היחסים בין ישראל לטורקיה הידרדרו בימים האחרונים לשפל החמור ביותר שלהם מאז תקרית המרמרה ב-2010, כחלק מהקרע המתמשך בין שתי בעלות הברית הקרובות לשעבר, שמתקרבות לרמה של אויבות של ממש.
תהליך ההתרחקות החל מאז עלה רג'פ טייפ ארדואן לשלטון ב-2002, בתחילה כראש ממשלה ואז כנשיא, עם חיזוק קשריו עם חמאס. מפלגתו של ארדואן, "הצדק והפיתוח", מזוהה עם "האחים המוסלמים" - בית מדרשו של חמאס, והקשרים התהדקו לאחר השתלטות הארגון על רצועת עזה ב-2006.
עוד בנושא:
ארדואן ממשיך לתקוף: "לא ניתן לישראל לגנוב את ירושלים"
למרות צעקות ארדואן והגינויים הקבועים - לא כל העולם שונא אותנו
"FUCK TURKEY": יאיר נתניהו במחאה נגד ארדואן - באינסטגרם
המחאה נגד פרס
מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, שהחל בדצמבר 2008 בעקבות ירי רקטות של חמאס לעבר ישראל, סימן את קו השבר הנוכחי, שהלך והעמיק מאז. הפעולה גררה תגובות נזעמות מצד ארדואן, שעד אז ניסה לתווך בין ממשלתו של אהוד אולמרט למשטרו של בשאר אסד בסוריה, והוא כינה זאת "פשעים נגד האנושות". הוא קרא להרחיק את ישראל מהאו"ם מאחר שלא צייתה להחלטת מועצת הביטחון לנצור את האש והשיא הגיע במהלך הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס.
ב-29 בינואר נאם הנשיא דאז שמעון פרס והגן על המבצע נגד חמאס, אך ארדואן, שהיה אז ראש הממשלה בארצו, קטע את דבריו והאשים את ישראל באחריות להרג ילדים. הוא סירב להירגע, למרות קריאות המנחה, טען שלא מאפשרים לו לדבר ונטש בזעם את הפורום המכובד, כשהוא מבטיח שלא לשוב אליו עוד.
הכיסא הנמוך
ב-10 בינואר 2010, האשים ארדואן את ישראל בכך שהיא גונבת מים מלבנון וקרא לפעול נגד תכנית הגרעין שלה בדומה ללחץ הבינלאומי על תכנית הגרעין האיראנית. שעות לאחר מכן, החליטו במשרד החוץ להגיב בחריפות לדבריו ולהשפיל פומבית את השגריר הטורקי אוגוז צ'ליקול, שבאופן רשמי זומן לשיחת נזיפה בשל סדרות בעלות אופי אנטישמי ששודרו בטלוויזיה הטורקית.
סגן שר החוץ דני אילון הושיב אותו על כיסא נמוך, אל מול המצלמות וללא דגל טורקיה בחדר, כשהוא מסרב ללחוץ את ידו. באנקרה זעמו על התעלול של אילון, שקיבל תמיכה משר החוץ דאז אביגדור ליברמן אך נאלץ להתנצל ואמר כי היה עליו להבהיר את עמדותיו ב"דרכים הדיפלומטיות המקובלות".
משט המרמרה
הרטוריקה בין ישראל לטורקיה המשיכה להסלים בחודשים שחלפו מאז השפלת השגריר וזו הגיעה עד לכדי התנגשות אלימה וחסרת תקדים של ממש. בליל 31 במאי השתלט כוח של שייטת 13 על משט של ארגון אסלאמסטי שיצא מטורקיה בתמיכת ממשלתו של ארדואן לעבר עזה, אחרי שכלי השיט סירבו להישמע להוראות. במהלך ההשתלטות על הספינה השישית, הותקפו החיילים בנשק קר וחם ועל הסיפון התפתח קרב של ממש.
רק כעבור שעות ארוכות, שבמהלכן הצליחו חלק מהנוסעים להחזיק בלוחמים כשבויים אחרי שפירקו אותם מנשקם, הסתיים העימות, אך בתוצאות קשות שלהן היו השלכות דיפלומטיות דרמטיות - תשעה מהפעילים נהרגו ועוד עשרות נפצעו, בהם אחד שמת כעבור כמה שנים מפצעיו. גם עשרה מאנשי השייטת נפצעו, בהם שניים באורח קשה.
