אפשר לומר מזל טוב. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן חוגג היום (שני) את יום הולדתו ה-83. רק לפני כמה ימים דיווחה סוכנות הידיעות אי-פי שבכל זמן שהותו במוקטעה ברמאללה נמצא במקום גם קרדיולוג, מפאת חשש למצבו הבריאותי של הראיס. ואולם בינתיים, בצל לא מעט חששות ודיווחים על "היום שאחרי", המנהיג הפלסטיני ממשיך לתפקד. אולי לא כמו בעבר, אולי הוא נראה עייף יותר ונרגן, אולם רק שלשום, בשבת, קיים פגישות עבודה בעמאן, בין היתר עם יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית סלים זענון.
היום צפוי אבו מאזן להיפגש עם שר החוץ של צרפת ז'אן איב לה דריאן ובהמשך עם שרים אחרים. צריך לומר, הוא סובל זה שנים מבעיות בלבו, ולשיירה של הראיס נלווה כמעט דרך קבע אמבולנס. ובכל זאת, אולי גילו המתקדם, ואולי הדיווחים המתרבים על מצבו הבריאותי, מציפים שוב את שאלת היורש ומייצרים לא מעט אי-שקט במערכת הפלסטינית.
עוד בוואלה! NEWS:
תיק 4000: רה"מ ורעייתו נחקרו במקביל; בנם יאיר נחקר לראשונה
40 ילדים נספו בשריפה בקניון ברוסיה: "הם צפו בסרט וזעקו לעזרה"
הסוף לחגיגת הטיפים: בית הדין לעבודה הכריע כי תשר ייחשב כשכר
גם כיום קשה לומר, או אפילו להעריך מי יהיה יורשו של אבו מאזן. ישנן שלל אפשרויות ומגוון של תרחישים אפשריים, שכל אחד מהם מצביע על אדם אחר או אפילו על קבוצה של אנשים. לעת עתה, מסתמנים שני אישים בולטים מבין רשימת המועמדים האפשריים, כאלה שעשויים לרשת אותו בבוא היום: מחמוד אל-עלול, סגן יו"ר הפתח, וג'יבריל רג'וב, מזכ"ל הוועדה המרכזית של התנועה. הדברים עשויים להשתנות כמובן בן לילה, ובוודאי ישתנו אם ייערכו בחירות אמתיות בתוך התנועה, אז המנצח יהיה ככל הנראה מרוואן ברגותי.
על פי החוק הפלסטיני, אם יו"ר הרשות אינו יכול להמשיך ולתפקד, יורשו הזמני למשך חודשיים בלבד יהיה יו"ר הפרלמנט. בחלוף 60 יום יתקיימו בחירות לנשיאות. אך יו"ר הפרלמנט הוא בכיר בחמאס - שייח עזיז דוויק - והפתח לא ירשה זאת, בתואנה כי הפרלמנט נבחר לאחרונה בינואר 2006, ומשום שאינו מתפקד ולא התקיימו מאז בחירות, החוק אינו תקף.
משמעות הדבר שאם אבו מאזן אינו יכול להמשיך ולתפקד, אין כרגע אפילו יורש זמני מוסכם. ומכאן שסביר שבית משפט חוקתי שהקים אבו מאזן לפני יותר משנה יקבע את המנגנון הזמני והקבוע. הזמני - מי יהיה ממלא המקום ל-60 ימים. הקבוע, מאחר שלעת עתה נראה שהסיכוי לקיום בחירות בעזה, הגדה ומזרח ירושלים, נמוך. קשה לראות כיצד ממשלת ישראל הנוכחית מסכימה לקיום בחירות במזרח ירושלים בהשתתפות חמאס. כלומר - גם כאן רוב הסיכויים שאותו בית משפט חוקתי יקבע את המנגנון שיירש את יו"ר הרשות הפלסטינית בהיעדר בחירות לנשיאות באופן קבוע יותר.
אבל כל דבר בעתו. נתחיל בתקופת המעבר של 60 הימים. כאן התרחיש הסביר ביותר הוא שאותו בית משפט יקבע שממלא המקום הזמני לחודשיים יהיה יושב ראש המועצה הלאומית הפלסטינית של אש"ף (המל"פ). בתפקיד מכהן כעת סלים זענון, פוליטיקאי פלסטיני בן 84, שאינו שוהה בגדה באורח קבע. מכאן אולי הכוונה של אבו מאזן לכנס כבר בסוף החודש את המועצה הלאומית של אש"ף, כדי למנות חברים קבועים חדשים לוועד הפועל של אש"ף במקום אלה שאינם יכולים לתפקד מפאת מצבם הבריאותי בעוד אחרים הלכו לעולמם.
