פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "נשאר רק למכור את הגוף": עלייה של פי עשרה בזנות בקרב מבקשות המקלט

      בלעדי: כ-6% מהנשים הארתריאיות מבקשות המקלט בישראל עוסקות בזנות, כך לפי דוח שהגיע לוואלה! NEWS. אחת מהסיבות לתופעה היא ככל הנראה מדיניות ההרחקה והחיים כחסרות מעמד שדוחק את הנשים קשות היום. "העבודה כוללת וקיום יחסי מין עם גברים כ-12 שעות ביום", סיפרה אחת

      חלוקת מכתבי גירוש של רשות ההגירה למבקשי מקלט, לשכת ההגירה, בני ברק, 4 בפברואר 2018 (יותם רונן)
      חיים בחוסר וודאות לגבי מעמדם. מבקשי מקלט מחוץ ללשכת של רשות ההגירה בבני ברק (צילום: יותם רונן)

      דוח מיפוי תופעת הזנות בקהילת מבקשי המקלט מאפריקה שהגיע היום (שלישי) לידי וואלה! NEWS כי בשנים האחרונות חלה עליה דרמטית במספר הנשים האריתראיות העוסקות בזנות בישראל. מדיניות ההרחקה מישראל, תוך חיים כחסרי מעמד והכליאה במתקן חולות הן רק חלק מהסיבות לעלייה בתופעת הזנות.

      הדוח של שנת 2018 מצא כי כ-365 ממבקשות המקלט האריתראיות מתפרנסות מזנות. אלו מהוות קרוב ל-5% מכלל מבקשות המקלט מאפריקה השוהות בישראל, ו-6% מתוך הנשים האריתראיות מבקשות המקלט בארץ. בקרב אנשי המקצוע והגורמים המטפלים גובר החשש כי העלייה במספר הנשים האריתראיות המעורבות בזנות עתידה להימשך ולגדול.

      עוד בנושא:
      כ-20 אלף הפגינו בתל אביב נגד גירוש הזרים: "זכויות זה לכולם"
      בתגובה לעתירה לבג"ץ: השופטים המליצו לדחות את גירוש הזרים
      טייסים באל על: לא נסכים להשתבץ לטיסות גירוש של מבקשי מקלט

      הפגנת הפליטים בשדרות רוטשילד, דצמבר 2013 (יותם רונן)
      נשים מועסקות בזנות בחמארות בבעלות מבקשי מקלט, הפגנת פליטים ברוטשילד (צילום: יותם רונן)

      המשרד לשירותים חברתיים ערך בשנת 2017 מיפוי, בשיתוף המתאמת הבין משרדית למאבק בסחר בבני אדם ומרפאת לוינסקי של לשכת הבריאות בתל אביב. מהמיפוי עולה כי אנשי המקצוע המעניקים סיוע לאנשים בזנות פוגשים לאחרונה יותר ויותר מבקשות מקלט ממוצא אריתראי שמתפרנסות מזנות. בסקר שערכו אנשי צוות המרפאה הניידת של מרפאת לוינסקי בסוף שנת 2014 צויין כי 40 נשים אריתראיות עוסקות בזנות בתל אביב, נתון שהכפיל עצמו כמעט פי עשרה נכון להיום.

      את העלייה במספר מבקשי המקלט המעורבים בזנות ראוי לציין גם בהקשר המערכתי באופן כללי, כעדות למצוקה הגוברת של קהילת חסרי המעמד בישראל. מצוקה זו נובעת קודם כל מהזמן שעובר, בו הם ממשיכים לחיות בישראל בחוסר וודאות לגבי עתידם, ללא מעמד או זכויות. נוסף על כך, הוראות חוק רבות מקשות על חייהם דוגמת חוק הפקדון, שנכנס לתוקף במאי 2017. החוק מורה על הפקדת 20% מהשכר החודשי למדינה ויוחזר ביום בו יעזבו את מדינת ישראל, זאת כתמריץ לעזיבה. תיקונים אלו מחלישים כלכלית ונפשית, גם את הגורמים החזקים שמתקשים לתמוך בחבריהם הפגיעים יותר. כותבי הדו"ח מציינים גם את מדיניות ההרחקה אשר לדבריהם מגבירה את תחושת חוסר האונים נוכח הפחד התמידי מגירוש כמו גם הכליאה במתקן חולות שבנגב.

