סיבוב פרסה, סלטה לאחור, זיגזג ופליק פלאק: התיאורים שהוצמדו לראש הממשלה בנימין נתניהו השבוע היו יכולים בנקל לזכות אותו בפרס ראשון בתחרות התעמלות אמנותית. נתניהו אינו המנהיג הראשון בהיסטוריה של הפוליטיקה שמחליט לשנות מסלול, לחזור בו ממדיניות, ולהחליט על דרך חדשה, וזו בטח לא הפעם הראשונה שהוא עצמו מבצע פניית מדיניות חדה, אבל המהירות והווירטואוזיות שבה השלים סיבוב של 360 מעלות בנושא גירוש מבקשי המקלט והכניס את המדינה והמערכת הפוליטית כולה לסחרחרה ראויה להיכנס לדברי הימים.
כמויות הספינים שהפריח נתניהו לאוויר ב-24 השעות האחרונות כדי להשכיח את הסיבוב שביצע - החל מפיזור השוהים הבלתי חוקיים בקיבוצים ובמושבים, דרך פתיחה מחדש של מתקן חולות וחקיקת פסקת ההתגברות ועד להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת הקרן החדשה לישראל - מבססים מסקנה אחת: יש לנו ראש ממשלה בסחרור.
לקריאה נוספת:
נתניהו מקדם פתרון עוקף בג"ץ - ומבקש לפתוח מחדש את מתקן חולות
הקרן החדשה לישראל: "נתניהו חצה קו אדום, לא היה כל מגע עם רואנדה"
נתניהו התקפל וביטל את מתווה מבקשי המקלט: "נמצא פתרונות אחרים"
אפשר בהחלט, כפי שעושים עכשיו לא מעט מתומכיו של נתניהו, למצוא סיבות שמצדיקות את הקרוסלה שנתניהו עלה עליה השבוע, ולהסביר שהוא היה קשוב לרחשי הציבור שבחר בו, כי האמת היא שפליק פלאק של מישהו אחד הוא הודאה בטעות עבור מישהו אחר. רבים ב"בייס" הימני הוכו בהלם ביום שני אחרי הצהריים, כשנתניהו הודיע על ההסכם שהושג עם נציבות האו"ם לפליטים להוצאת המהגרים ומבקשי המקלט מישראל.
מבחינתם, ההחלטה שלו לבטל את ההסכם מבורכת וראויה לכל שבח, והם מחבקים אותו כעת כמו בן אובד ששב הביתה. זו הייתה מעידה רגעית, הם מסבירים, טעות בשיקול הדעת, ומנהיג אמיתי, לדידם, יודע גם לתקן. אבל מה שהנחה את נתניהו השבוע לא היה מנהיגות, וגם לא הדאגה לתושבי דרום תל אביב שאותם מיהר לזמן לפגישת פיוס מצולמת, אלא פחד ויצר הישרדות גרידא.
במשך פחות מיממה זכה נתניהו לשבחים ומחמאות מהצד השני: הוא שיטה בשונאיו שהיללו אותו והעניק לבכירים בשמאל סיבה לצייץ שהם גאים להיות ישראלים. במשך פחות מיממה נתניהו היה המנהיג הממלכתי והמבוגר האחראי שמספר לציבור את האמת: שהשאיפה לגרש את מבקשי המקלט למדינות שלישיות באפריקה אינה ישימה, ושההסכם שהגיע אליו עם האו"ם הוא ההסדר הטוב ביותר שיביא להוצאתם.
במקרה זה גם היה מה שהשמאל רצה לשמוע. אבל הקור שנתקל בו בבייס, שהחל בגינויים ובביקורת של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט וגדעון סער והמשיך במתקפת טוקבקיסטים זועמת ברשתות החברתיות היה קשה מנשוא, ומהר מאוד חזר נתניהו לחוף מבטחים. תוך פחות מיממה, נתניהו שב לדבר על מסתננים ולא על מהגרים, וחזר לשיח של שיסוי, קיטוב, שנאה וסימון אשמים: הקרן החדשה לישראל זכתה לפוסט מסית בפייסבוק ולאיומים בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, ובמהדורות החדשות כבר סומנה מחדש המטרה הנושנה: פסקת ההתגברות ושופטי בית המשפט העליון.
