה מחווה בדמות חנינה המונית.
אין זה אמור להספיק לנשיא, שבין הצדקותיו לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן היו הפרות זכויות האדם שלה, שניגש לעסקה מורכבת בהרבה מול משטר לא צפוי וקיצוני בהרבה. חובת ההוכחה מוטלת עתה על טראמפ, שהפך לתחביב פרישות מהסכמים בינלאומיים, והמשיך להלום במנהיגי המערב באותם ריאיונות שבו העריף שבחים על ידידו החדש. הצלחתו תיחקק בספרי ההיסטוריה ותרומם אותו למעמד של אחד הנשיאים הגדולים ביותר של ארצות הברית, אך כישלון יכתים את מורשתו המתהוות.
קים ינצל את התקופה קרובה, עד לפגישה הבאה הנרקמת כבר בחדרי חדרים, כדי להרחיב את הלגיטימציה לשלטונו ולגזור קופונים בזירה האזורית. לא מן הנמנע שיקפוץ לביקור נוסף בסין, או שהנשיא שי ג'ינפינג - אולי המנצח הגדול של הפסגה שאשררה רבות מדרישותיה של בייג'ינג - יגמול בביקור גומלין. בספטמבר הוא ככל הנראה ייפגש עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שנותר כמעט מחוץ למשחק ומנסה לחזור אליו לפני שריקת הסיום.
הרודן הממושקף, בוגר אוניברסיטה בשוויץ שהקשר שלו לעולם החיצון עד לא מזמן היה פחות או יותר כוכב ה-NBA לשעבר דניס רודמן, העפיל סופית לליגה של הגדולים.
(עדכון ראשון: 22:11)