ישנם גם כמה אישים שאבו מאזן מקווה להרחיק ממוקדי הכוח כמו יאסר עבד רבו. מדובר בגוף בן 18 חברים, שלפחות שמונה מהם יוחלפו (אחרת הגוף הזה לפי תקנון אש"ף לא יוכל לפעול ללא יותר ממחצית מחבריו). ייתכן גם שזענון עצמו יוחלף, וכך לפחות יוכל בית המשפט החוקתי להחליט שיו"ר המל"פ ימלא את מקום הנשיא הפלסטיני באופן זמני. עוד אפשרות היא שהמל"פ החדש יקבע כי על אבו מאזן לבחור לעצמו סגן בתפקידו כנשיא מדינת פלסטין (בשונה מסגן יו"ר הרשות הפלסטינית שמחייב אישור של הפרלמנט) ואז יקל הדבר על אבו מאזן למנות מישהו מטעמו לתפקיד. מקורביו של אבו מאזן מספרים כי לאחרונה ביקש מחברי הוועדה המרכזית של הפתח להסכים על כמה מועמדים לתפקיד סגן נשיא המדינה, אולם חברי הוועדה נמנעו מכך או לחלופין לא הצליחו בכך.
באשר למנגנון הקבוע, בית המשפט החוקתי יכול לקבוע שבהיעדר בחירות, יו"ר אש"ף יהיה גם יו"ר הרשות הפלסטינית או נשיא המדינה עד לקיום בחירות לנשיאות. במצב שכזה המפלגה הגדולה בוועד הפועל של אש"ף היא שתקבע את זהות היורש. ומכאן שהנהגת הפתח, הוועדה המרכזית של התנועה, היא שתבחר את הראיס הבא.
ישנם גם תרחישים אחרים - שיו"ר הפתח, או המועמד מטעמה לתפקיד הנשיא, ייבחר על ידי הוועידה הכללית של התנועה. אלא שכינוס ועידה כזו עלול להימשך כמה שבועות לפחות. מכאן שיש מי שטוען שהמועצה המהפכנית של הפתח עשויה לקיים את הבחירה (גוף הביניים בפתח). בסופו של דבר התרחיש הסביר ביותר היא שהוועדה המרכזית תבחר באדם מסוים וסביבו יתאגדו פלגי אש"ף השונים, לפחות עד לקיום בחירות.
יו"ר ההתאחדות לכדורגל והמקורב לחמושים מובילים בקרב הירושה
וכאן בעצם אנו מגיעים לקרב המשמעותי. במי תבחר הוועדה המרכזית? האישים המובילים הם כאמור ג'יבריל רג'וב ומחמוד אל-עלול. שניהם קיבלו בבחירות לוועדה המרכזית את המקומות השני והשלישי. במקום הראשון למי שתוהה, הגיע מרוואן ברגותי, שנחשב עדיין למועמד המוביל במקרה של בחירות אמת לנשיאות. אלא שהסבירות של בחירות אינה גבוהה בשלב זה. אל-עלול מונה לתפקיד סגן יו"ר פתח, רג'וב לתפקיד מזכ"ל הוועדה המרכזית. שניהם בעמדת זינוק טובה. הם נהנים מפופולריות יחסית בתוך הפתח: רג'וב בקרב הצעירים, בעיקר בדרום הגדה (רג'וב בן לחמולה מהכפר דורא שמדרום חברון, א"י), אל-עלול, תושב שכם, בעיקר בקרב פעילי התנזים החמושים בצפון הגדה. לא ברור מצבו של מי טוב יותר.
אם יצטרכו חברי הוועדה המרכזית לבחור בין השניים, סביר שרג'וב יקבל יותר קולות: הוא נהנה כעת מתמיכת חוסיין א-שייח', מוחמד שטייה ואחרים. רבים ממושלי המחוזות מקורבים אליו והיו בעבר קצינים שלו בתפקיד ראש הביטחון המסכל בגדה. הוא רכש לא מעט פופולריות במסגרת תפקידו כיו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל ויו"ר הוועד האולימפי הפלסטיני.
אל-עלול לעומת זאת נחשב לאדם עם קשרים ענפים בקרב החמושים בעיר העתיקה של שכם, מחנות הפליטים הגדולים כמו בלטה ועסכר. באופן כמעט חשוד, האנשים הללו מקבלים כלי נשק ומימון ומכאן שגם שומרים על קשר הדוק עמו. לאל-עלול יש עוד יתרון אחד משמעותי: לטענת בכירים בפתח, ראש המודיעין הכללי בגדה, הגנרל מאג'ד פראג', שנחשב ל"מר ביטחון הפלסטיני", תומך בו במסגרת היריבות בתוך פתח. פראג' עצמו הוגדר בעבר על ידי כלי תקשורת שונים כמועמד בעצמו לרשת את אבו מאזן, אלא שלא בטוח שאלה פני הדברים. פראג' אינו חבר הוועדה המרכזית והוא סובל גם כן מבעיות בלבו.
ישנם עוד לא מעט תרחישים. לדוגמה שבמקרה של בחירות, חמאס יחליט לתמוך במועמד עצמאי אחד כמו סלאם פייאד בעוד הקולות התומכים במחנה החילוני-לאומי יתפצלו בין שלל מועמדי פתח ומפלגות אחרות. ועוד לא הזכרנו כאן שמות כמו תאופיק טיראווי שעדיין רואה עצמו כמנהיג פלסטיני או מוחמד דחלאן ששוהה באמירויות וזוכה לתמיכת מצרים והאיחוד, אך נחשב לפרסונה נון-גרטה בשטחים לעת עתה. ומה יהיה ביום שאחרי אבו מאזן? נו, כבר נאמר למי ניתנה הנבואה.