פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הוויכוח על המסורת: האם ראוי שנתניהו ינאם בטקס הדלקת המשואות?

      הטקס הפותח את חגיגות יום העצמאות בהר הרצל טומן בחובו מסורת של כ-70 שנה, ועמו כמה מרכיבים שהשתמרו במשך השנים. ברקע הוויכוח האם יש לאפשר לראש הממשלה לנאום בטקס, ראוי לבדוק קודם מדוע נקבע שדווקא יו"ר הכנסת יהיה הנואם היחיד בו

      הוויכוח על המסורת: האם ראוי שנתניהו ינאם בטקס הדלקת המשואות?
      מתוך הטוויטר של יו"ר הכנסת

      לאחרונה אנו עדים להתעצמות ההתנצחות בנוגע לטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות בהר הרצל ולדיון העקבי בשאלה האם ינאם בו ראש הממשלה בנימין נתניהו. מחד גיסא, טוען יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין כי המסורת הנהוגה במקום קובעת כי זכות הנאום שמורה אך ורק לו, בהיותו נציגה ומייצגה של כנסת ישראל. מאידך, טוענת שרת התרבות והספורט מירי רגב, כי יש לאפשר לראש הממשלה לנאום שם לרגל חגיגות ה-70 למדינה.

      במדינת ישראל לא קיימת בדרך כלל מסורת טקסית ונדירים האירועים שמתקיימים ברציפות מאז קום המדינה. הטקס בהר הרצל שונה מבחינה זו: מדי שנה בשנה, מאז שנת 1950, המדינה מציינת שם את המעבר מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ליום העצמאות. על רקע זה דומה כי מן הראוי להיזכר בתולדות טקס ממלכתי זה ולבחון כיצד התהווה והתפתח בשנים הראשונות לקיומה של המדינה. כדאי גם לבדוק כיצד נוצרה המציאות שבה הנואם המרכזי בטקס הוא לא נשיא המדינה ולא ראש הממשלה אלא דווקא יו"ר הכנסת, והאם על רקע היסטורי זה כדאי לשנות את המסורת ביום העצמאות השבעים למדינה.

      עוד בוואלה! NEWS:
      מנכ"ל פייסבוק בשימוע בסנאט: "נכשלנו בהגנת פרטי המשתמשים"
      המתקפה הכימית בסוריה: רוסיה הטילה וטו על ההצעה לבדיקת זהות האחראים
      דרעי הודיע כי מנע כניסה מראש עיריית דאבלין - שצייץ: אני ברמאללה

      יו"ר הכנסת על טקס יום העצמאות: "לא מאבק על כבוד אישי" (יותם רונן)
      המסורת הנהוגה קובעת כי זכות הנאום שמורה אך ורק לו, אדלשטיין (צילום: יותם רונן)

      יום העצמאות הראשון שצוין במדינת ישראל חל בה' באייר (4 במאי 1949), כמה שבועות לאחר שנחתמו הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, עם לבנון ועם הממלכה ההאשמית, והוא עדיין לא התמקד בירושלים. בשל חוסר הוודאות לגבי המעמד העתידי של העיר וסכנת הבינאום שריחפה מעליה, הוחלט כי יתקיים מצעד צבאי בתל אביב. בשנה לאחר מכן, הר הרצל כבר עמד במוקד חגיגות פתיחת יום העצמאות השני של מדינת ישראל בה' באייר תש"י. באוגוסט 1949 הועברו לשם עצמותיו של בנימין זאב הרצל ומעמדו של ההר נקבע לסמל לאומי ישראלי משמעותי.

      בלב הטקס הועמד נשיא המדינה חיים ויצמן. הוחלט כי הוא זה שידליק את משואת העצמאות ואף יישא משם נאום שישודר לציבור הישראלי באמצעות הרדיו. אך ככל שהתקרב מועד הטקס, כך התברר כי יש למצוא מחליף לנשיא, שבשל גילו המתקדם ובריאותו הלקויה, לא יכול היה להשתתף בטקס. על רקע זה נקבע כי מחליפו יהיה יו"ר הכנסת הראשונה יוסף שפרינצק, וכך קרה. במוצאי יום שבת, ה' באייר תש"י (22 באפריל 1950) הדליק שפרינצק את משואת העצמאות ונשא נאום ששודר לאזרחי המדינה באמצעות הרדיו. ראש הממשלה דוד בן גוריון לא השתתף בטקס זה, למרות ששהה בירושלים באותו הזמן. הוא סייר במקומות שונים בירושלים ורבים הופתעו למראה הצטרפותו אל קהל הרוקדים בכיכר ציון. ראש הממשלה הסתפק בקבלת פנים חגיגית שערך למחרת בגן השושנים שבשכונת רחביה.

      ראש הממשלה, בנימין נתניהו נואם בכנס הבריאות בתל אביב, 27 במרץ 2018 (רויטרס)
      בעל כורחו, יכניס ממד של פוליטיקה שאינה נחוצה אל תוך הטקס, נתניהו (צילום: רויטרס)

      בשנים הבאות חלו שינויים בטקס בהר הרצל ונוספו לו מרכיבים שונים: ממשואה אחת שהודלקה בטקס הראשון, הוחלט כי יודלקו 12 משואות, כמספר שבטי ישראל; את תהלוכות חיילי הגדנ"ע החליפו אנשי משמר הכנסת ויחידות צה"ל; מאז סוף שנות ה-60, עם תחילת שידורי הטלוויזיה, נעשה הטקס צבעוני ומגוון יותר מבחינה אומנותית. עם זאת, לאורך כל 69 השנים שחלפו מאז נערך הטקס לראשונה במקום, נשמרו שלושה מרכיבים שלא שונו אף פעם: הטקס נערך תמיד אל מול קברו של חוזה המדינה; יו"ר הכנסת הוא זה שהדליק את המשואה המרכזית ונאם את הנאום היחיד בטקס; והטקס הסתיים תמיד בשירת התקווה.

      אז בתשובה לשאלה שבה פתחתי - האם יש לדבוק במסורת או לאפשר לראש הממשלה לנאום בטקס - דעתי היא כי מן הראוי לשמור על המנהג הנאה הקיים במשך כל השנים מאז הקמת המדינה, כי יו"ר הכנסת, בהיותו מייצגו של בית הנבחרים הישראלי (ולא פוליטיקאי) הוא שאמור לעמוד במוקד הטקס. בעצם השתתפותו בטקס הוא מייצג את כלל אזרחי המדינה ולא את הציבור שבחר במפלגתו. אני בטוח שנאומו של ראש הממשלה יהיה ממלכתי לחלוטין, אך בעל כורחו, הוא יכניס ממד של פוליטיקה שאינה נחוצה אל תוך הטקס הסמלי והממלכתי ביותר הקיים במדינת ישראל.

      פרופ' דורון בר הוא נשיא מכון שכטר למדעי היהדות, מרצה ללימודי ירושלים וארץ ישראל וגיאוגרף היסטורי