אלי אביבי, "נשיא מדינת אכזיב", מת אתמול (רביעי) והוא בן 88. הלווייתו התקיימה אמש בבית העלמין בקיבוץ גשר הזיו, על אף שתמיד דאג להגיד כי ייטמן באכזיב - המקום בו התגורר במשך 60 שנה ושעימו היה מזוהה כל כך.
בראשית שנות ה-50 התיישב אביבי, לוחם פלי"ם שנהייה "היפי", בשני מבנים היסטוריים שחכר מהמדינה בחוף אכזיב. אביבי שיפץ את המבנים, בנה להם תוספות, פתח מוזיאון והחל לארח חברים מהבוהמה הישראלית של אותם זמנים. האירוח התמסד לכדי כפר נופש שהוקם באזור ומלון קלאב מד שניסגר בינתיים. לאחר מכן הוכרז המקום כגן לאומי אך לזה אביבי התנגד.
כאות מחאה הכריזו אביבי ורעייתו רינה בשנת 1971 על המקום כ"מדינת אכזיב" בה כיהן אביבי כנשיא - תפקיד אליו נבחר. השניים בחרו למקום דגל והמנון ואף הנפיקו דרכונים. חברת קיבוץ כברי הסמוך סיפרה לוואלה! NEWS על זיכרון ילדות שלה לפיו היא וחבריה הקימו בנעוריהם מאהל באכזיב ואביבי החתים את דרכונם.
עוד בוואלה! NEWS:
למרות צעקות ארדואן והגינויים הקבועים - לא כל העולם שונא אותנו
"אין בעל בית לסיפור הזה": דיון מיוחד בכנסת על הפשיעה החקלאית
עקב המיצג על עזה: אקוניס אסר הצגת עבודות מבצלאל בכנס מדע בינלאומי
אביבי גבה דמי כניסה לשטח "המדינה" השנויים במחלוקת. גם המתירנות באותה מדינה לכאורה, שדגלה באהבה חופשית, זכתה לא אחת לביקורת. אביבי, שנהג לרמוז על מעורבותו בפעילות עלומה בסמוך לגבול הצפוני, והתפאר בכיבושיו ובאוסף צילומי העירום שהנציחו את הנשים הרבות שנעתרו לו, זכה למעמד-על ולהילה אגדית, זאת בעיקר בזכות קשריו הענפים עם מערכת הביטחון והברנז'ה העיתונאית שאז עוד נהגו להתערבב בזה בזו - גם בפומבי. האגדה, הביטחוניסטית מחד והרומנטיקנית מאידך, סביב אביבי ומדינתו, התאימו במדויק לפורמט הסיקור של השבועון "העולם הזה", שתרם להעצמת האגדה בחייו, ממש כמו כוכבים אחרים בעיתון באותן השנים, כמו אייבי נתן ובית הקפה "קליפורניה" בתל אביב או רפי נלסון וכפר הנופש שלו באילת.
לזוג אביבי היו חברים רבים בקרב אמני ישראל ושנים ארוכות הייתה "מדינת אכזיב" מקום המפלט המועדף על האמנים בצפון. הזמרת עלמה זהר, ספדה אמש לאביבי בדף הפייסבוק שלה וכתבה: "'מדינת אכזיב' החופשית הייתה המולדת שלי. המולדת היחידה שאי פעם הייתה לי. אלי היה הנשיא ואבא שלי כיהן כשר החוץ. זו הייתה ילדות של אהבה חופשית, ים פתוח, חיים פשוטים פשוטים, הכי קרוב לאדמה".
"ריח קני סוף וחום העור השזוף בסוף היום, מקלחת בצינור תחת השמיים, מדורה בוערת בלילה. הרבה דברים הלכו שם, אבל בשבילי היא הייתה ונשארה גן עדן אבוד", הוסיפה זהר וסיכמה "נוח בשלום על משכבך אלי, נתת לי מקום שאתגעגע אליו כל חיי".
את השיר "לילה בחוף אכזיב" כתבה נעמי שמר על אותה מדינת אכזיב. בביוגרפיה "על הדבש ועל העוקץ" שכתב מוטי זעירא על שמר, צוין משפט מהשיר שמתייחס למדינת אכזיב ומתאר אירועים בתקופה בה היה וויכוח מי יהיו בעלי המקום. "גשם שמחק את עקבותיך יודע שהיית כאן לבדך...היית נעצבת ויפה", כך כתבה שמר על מדינת אכזיב אליה היו היא ואחרים מגיעים וחוגגים בה. בכמה מקרים נותרה שמר לבדה ולכן השיר מתאר "לילה שכזה".