במכינות מנסים להפיק לקחים מאסון השיטפון: "כשל מהותי באחריות"

מועצת המכינות הקדם צבאיות התכנסה היום (שלישי) כדי לדון בהשלכות האסון בערבה שבו נהרגו בשבוע שעבר עשרה מתלמידי מכינת "בני ציון" שבתל אביב. דני זמיר, יו"ר מועצת המכינות אמר בפתח דבריו כי "בבסיסו של הדיון הזה, עומד מוות נורא, של עשרה חבר'ה צעירים, זאת השורה התחתונה של הכינוס, מותם של עשרה בני נוער צעירים יפי תואר, שחלמו והיו להם ותוכניות לעתיד, המוות הזאת נובע מכשל מהותי באחריות".

לדברי זמיר, "האסון המטלטל מחייב אותנו בבדיקה בחשבון ובארגון, אנחנו אחראיים על החניכים שלנו. 30 שנות טיולים הסתיימו ללא פגע, לאור האסון הנורא יש חובה לבחון ולתקן את הכשלים וזאת מבלי לגרום לשיתוק המכינות. אני מבקש להוקיר תודה לכל ראשי המפעל הזה שהתגייסו לתמוך במשפחות ובמכינות בשעה הקשה. למשפחת בני ציון שצריכה להמשיך להתקיים ללא מנהלים, אני ואנחנו נעשה ככל שניתן כדי להבטיח את המשך קיומה של המכינה, כמכינה משגשגת ומובילה. עלינו להישיר מבט אל ראשי המכינות, ואל התלמידים - לא ניתן שדברים כאלה יחזרו, לא ניתן שאירועים כאלה יחזרו".

עוד בוואלה! NEWS:
רופא ילדים מתל אביב נאשם במעשי סדום בקטינים וצריכת זנות
עוד כסף לעצמאים והנחה בארנונה: הטבות חדשות למשרתי המילואים
פרקליט המדינה: לא ניתן לקבוע אם האירוע באום אל חיראן הוא פיגוע

באירוע נכח גם מפכ"ל המשטרה לשעבר שלמה אהרונישקי שאמר כי "חובה ללמוד, לתחקר, ולהמשיך הכל באחריות, בצניעות ובענווה. המשימה היא לבנות מודל טוב יותר, לצד החזרת האמון והביטחון". המפכ"ל לשעבר הוסיף כי "הבסיס הוא לבדוק את הפעילויות המרכזיות ולראות שאנחנו בכיוון הנכון, אחר כך לעשות את המיפוי של המערכת, לקבוע באופן ברור את ציר האחריות בכל אחד מהשלבים. אני מבטיח להפוך כל אבן, צריך להרכין את הראש ולהמשיך את העבודה, הכל צריך להיות תוך אחריות".

בתוך כך, משפחתה של גלי בללי מגבעתיים שנספתה יחד עם תשעת חבריה באסון בנחל צפית שבערבה התייחסה היום לראשונה למכה הקשה שנחתה על המשפחה, אחותה של גלי, אורי, אמרה כי "התקשרתי אליה ביום רביעי בערב כשירד גשם וברד בגבעתיים והם היו הדרך לירושלים. שאלתי מה קורה ואם מבטלים את הטיול והיא אמרה שהמדריכים אמרו לה שהכול בסדר. הם נסעו לירושלים ומשם אספו אותם, הגיעו מעט תלמידים למסע כי להרבה היו בגרויות, התוכנית היתה לטייל יומיים ולחזור ביום שישי לקראת הערב".

בדבריה הדגישה אורי את רצונה העז של גלי ללכת למכינה. "היא היתה מועמדת לכמה מכינות ורצתה להגיע רחוק וכששיבצו אותה בתל אביב היא התאכזבה, כי זה היה קרוב, זה היה טיול גיבוש לפני שהתחילו את השנה". אורי סיפרה כי איש לא דיבר עם בני המשפחה מטעם המכינה לאחר האסון. "אחרי החדשות שהגיעו אמרו שהיא שם ונסענו לסורוקה. נסענו שעה וחצי לסורוקה ואז אמרו לנו אחרי שעה לנסוע למכן הפתולוגי לזהות אותה".

אחותה של גלי העלתה שאלות לגבי אישור הטיול במזג האוויר שבו הוא נערך. "יכול להיות שלא יהיו נהלים? ללא אישור חדר מצב? אני עובדת בצופים ואנחנו לא מוציאים לטיול ללא אישור. בשנה שעברה החזרנו טיול כדי שילדים לא יתקררו. אימא שלי שלחה תחזית לשיטפונות ביום רביעי בערב וגלי לא העיזה אפילו להראות את זה לצוות". לדבריה של אורי, אחותה חגגה לפני מספר חודשים את יום ההולדת ה-18, "היא למדה בכיתה י"ב והייתה מאוד טובה במקצועות ריאליים, כמו כן היא הייתה רכזת ראשית בתנועת כנפיים של קרמבו, היה לה חניך עם צרכים מיוחדים ותמיד הלוז שלה היה מלא בפעילויות, היה לה קשה לשבת בבית, מ-8 בבוקר ועד הלילה, היא הייתה עצמאית ופעילה מאוד".

אביה של גלי, אייל, אמר כי "היינו משפחה מושלמת עד יום חמישי. בטיול היו כישלונות עוד קודם. רק שמונה מהחניכים הצעירים הצטרפו לטיול הגיבוש. 20 פעם אפשר היה לעצור את הטיול הזה. זה כישלון מאוד מתמשך ואנחנו נושאים בתוצאות". אייל בללי הוסיף כי "לא צריכים להיות גאונים גדולים כדי לדעת שעלולים להיות שיטפונות". לדבריו, "הם נתנו לנו במכינה תחושה שאנחנו בידיים הכי טובות. חסר במקומות האלה היבט של ניסיון. החבר'ה האלה צעירים מדי. הם לקחו על עצמם כאילו הם יודעים הכל. חלק מהיהירות", אמר האב.

משפחת בללי מוכרת מאוד בגבעתיים. האם, אתי, היא חברת מועצת העיר מטעם סיעת "גבעתיים שלנו" בראשותו של ראש העיר רן קוניק, וסגנית ראש הנהגת שבט צופי גבעתיים. האב אייל נולד וגדל בעיר. אלפי בני אדם הגיעו ללוות אותה ביום ראשון בדרכה האחרונה בבית העלמין תל יצחק. קרוביה סיפרו שבמהלך הלוויתה התנגן השירה, "בואי גלי".

רן קוניק ראש העיר הוסיף כי "ההודעה האיומה היכתה קשות בעיר כולה ובי באופן אישי. גלי הייתה ילדה מדהימה, מצטיינת בכל תחום אפשרי ובעלת ערכים נשגבים, שהובילו אותה להתנדבות ומעורבות חברתית יוצאת דופן. הוריה של גלי, חברת המועצה אתי ואייל שהינו חבר ילדותי עוד מאז הגן, הם חברים קרובים שלי ואהובים על ידי רבים מתושבי העיר. אני כואב, המום וליבי נשבר לרסיסים. לצערי אין במקרים האלה נחמה".