(בווידאו: הגשת המלצות מח"ש בעניין אום אל-חיראן, 2017)
פרקליט המדינה שי ניצן החליט היום (שלישי) לסגור את תיק החקירה שנפתח במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בעניין התנהלות הכוחות בעת פינוי היישוב הבדואי אום אל חיראן שבנגב בינואר 201. הפרקליט קבע כי אין חשד סביר לביצוע עבירות פליליות מצד השוטרים המעורבים באירוע.
במהלך האירוע, ביצעו שוטרים ירי לעבר תושב המקום, יעקוב אבו אל-קיעאן, שממנו נהרג. באירוע נגרם מותו של השוטר ארז לוי וכן נפצע שוטר נוסף, כתוצאה מפגיעת רכב שבו נהג אל-קיעאן.
עוד בוואלה! NEWS:
"תיאטרון פוליטי": כך סיקרו בעולם את נאום "הארכיון האטומי" של נתניהו
הבית הלבן: "המסמכים האיראניים מספקים מידע חדש ומשכנע"
נתניהו חשף מסמכים חשאיים של איראן: ממשיכה לשאוף לנשק גרעיני
במסגרת הבדיקה עליה הורה פרקליט המדינה, נחקרה סוגיית החשד הסביר לביצוע עבירה פלילית. כמו כן נבדקה שאלת הטיפול הרפואי שקיבל אל-קיעאן עם תום האירוע. בהחלטה צוין בין היתר כי פעולתם של השוטרים, שנבעה מתחושה של סכנת חיים לסביבתם מנסיבות האירוע, אינה חורגת ממתחם הסבירות בכל הנוגע להצדקה החוקית לשימוש בנשק.
שאלה נוספת שעלתה בבדיקה מחומר הראיות, אם אל-קיעאן ביצע את המעשים בעקבות אובדן שליטה ברכבו או שמא מדובר בניסיון לבצע פיגוע. בעניין זה צוין בהחלטת הפרקליט כי "בחומר שנאסף ישנן אינדיקציות מסוימות, לכאן ולכאן, לגבי נקודה זו. שירות הביטחון הכללי, שבין היתר, תחקר את הזירה בשעות הראשונות שלאחר האירוע, החליט שלא להמשיך בחקירת האירוע, תוך שהבהיר, על פי החומר שהיה בפניו באותה עת, כי אין ביכולתו לקבוע אם האירוע האמור היה 'פיגוע' או לא".
פרקליט המדינה קבע כי לא ניתן להכריע בשאלה זו במידה גבוהה של ודאות אך ממילא הכרעה בשאלה זו אינה נחוצה להכרעה אם לפתוח בחקירה פלילית נגד מי מהמעורבים. הפרקליט הסביר זאת בכך שגם אם הפגיעה אירעה שלא בכוונה, עדיין, אין חשד סביר לעבירה פלילית מצד מי מהשוטרים, שפעלו בתנאים מבצעיים לפי תפיסתם את המציאות באותו רגע. באירוע בנצרת התייחס היום ניצן להחלטתו והדגיש כי "לא רלוונטי אם היה פיגוע או לא בגלל תחושתם הסובייקטיבית של השוטרים בשטח".
עם פרסום החלטת פרקליט המדינה, במשטרה בירכו על מסקנותיו ואף ציינו כי "ממצאי חקירת מח"ש הולמים באופן מלא את ממצאי התחקיר הראשוני שבוצע בשטח על ידי משטרת ישראל".
במשטרה הוסיפו: "גם אנחנו מצרים על כך שהחקירה בהקשריה המודיעיניים נקטעה באיבה עם פתיחת בדיקת מח"ש, זאת בדומה לתחקירים מבצעיים אחרים הנדרשים לשם הפקת לקחים ולימוד. עתה, משהסתיימה החקירה תוכל משטרת ישראל להשלים את תהליכי התחקור המבצעי לשם לימוד והפקת לקחים כפי שראוי שייתקיימו בסיומו של אירוע מבצעי מורכב".
השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ברך על החלטת פרקליט המדינה לסגור את התיק. לדבריו, משנקבע כי השוטרים פעלו כדין, יש לחדש את חקירת השב"כ והמשטרה בקשר לנסיבות האירוע המצער ולהציג לציבור את כל ממצאי החקירה, וזאת, כדי שאירועי אום אל חיראן לא ישאירו "פצע פתוח" בחברה הישראלית.