      מבקשי מקלט במתקן חולות. (מערכת וואלה! NEWS , המוקד לפליטים ומהגרים)
      השהות במתקני כליאה מעודדת הידרדרות לזנות, מבקשי מקלט במתקן חולות (צילום: המוקד לפליטים ומהגרים)

      בדוח מוצגים שבעה דפוסים של זנות המתקיימים בקהילה הארתיראית: זנות חמארות (מסבאות שוק), סרסורים פנים קהילתיים, עבודה מתוך דירות מגורים, שירותי מין תמורת קורת גג, זנות דיסקרטית במסווה של נשים אתיופיות, זנות רחוב, טרנסג'נדריות וזנות רחוב של גברים.

      המשטרה ועיריית תל אביב עורכות מדי חודש פשיטות על חמארות בבעלות מבקשי מקלט, בהן שוהים גברים ממוצא אפריקאי בעיקר מאריתריאה ומסודאן. אלו נמצאות בעיקר בדרום תל אביב, אך גם בערים אחרות ברחבי הארץ. החמארה היא מקום מפגש שלעיתים מגיעים אליו גם גברים ישראלים יוצאי אתיופיה. במסבאות השוק הללו מסופקת אווירה דיסקרטית המאפשרת מפגש עם נשים המועסקות במקום. על פי הדו"ח בחמארות מועסקות כ-300 נשים ברחבי הארץ מתוכן 200 בדרום תל אביב, ובין 10 ל-15 בערים: אשדוד, ראשון לציון, פתח תקווה, רחובות ובאר שבע. כ-30 נשים נוספות מועסקות בחמארות באילת.

      ס', אם חד הורית שבעלה עזב לקנדה, פוטרה מעבודתה כמנקה בבית החולים שיבא עקב חוק הפיקדון. היא מועסקת בחמארה 12 שעות בכל יום, ס' מספרת כי "בשל מעורבותי בזנות, הבת שלי נותרת בבית מידי יום עם בייביסיטר עד השעה אחת עשרה בלילה". ס' עוד הוסיפה כי "אני מרוויחה6,000 שקלים בחודש, העבודה כוללת שירות גברים על הבר וקיום יחסי מין עימם. בתל השומר השתכרתי באלף שקלים פחות, אך היה מדובר בסוג עבודה אחר ובהרבה פחות שעות עבודה שבועיות". ס' עוד אמרה כי מרגישה שאנשים "בזים לי בגלל עבודתי הנוכחית". היא העידה כי סובלת מדיכאון, חרדה ושנאה עצמית.

      מבקשי מקלט מאפריקה הבוקר בגן לוינסקי, ינואר 2014 (יותם רונן)
      נשים חולקות דירה עם גברים תמורת מתן שירותי מין , הפגת מבקשי מקלט בתל אביב (צילום: יותם רונן)

      בזנות מתוך דירת מגורים, לרוב מדובר בדירה בה הנשים מתגוררות עם ילדיהן ולעיתים חולקות את אותה עם שותפה נוספת. על פי רוב, מדובר בנשים שבוחרות ביודעין לא לעבוד בחמארות כדי להרחיק את הסטיגמה מעליהן ומעל משפחותיהן. הרצון להגן על הילדים במקרה זה, חושף אותם לנזקים אחרים, שכן הזנות מתקיימת בביתם ולעיתים אף בזמן שהם מצויים בו. פעמים רבות הנשים מקבלות גברים בדירת המגורים בעת שהילדים נמצאים בחדר הסמוך ללא השגחה או שהם נשארים לישון במקום אחר בזמן שגברים פוקדים את דירת האם.

      כותבות הדוח אף מציינות כי פעמים רבות הילדים מורחקים אל הרחוב בשעה שגברים מגיעים הביתה, ובכך נחשפים לסיכונים גבוהים שנובעים מבילוי שעות ארוכות ללא השגחה. ילדי הנשים המעורבות בזנות בדפוס זה, בדרך כלל בסיכון לשוטטות, חשיפה לפורנוגרפיה, הזנחה בריאותית וחינוכית. עוד צוין כי זנות מתוך דירת מגורים הינה תופעה חדשה שהתפתחה בסמוך להחלת חוק הפקדון ועל פי ההערכות, לפחות 25 נשים מעורבות בזנות מסוג זה בתל אביב.

