זה עוד לא סופי ועוד לא ודאי אך אם לא יהיו הפתעות לרעה, הרי שיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן צפוי להשתחרר מבית החולים במהלך הימים הקרובים, מקורביו טוענים שאולי כבר מחר. מצבו טוב, הם מסבירים, הוא אינו סובל מחום גבוה, מתהלך ומתפקד ומקבל עדכונים על המצב המדיני והביטחוני - במילים פשוטות הוא אינו בסכנה.
ובכל זאת, אשפוזו הפתאומי יחסית של אבו מאזן, יומיים בלבד לאחר שחרורו מבית החולים בעקבות ניתוח שעבר, ובעיקר הערפל ששרר בימים הראשונים סביב מצבו הבריאותי, הובילו לגל שמועות ויצרו תחושה ששאלת הירושה רלוונטית יותר מתמיד. וגם כיום, לא ברור כלל מי יהיה יורשו במקרה של חוסר תפקוד או "ביום שאחרי".
לקריאה נוספת:
גורם פלסטיני בכיר לוואלה! NEWS: מצבו של אבו מאזן השתפר
בפעם השלישית השבוע: אבו מאזן פונה לבית חולים; סובל מחום גבוה
והוא לפני סיום: לקראת סוף כהונתו - אבו מאזן לא ממהר להצביע על יורש
יותר משם אחד נזרק לחלל האוויר בדיונים בתקשורת הישראלית כמועמדים לרשת את אבו מאזן: ג'יבריל רג'וב, מחמוד אל-עאלול, ראמי חמדאללה, מרוואן ברגותי ואולי אפילו מוחמד דחלאן. אלא שבזמן שכאן אצלנו עוסקים בבורסת שמות אפשריים, הציבור הפלסטיני בגדה נראה אדיש לכך. מבחינתו הסוגיות שממשיכות להיות המטרידות והמשמעותיות יותר עוסקות בכלכלה, בפרנסה/אבטלה ובשמירה על שלום הבית והמשפחה. במובן הזה הדיון בישראל סביב השמות הללו, מזכיר במידה רבה את הדיון שהתרחש ערב "האביב הערבי" במצרים.
מרבית תושבי הגדה אינם מעוניינים בהפיכות
לא מעט מילים נשפכו על המועמדים האפשריים לרשת את חוסני מובארק - האם יהיה זה בנו גמאל, בנו השני עלא, ראש המודיעין המצרי דאז עומר סולימאן או הרמטכ"ל דאז מוחמד טנטאווי. הדיון הזה הפך עקר כמובן בעקבות המהפכה במצרים והדחתו של מובארק. כאן עולה השאלה אם אנו לא מפספסים תהליכים דומים בגדה המערבית? כלומר, בעוד אנו בוחנים את שמות בכירי הפתח השונים כמועמדים אפשריים להיכנס לנעליו של אבו מאזן, האם לא קיימת אפשרות של סופה נוסח זו של "האביב הערבי", בעידן שאחריו? בשלב זה נראה שהסיכויים לכך קלושים. המצב בגדה שונה בתכלית מזה של מצרים ערב המהפכה של 2011. אבל דבר אחד למדנו על המזרח התיכון - לעולם אי אפשר לומר לעולם לא.
יש לא מעט סיבות לכך שתהליך שכזה אינו צפוי בקרוב בשטחי הרשות הפלסטינית. ראשית, המצב הכלכלי בערי הגדה טוב בהרבה מזה של מצרים או של עזה. הציבור ברובו אינו רוצה במהפכות או הפיכות נגד הרשות אלא לשמר את הסטטוס קוו הנוכחי: להימנע מפאודה נוסח זו של תחילת שנות ה-2000, לא לראות את שובם של החמושים לרחובות ובמידה רבה לשמר את המצב הקיים שמבטיח את פרנסתם של רבים מהתושבים.
