תיק האונס שממנו זוכה הרב דוד הריסון היכה גלים בחברה הדתית לאומית אליה משתייך הרב, ועורר ביקורת על התנהלות הפרקליטות בתיק. הרב שהואשם בתחילת ההליך בעבירות מין חמורות ביותר, שבוצעו - כך לפי הנטען לפני הזיכוי - בתלמידת אולפנה בת 14, טוען כי הפגיעה בשמו הטוב הייתה קטלנית. כעת הוא מבקש לקבל פיצויים מהפרקליטות, וזאת במקביל להגשת תביעת נזיקין ופנייה לנציב הביקורת על הפרקליטות - השופט דוד רוזן. הפרקליטה שטיפלה בתיק טענה בתגובה כי החקירה שנוהלה הייתה מעמיקה ורצינית, וכי בזמן הגשת כתב אישום החומרים בתיק הצביעו על אשמתו של הרב. מסמכים ועדויות שהגיעו לוואלה! NEWS מלמדים על הקרב המשפטי המתנהל בימים אלו - אחרי הזיכוי המהדהד.
"ראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל", כך נכתב בסעיף 80 לחוק העונשין, המאפשר, באופן חריג, פנייה להרכב שדן בתיק הפלילי בבקשה לתשלום פיצויים לנאשם. ואכן, הרב הריסון ועורכת דינו, אסתר בר ציון, עשו שימוש בסעיף זה ופנו לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה לחייב את המדינה לפצות אותו. בין היתר פורטו שורה של מחדלי חקירה והחלטות מוטעות, שיכלו, לטענת הרב, למנוע את הגשת כתב האישום.
אחד הנושאים העיקריים המופיעים בטענות של הרב, נוגע למצבה הנפשי של המתלוננת - שעמד בין היתר בבסיס ההחלטה להימנע מהגשת כתב אישום. בין מחדלי החקירה שהוצגו בפנייה לבית המשפט המחוזי, נכתב כי המשטרה לא חקרה את הוריה של המתלוננת בנוגע להפרעה הנפשית ממנה סבלה, לטענתה, בעקבות המעשים שבוצעו בה. בנוסף נטען כי המשטרה והפרקליטות לא בדקו את פעילותה של המתלוננת ברשתות החברתיות בהן נטלה חלק פעיל המעיד על מצבה הנפשי, וכן נמנעו מלחקור את בן זוגה אודות ההפרעה הנפשית שממנה סבלה, לדבריה, בעקבות המקרה. עוד נטען כי גם מההיבט הפיזי, לא ייתכן שהמעשים שנטען שבוצעו אכן בוצעו בשטח בית הספר.
אולם עיקר הטענות נוגעות להחלטת הפרקליטות לסגת מכתב האישום. החלטה שהתקבלה בעקבות עדות נוספת שנגבתה מהמתלוננת בסמוך לעדות שהייתה צריכה לתת בבית המשפט. לדברי הסניגורית של הריסון, באותה עדות טענה המתלוננת כי המטפלת שלה הייתה זו שהכניסה לראשה את שמו של הרב הריסון ושמותיהם של אנשים נוספים שאליהם התייחס בעדותה הראשונה במשטרה. "בפרקליטות לא בדקו את זה עם המטפלת, לא עשו עם זה שום דבר", אמרה עו"ד אסתר בר ציון. בנוסף טענה כי מוריה של המתלוננת העידו על מצבה המעורער, אולם גם לגרסאות אלו לא ניתן משקל מספיק. "הגרסה שלה לא הגיונית. אונס, מכות, מעשי סדום. בלי סימנים? אף אחד בבית הספר לא ראה שמשהו קורה?".
כתב האישום הוגש בין היתר לאחר פגישה שקיימה המתלוננת עם פרופ' אלי זומר, פסיכולוג קליני ומרצה באוניברסיטת חיפה, שטיפל בעבר במתלוננת העיקרית בתיק נגד אופק בוכריס. בבקשה שהוגשה לבית המשפט נטען כי פרופ' זומר קבע כי "התיאור של מצב הנפשי של המתלוננת מתיישבת עם פגיעה מינית בגיל צעיר", אולם הוסיף כי "התופעות שתיארה המתלוננת נדירות כשהפגיעה המינית מתרחשת בגיל 14".
במסגרת הדרישה לשלם פיצויים, צוינה העובדה שהריסון הפסיק לעבוד ונקלע למצב כלכלי קשה בעקבות הפגישה בשמו. לכתב האישום נגיעה ספציפית למקצועו של הריסון ששימש בין היתר כמנחה חופות. כיום, לדבריו, הוא חזר לעבוד. "יותר ויותר אנשים תומכים בי", אמר לוואלה! NEWS. "אבל עדיין יש צל שצריך להסיר אותו".
בפרקליטות, מנגד, הגיבו באריכות לטענות ההגנה. עו"ד נורית לנגנטל שוורץ, סגנית בכירה בפרקליטות מחוז ירושלים ומי שחתמה על כתב האישום, תיארה בתגובה לבית המשפט את ההחלטה לסגת בסופו של דבר מההליך. "במהלך פגישה שהתקיימה לקראת דיון הוכחות, נפגשתי עם המתלוננת במשרדי הפרקליטות. במהלך הפגישה המתלוננת חזרה בה מהתיאור שמסרה במשטרה על אודות מצבה הנפשי ובעקבות כך נגבתה ממנה עדות נוספת במשטרה. שם הסבירה כי הגרסה שמסרה בהודעותיה הראשונות בנוגע למצבה הנפשי אינה משקפת את מצבה", כתבה.
