אישה כבת 50 מאזור הדרום, שעברה לפני כארבע שנים ניתוח לכריתת רחם, תובעת כחצי מיליון שקלים מבית החולים ברזילי שבאשקלון, לאחר שבמהלך הניתוח נגרמה, לטענתה, פגיעה בכליה. האישה, ד', הגישה את התביעה לבית משפט השלום באשדוד, באמצעות בא כוחה, עו"ד דותן לינדנברג. מבית החולים לא נמסרה תגובה, אך מכתב ההגנה שהגישו עולה כי הם מבקשים לדחות את התביעה בטענה שהנזק לא נגרם במהלך הניתוח ושסביר להניח שהקרע נגרם כמה ימים אחרי הניתוח. לטענתם, כשהדבר התגלה הוא טופל בצורה מקצועית.
כבר כששוחררה מבית החולים החלה ד' להתלונן על כאבי בטן חזקים, ובבדיקת סי.טי אובחנה פגיעה במערכת ההולכה לכליה ובמערכת השופכן. כתוצאה מכך נאלצה במשך חצי שנה להסתובב עם נקז בכליה ותומך במערכת השופכה. מומחה לאורולוגיה ומנתח מטעם התובעת קבע בחוות דעתו כי המנתחים היו צריכים לזהות את הפגיעה כבר במהלך הניתוח, וכי מאז האישה סובלת מירידה בתפקוד הכליה הימנית, מצלקות ניתוחיות ומאירועים חוזרים של זיהומים בדרכי השתן, מה שגורם לפגיעה באיכות חייה.
עוד בוואלה! NEWS:
בבילינסון הכי מרוצים, הפתעה נעימה בעמק: סקר מרפאות החוץ
"גאוות יחידה": בית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה קיבל תו תקן בינלאומי
פחות ממכר: מנהל התרופות בארה"ב פועל להפחתת הניקוטין בסיגריות
עו"ד לינדנברג, העוסק בתביעות נזקי גוף, טען בשיחה עם וואלה! NEWS כי "בית החולים ומשרד הבריאות התרשלו בכך שלא דאגו לפקח באופן הולם על התנהגותו של הצוות הרפואי, לא עשו שימוש בידע הרפואי הסביר והמקובל בפרקטיקה רפואית מקובלת וסבירה, ולא נהגו כפי שרופא ו/או צוות רפואי סביר נבון ומיומן היה צריך לנהוג בנסיבות העניין".
לדבריו, "לפני הניתוח, התובעת עבדה כזבנית ברשת אופנה גדולה - עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת הכוללת עבודה פיזית. מאז הניתוח היא מתקשה בעבודתה, ואינה מסוגלת לעבוד שעות נוספות. בנוסף, במהלך העבודה היא מרבה לצאת לטיפולים וזקוקה למנוחה. כתוצאה מהפגיעה במהלך הניתוח נפגעו סיכוייה להתקדם בעבודתה ולהשביח את שכרה". ד' תובעת מבית המשפט לפסוק לה פיצוי בסך כחצי מיליון שקלים בגין הפסדי שכר, עזרת צד ג', טיפולים רפואיים, כאב וסבל.
"מדובר באישה בריאה ללא מחלות רקע, שהתקבלה לניתוח אלקטיבי של כריתת לחם", אמר רופא מומחה שבדק את ד' ואת תיקה הרפואי. "החולה שוחררה לביתה ורק כחלוף שלושה ימים ועקב כאבי בטן עזים, אושפזה מחדש ונמצאה הפגיעה בשופכן". לדברי הרופא, "אין ספק שבית החולים ומנתחיו חבו חובת זהירות כלפי המנותחת, והיה עליהם לזהות את הפגיעה בשופכן עוד בזמן הניתוח, ולחילופין להתייחס לתלונותיה בזמן אשפוזה במחלקה, לאחר כריתת הרחם, ולבצע בירור לסיבת כאביה במקום לשחררה לביתה. אין ספק שקיימת פגיעה באיכות חייה של המנותחת".