הבדיחה, כנראה, היא על חשבון שונאיו של ראש הממשלה שמיהרו להעלות אותו על נס ביום שני אחר הצהריים, כי למרות הביקור הזמני במחוזותיהם, התברר מהר מאוד שהים הוא אותו ים, ונתניהו הוא אותו נתניהו. זה אותו נתניהו של "הערבים נוהרים" ביום הבחירות ב-2015. אותו נתניהו שגילה את רחמיו על אלאור אזריה אחרי שבפייסבוק התברר שהחייל היורה מחברון מגה פופולרי - ואותו נתניהו שבשביל להסית את תשומת הלב מהסרת המגנומטרים בהר הבית רץ לחבק את המאבטח שירה בשגרירות בירדן.
זה החקירות, טמבל
אז חתמנו על הסכם עם האו"ם, לעזאזל הנזק הבינלאומי. בסוף, הכול מתחיל ונגמר בבייס. וכשברקע מרחפת סכנה של כתב אישום עתידי וכבר אחרי החגים הוא יצטרך להתייצב לחקירה נוספת, נתניהו לא יכול להרשות לעצמו לאבד אותם. החיבוק החם שקיבל מהתקשורת ומהשמאל בשעות המעטות שבהן דבק במדיניות החדשה, עליה עמלו מיטב אנשי המקצוע ושאותה שיבח בפומבי כ"בשורה", הפך מהר מאוד לחיבוק דב, וסיכן את מעמדו כקדוש המעונה והנרדף של הימין - אותה האסטרטגיה שמאפשרת לו לשרוד פוליטית בתוך בליל החקירות והפרשות ושעליה הוא מתכוון לרכב עד לבחירות הבאות.
בדיוק כמו במשבר הגיוס, שעליו נתניהו כמעט הוליך את המדינה לבחירות מוקדמות בחודש שעבר, המפתח לפענוח ההתנהלות של נתניהו בפארסת גירוש מבקשי המקלט טמון בראש ובראשונה בעניין אחד, שאפשר לסכם במשפט "זה החקירות, טמבל".
הדמיון למשבר הגיוס לא מסתיים כאן: עד לא מזמן, נתניהו נהג להתפאר בכך שכשהוא רוצה משהו הוא משיג אותו, אבל בפעם השנייה תוך חודש שותפיו של נתניהו לקואליציה הוכיחו לו שהוא לא שליט יחידני. הראשון לזהות, בפעם השנייה, היה בנט, שקפץ במהרה על עגלת ההתנגדות למתווה החדש ואיגף אותו מימין, וכעבור כמה שעות הצטרף אליו גם שר האוצר משה כחלון, שקרא "לחשב מסלול מחדש".
יש מי שאומרים גם כי נתניהו שוב חשב שהוא יכול לעשות מהלך בלי השותפים שלו, והם שוב הוכיחו לו שהוא אינו מסוגל לכך; לא במצב הנוכחי. וכשבמקהלת הביקורת זימרו גם בכירי הליכוד כמו מירי רגב, ישראל כץ, ואפילו זוטרי הח"כים כמו מיקי זוהר ונורית קורן, ולא נמצא אפילו אחד שיתייצב להגן על תכניתו של נתניהו, הוא נאלץ לשנות את כיוון ההגה.
וכמו משבר הגיוס, גם הסיבובים של נתניהו על סוגיית מבקשי המקלט יישכחו בקרוב, ואפשר יהיה לעבור לספין הבא. הבייס הימני התרצה במהרה, מסמן לעצמו וי של ניצחון על מחאת רשת מוצלחת, תוך שהוא מצייר את האירוע כולו כמפגן מודרני וזריז של דמוקרטיה ישירה שבה רצון ההמונים מנווט את הספינה. מעריציו של נתניהו יסלחו לו על הזגזוג ויחזרו להגן עליו מפני רדיפת השמאל והתקשורת, ויטשטשו את האמת המרה: לחוק עוקף בג"ץ יש היתכנות נמוכה, מתקן חולות סגור כבר שבועיים ואין באופק מדינה שלישית שתסכים לקבל את המגורשים מישראל.
הפליטים , לעת עתה, יישארו בדרום תל אביב, ויעברו עוד חודשים עד שיגובש פתרון להוצאתם מהארץ, אם בכלל. עד אז, כפי שמעריכים בכירים בקואליציה, כבר במילא ילכו לבחירות. לפליק פלאק באמת יכולה להיות הצדקה, אם היא לטובת המדינה, אבל במקרה דנן מדובר בלוליינות צינית, שמטרתה להשאיר בידיו של ראש הממשלה - ורק בידיו - את המדליה. ולתומכיו של נתניהו, זה כנראה לא משנה: סקר ערוץ 10 שפורסם אתמול, שחזה לליכוד 32 מנדטים, מחזק את ההערכה שהסחרור של נתניהו לא תם, ושצריך להתכונן לכך שבשבועות הקרובים הוא עוד יפגין כישורי אקרובטיקה.