הפרקליטות: הודעותיה של המתלוננת במשטרה היו קוהרנטיות
בתגובה לבית המשפט טענה הפרקליטה כי בידי הפרקליטות היה חומר רב שביסס את החשדות נגד הריסון. "הודעותיה של המתלוננת במשטרה היו קוהרנטיות ומרובות פרטים והעידו על כך שלא בדתה את התלונה מליבה". עוד נטען כי "עדים רבים, לרבות הוריה, קרובי משפחתה, מוריה וחברותיה של המתלוננת תיאור בחקירותיהם במשטרה כי היא סבלה מהתנהגויות שונות המאפיינות לעיתים קורבנות של עבירות מין". בין היתר תואר כי המתלוננת שתוארה על ידי מכריה כ"גאון" לא הצליחה בלימודיה.
לפי טענת הפרקליטות, הוריה של המתלוננת העידו כי בתקופה שבה נטען כי בוצעו המעשים שתוארו בכתב האישום אמרה להם בתם כי "ישנו רב בבית הספר שמדבר אליה לא כל כך יפה". אמה פנתה למנהל בית הספר בנושא ובתגובה הוא אמר לה כי הרב יפסיק ללמד בשנה הבאה במוסד משום שהוא לא היה מרוצה מהתנהלותו. דודתה של המתלוננת, כך טענו בפרקליטות, העידה שהמתלוננת אמרה לה ולבעלה כי רב האולפנה - התפקיד בו שימש הריסון באותה התקופה - נהג להסתגר איתה בחדר בתוך בית הספר. דודה העיד כי אמרה לו ש"קורה משהו חמור" עם רב האולפנה, אולם לא זכר פרטים אחרים.
בתגובת הפרקליטות נטען כי בעלה של המתלוננת העיד אף הוא כי לאחר שהכיר את אשתו, כשנתיים לפני שהגישה תלונה במשטרה, היא שיתפה אותו בכך שנפגעה מינית בעברה הרחוק, בעת שהייתה בכיתה ט' על ידי הרב הריסון. המטפלת שטיפלה בה בסמוך להגשת התלונה סיפרה אף היא כי המתלוננת חשפה בפניה את הפגיעה שחוותה ואף העבירה תרשומות בנושא.
חברתה לספסל הלימודים מסרה במשטרה כי זכורים לה כמה מקרים בכיתה ט' שבהם יצאה המתלוננת מהכיתה כשהיא בוכה. חברה אחרת סיפרה כי המתלוננת שיתפה אותה במהלך לימודי התיכון כי הוטרדה מינית על ידי הרב הריסון. דודתה של המתלוננת העבירה דיווח בנושא לפורום תקנה לאחר ששמעה על כך מהמתלוננת עצמה, ודודה אחרת מסרה אף היא שהמתלוננת עדכנה אותה שנאנסה בכיתה ט' על ידי רב בית הספר.
בתגובתה הודתה הפרקליטות כי ייתכן שהיה מקום להזמין חוות דעת פסיכיאטרית של מומחה בלתי תלוי, ולא להסתמך רק על הדברים שמסרה המטפלת של המתלוננת ועל יתר העדויות בנושא, אך הוסיפה כי "לא מדובר בפגם היורד לשורשו של העניין".
מעו"ד אסתר בר ציון, המייצגת את הריסון, נמסר בתגובה: "הוגשה בקשה לפיצוי לפי חוק העונשין ותוגש תביעת נזיקין בגין תלונת השווא של המתלוננת, בנוסף לפנייה לנציב הביקורת על הפרקליטות, השופט דוד רוזן. למר הריסון נגרם נזק בלתי הפיך כתוצאה מתלונת שווא של מתלוננת מעורערת בנפשה ואנחנו נעשה את הכל כדי למצות את הדין עם האחראים על תלונת השווא הזו".
פרקליטות מחוז ירושלים: חובתה של התביעה להגיע לחקר האמת
מפרקליטות מחוז ירושלים נמסר: "כתב האישום הוגש לפני כשנה וחצי על סמך חקירה מקצועית ויסודית, ולאחר בחינת חומר הראיות ומכלול נסיבות העניין, כולל פגישות עם המתלוננת ושמיעת גרסתה כמה פעמים בפרקליטות ובמשטרה. בנוסף, במהלך השנה הפרקליטות הייתה בקשר עם המתלוננת מעת לעת. סמוך לתחילת ניהול המשפט, נפגשה שוב הפרקליטות עם המתלוננת על מנת להכין אותה לעדות, כפי שמקובל לעשות. בשלב זה חלה התפתחות ראייתית בגרסתה אשר חייבה בחינה מחודשת של כלל הראיות בתיק. מדובר בהתפתחות אשר לא ניתן היה לצפות אותו בשום שלב, ובוודאי לא לפני הגשת כתב האישום:.
"בעקבות התפתחות זו, אשר אינה נוגעת לליבת התלונה, הגיעה הפרקליטות לכלל מסקנה כי כלל הראיות בתיק אינן מבססות סיכוי סביר להרשעת הנאשם ברמה הנדרשת בהליך הפלילי. יודגש כי בשום שלב הפרקליטות לא סברה שהמתלוננת בדתה את התלונה או שמדובר בתלונת שווא. הפרקליטות החליטה לחזור מאישום רק משום שהגיעה למסקנה כי בנסיבות העניין, לא ניתן להוכיח מעבר לספק סביר שהעבירות בוצעו. חובתה של התביעה הינה לנסות להגיע לחקר האמת, ולבדוק בכל עת ובכל שלב בהליך הפלילי את מצב הראיות ואת עוצמתן, וכך נהגה הפרקליטות גם במקרה הזה".