במשרד עו"ד ברטל כהן שייצג את השוטרים במהלך החקירה,
אמרו: "אנו שמחים על כך שהחלטת פרקליט המדינה איששה את דברינו מאז קרות האירוע, לפיהם השוטרים פעלו עקב תחושה של סכנה ברורה ומיידית לחייהם. לא כל שכן הדברים נכונים - נוכח פגיעת הרכב בעוצמה כה גדולה בשני חבריהם וגרימת מותו של חברם לנשק. כפי הנראה, לעולם לא נדע אם מדובר היה בפיגוע אם לאו, אך החשוב הוא, ששוטרים יחושו שהם מוגנים משפטית - כאשר הם פותחים באש מתוך תחושת סכנה לחייהם".
ראאד אבואלקיען אחיינו של יעקב אל-קיעאן ויו"ר ועד המאבק באום אל חיראן אמר בתגובה להחלטת פרקליט המדינה כי "מדובר בצעד גזעני שהוסיף חטא על חטאי המדינה בנושא אום אל חיראן והבדואים וכנראה נדבק מתחושות הבטן של השר ארדן ופעל לא נכון כי צריך לחקור ולהביא לענישה כל מי שאחראי על הוצאת המבצע לפועל" .
לדבריו, "היה פה מסע ירי מסיבי ללא צורך, ולירות ביעקב ולאחר שהוא מדמם ירו בו שוב והשיארו אותו במשך שלושים דקות, היה פה רצח והם וידאו את הרצח, אנחנו זועמים על ההחלטה הזאת, התזמון של ההודעה לא ראוי. רוצחים אותנו שוב ושוב, השר ארדן צריך להוריד את החליפה".
אריאל, אחיו של רס"מ ארז לוי שנהרג במהלך האירוע, מתח ביקורת נגד ההחלטה, לאחר שלא ניתן היה לקבוע אם אל-קיעאן אכן ביצע פיגוע. "היה מספיק זמן לבדוק לעומק אם היה מדובר בפיגוע, עברו שנה ושלושה חודשים מאז האירוע שבו מת ארז", אמר. "הפרקליטות היתה צריכה לקבל החלטה ולא לגנוז את התיק".
הוא התייחס גם לדברי הפרקליטות בעניין השוטרים בשטח והוסיף: "השוטרים פעלו כראוי בהתאם למצב הנתון - את זה ידענו מראש. מבחינת ההכנה מצבעית של הכוח, והאם השוטרים הוכנו מראש וכראוי למבצע - זה משהו שבמשטרה יצטרכו לבדוק ולתת תשובות".
קלרה לוי, אלמנתו של רס"מ ארז שלא התבטאה פומבית מאז האירוע, התייחסה לראשונה לדברים: "זה קשה. זה קשה לדעת שעברה מעל שנה ודבר לא השתנה. כן, הם הגיעו אליי למסור את ההודעה והפצע נפתח בחזרה. הרגשתי ממש כמו בפעם הראשונה שבאו להגיד לי שהוא נהרג ולא יחזור יותר בחזרה. שמרתי על איפוק גם אם מבפנים הרגשתי ריסוק. האם כל חיי זה ילווה אותי? האם הכאב ימשיך לתעתע בי?
התשובה היא כן. איתו חשבתי שאזדקן איתו רציתי לבנות לנו קן. לילדיי עלות מלא שאלות: איפה אבא? למה הוא לא בא? האם יהיה לנו אבא חדש? אני נשבעת שאני חווה את מותו כל יום מחדש ולילדים עונה קצת בחשש. הרי מה כבר אפשר להגיד לשני גוזלים שאביהם כבר לא בין החיים. האם הם בכלל מבינים באיזה עולם אנו חיים. לפעמים אני ממש מעמידה פנים והיי זה עוזר לי לעלות להם חיוך על הפנים. ולפעמים אנחנו נשברים ביחד בכל זאת כמה אפשר להיות חזקים מול אלפי שאלות תמימות של שני גוזלים. אני יודעת שהוא לא ישוב יותר וזה עצוב. כרגע כל מה שאני יודעת זה שהוא הלך בלי לשוב"