שנית, וזה משהו שעלה בעקבות "המשברון" האחרון סביב מצבו הבריאותי של אבו מאזן: "המערכת", כלומר הרשות הפלסטינית כגוף, כיישות, לא חדלה מלתפקד בעקבות אשפוזו של היו"ר - להיפך. במידה רבה, העניינים המשיכו כרגיל. חבורה של אישים ובעלי תפקידים, המשיכה להניע את גלגלי הרשות ואש"ף, גם כאשר לא היה ברור מה מצבו של אבו מאזן.
הציבור מצדו לא נראה בפאניקה ובוודאי שלא יצא לרחובות. המשמעות היא שהממסד הפלסטיני-פתחיסטי-אש"פי מנסה לשמר את עצמו בכל דרך וגם חוסר תפקודו של אבו מאזן אינו מבשר בהכרח על התרסקות הרשות. הנהגת אש"ף ופתח צפויה ב"יום שאחרי" לקחת פיקוד ובסופו של יום להתאחד סביב מועמד אחד מוביל ואולי סביב עוד אדם או שניים שיחלקו עמו בחלק מהסמכויות של אבו מאזן, שמכהן גם כיו"ר פתח וכיו"ר אש"ף.
ייתכן ונהיה עדים לחלוקה של התיקים הללו תחת אדם אחד מרכזי - יו"ר אש"ף. ומי יהיה אותו האיש? לא ניתן כעת לקבוע, אך המגמות ברורות. צמרת פתח היא שתקבע ככל הנראה את זהותו. לעת עתה מסתמנים כמה שמות מובילים שכבר הוזכרו כאן: סגן יו"ר הפתח מחמוד אל-עאלול, הנחשב לדמות מרכזית בתנזים פתח ובאזור השומרון. אלא שלאל-עאלול אין השפעה באזורים אחרים או בקרב הקהילה הבינלאומית. בציבור עצמו הוא נחשב לדמות לא מוכרת, שבאה מן "החוץ", מתוניס, לאחר הקמת הרשות הפלסטינית.
לעומת זאת מזכ"ל הוועד המרכזי של הפתח ג'יבריל רג'וב זוכה לבסיס התמיכה המשמעותי ביותר - זה של דרום הגדה, בחברון ובבית לחם. הוא נהנה מפופולריות יחסית, בקרב פעילי הפתח וגם בקרב אוהדי הספורט והכדורגל בגדה, בשל היותו יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל.
רג'וב אמנם הסתכסך עם מצרים אך נחשב לבעל מהלכים בזירה הבינלאומית, עם ניסיון במגעים עם הצד הישראלי ובהחלט נתפס כמי שעשוי להיבחר לתפקיד. עוד שם שנזכר שוב ושוב לאחרונה, הוא זה של ראש הממשלה ראמי חמדאללה. אך לשם כך ייאלצו בכירי פתח לוותר על התפקיד לאדם שאינו חבר בתנועה וצעד שכזה יהיה להם מאוד קשה לעשות, בלשון המעטה.
בשורה התחתונה, בניגוד לרואי השחורות שמנבאים כאוס מוחלט ב"יום שאחרי" בגדה, הרי שסביר דווקא שהחלפת השלטון והעברת המקל תתבצע ללא דרמות מיותרות והתפרצויות אלימות פנים-פלסטיניות. אף אחד מבין המועמדים הללו אינו צפוי לבצע שינויים דרמטיים במדיניות הרשות הנוכחית והמעבר לא חייב להיות מלווה בהתפרקות של הרשות. אלא שהשאלה הדרמטית עוד יותר מביאה אותנו שוב לאירוע או הגורם הלא ידוע באזור לאחר שאבו מאזן, שחגג השנה 83, יעזוב את המוקטעה.
כלומר, גם אם ייבחר יורש, אי אפשר להבטיח שבחלוף אי אלו שבועות או חודשים לא תיווצר תרעומת בציבור ובקרב הצעירים דווקא לנוכח העדר שינוי. בינתיים, קשה לומר אם תרחיש כזה מציאותי או לא ובלית ברירה ניאלץ להסתפק במעקב אחר מצבו הבריאותי של הראיס.