בטורקיה מיהרו להכריז על ניתוק היחסים ועל החזרת השגריר, וארדואן אמר שזו "טעות היסטורית". שורת מיזמים משותפים הושעו או בוטלו, והאווירה ברחבי טורקיה הפכה לאנטי-ישראלית. ממשלתו של נתניהו סירבה להתנצל כבקשת ארדואן, במה שהוליד קיפאון ביחסים למשך שנים ארוכות.
השיחה
ב-22 במרץ 2013 חלה הפשרה ראשונה בין אנקרה לירושלים, כשנשיא ארצות הברית אובמה לחץ על נתניהו בסוף ביקורו בישראל וראש הממשלה התקשר לעמיתו ארדואן. הוא הביע צער על מותם של האזרחים הטורקים ושני הצדדים הסכימו לנרמל את היחסים. עם זאת, יעברו עוד זמן רב והשתלחויות הדדיות עד שאותן הבנות ייושמו בשטח.
"איילת שקד = היטלר"
כמו בכל סבב אלימות בעזה, גם מבצע "צוק איתן" העלה את חמתם של הטורקים ושל ארדואן, שבזמן הלחימה בקיץ 2014 היה לקראת בחירות לנשיאות. הוא אמר כי ישראל "מפציצה אנשים חסרי הגנה" ואף השווה את איילת שקד להיטלר, אחרי שזו ציטטה מאמר שלפיו כל "הפלסטינים הם אויבים". המבצע הממושך בעזה עורר גל של אנטישמיות בטורקיה, וארגונים מסוימים קראו להחרים עסקים יהודיים.
הסכם הפיוס
אחרי משא ומתן ממושך, שידע עליות ומורדות, הכריזו ראשי הממשלות - נתניהו מרומא ויילדרים מאנקרה - על הסכם הפיוס ב-27 ביוני 2016. הוא כלל סעיף פיצויים שנוי מחלוקת, שבמסגרתו העבירה ישראל 20 מיליון דולר לטורקיה ובתמורה הועבר חוק שלפיו לא יועמדו לדין חיילי צה"ל שהשתתפו במשט. ארדואן גם התחייב להגביל את פעילות חמאס בשטחה של טורקיה ולסייע בהשבת גופות החיילים שהוחזקו על ידי חמאס, וישראל מצדה הבטיחה להקל במצור על עזה.
למרות ההסכם, שנתפס כחיוני לצרכים של שתי המדינות, היחסים החמים שאפיינו בעבר את הקשר ביניהן לא שבו לסדרם ונותרו שבריריים גם בזמן החתימה עצמה. חודש לאחר מכן תחווה טורקיה ניסיון הפיכה, ולאחריו יאיץ הנשיא ארדואן את שינוי פניה של הרפובליקה החילונית הטורקית לקראת הפיכתה לסולטנות אסלאמית חדשה.
הקריאות "להגן על ירושלים"
לפני כשנה התחולל משבר המגנומטרים ב"הר הבית", וארדואן ניצל זאת כדי להתסיס את האווירה פעם נוספת. ב-25 ביולי הוא קרא לכל המוסלמים "להגן" על ירושלים ולבקר בה, על אף שכבר הוסרו אמצעי הבידוק שעוררו סערה עצומה ברחוב הפלסטיני, הערבי והמוסלמי. "הלגיטימציה של ישראל אפשרית כל עוד שהיא מכירה בזכויות הפלסטינים", הכריז נשיא טורקיה, שכחודשיים קודם לכן הזהיר את ישראל מפני חוק המואזין.
הכורדים
אחת מנקודות התורפה של ארדואן היא סוגיית הכורדים. טורקיה מנהלת מאבק בארבעת העשורים האחרונים נגד מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), הדורשת להקים אוטונומיה למיעוט החי בדרום-מזרח המדינה. המחתרת מוגדרת ארגון טרור על ידי ארצות הברית והאיחוד האירופי, אך טורקיה קושרת אותה גם אל המיליציה הכורדית בסוריה ומנהלת קרבות נגד אנשי ה-PKK בצפון עיראק.
ולכן, אלו בישראל המבקשים לפגוע ארדואן על תמיכתו בחמאס ועל ההתבטאויות והמהלכים שהוא מקדם נגדה מנסים לעשות זאת דרך הגברת התמיכה הציבורית (מאחורי הקלעים שיתוף הפעולה בין ישראל לכורדים רחב) בזכותם של הכורדים להגדרה עצמית. במהלך משאל העם שקיימו הכורדים בעיראק בספטמבר האחרון, תמכו שרים בממשלה בניסיונם חסר הסיכוי והרגיזו את ארדואן. זה התייחס להופעתם של דגלי ישראל בעצרות בחבל, ואמר כי המוסד אחראי לאותו משאל עם.