      תופעה נוספת שעולה בדוח היא נשים חסרות כל או ללא ילדים, שחולקות דירה עם שותפים גברים תמורת מתן שירותי מין וביצוע מטלות הבית. בעבר, זנות כזו רווחה בעיקר בקרב נשים שטרם כניסתן לישראל נחטפו ועונו במחנות העינויים בסיני. פעמים רבות נשים אלו מחוייבות להחזיר את החוב לאדם שפדה אותן ממחנות אלו. כיום מדובר גם על מבקשות מקלט שלא מצליחות להתמודד עם קשיי היום-יום. משיחות עם נשות מקצוע בארגונים וגברים אריתראים, מסתמן כי 25 נשים לפחות מעורבות בזנות בדפוס זה בתל אביב, ומעבר לכך עלה כי התופעה קיימת גם מחוץ לגבולות תל אביב.

      א' בת ה-35, שורדת מחנות עינויים בסיני, הגיעה לארץ לפני כמה שנים ופנתה לעבודה בחמארות בתל אביב על מנת להחזיר את חובותיה הכספיים למי שפדו אותה. "ספגתי אלימות קשה מצד גברים בחמאות. עברתי להתגורר בגגון של עמותת לשובע אך לאחר זמן קצר הורחקתי בשל קושי שהתעורר מול אם הבית" מספרת א'. בהמשך טופלה במקלט בצפון הארץ. א' הוסיפה כי "לפרקים הצלחתי לחסוך כסף מזנות ולשכור דירה. אך מאחר ועסקתי בזנות בדירה ששכרתי, בעל הבית פינה אותי". בייאושה, עברה להתגורר עם "שותפים" גברים תמורת שירותי מין ושאר שירותי אחזקת בית. א' העידה כי סובלת מטראומה, חרדה ודיכאון עקב מצבה.

      טרנסג'נדריות מאריתריאה המעורבות בזנות נרדפות על ידי בני קהילת האם שלהן

      נשים ממוצא אריתראי משתלבות לעיתים בבתי בושות המכונים "דירות דיסקרטיות", לרוב מדובר על צעירות ששולטות היטב בקודים של החברה הישראלית ובשפה העברית. אלו משתלבות בבתי בושת בערים: תל אביב, פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, גדרה, נתניה וחולון. את הדירות הללו פוקדים לרוב גברים ישראלים, יהודים וערבים אזרחי המדינה. הנשים האריתראיות המעורבות בדפוס זנות זה, מוצגות כאתיופיות ישראליות. במהלך ארבע השנים האחרונות, 13 מהנשים הללו טופלו פסיכו-סוציאלית במרפאת לוינסקי. בתל אביב נמצאו כ-15 נשים אריתראיות העוסקות בזנות מסוג זה.

      במהלך השנים האחרונות זוהו על ידי ארגוני הסיוע שש מבקשות מקלט טרנסג'נדריות מאריתריאה המעורבות בזנות. הנשים סיפרו כי הן נרדפות על ידי בני קהילת האם שלהן, מוקעות מתוכה ונאלצות להסתתר ולעסוק בזנות לשם הישרדות. הן מזדהות כגברים ועוסקות בזנות רחוב בלילה תוך שהן לובשות בגדי נשים. הנשים הטרנסג'נדריות הללו חוות אלימות רבה, נתקפות ונשדדות על ידי גברים אריתראים ונמצאות בסכנה מתמדת, הן בזירת הזנות והן בחיי היום-יום. מבחינת זהות מגדר, רובן מגדירות את עצמן כגברים הומואים נשיים, זהות המגדר "אישה" פחות נגישה להן מבחינה תרבותית, ורק אחת מתוכן ביצעה ניתוחים וטיפולים לשינוי המראה החיצוני שלה.

      נשים אלו מצויות בתחתית היררכיית זנות הרחוב הטרנסג'נדרית ועל כן הן פגיעות לניצול מכל סוג. עם זאת, כאשר הן מנסות למצוא עבודה רגילה, אנשים מהקהילה חושפים אותן מול המעסיקים כלהט"ביות וכעוסקות בזנות, וכך הן נותרות לכודות בזנות ללא מוצא. כל ששת הנשים הטרנסג'נדריות הגישו בקשות למקלט ויישוב מחדש דרך נציבות האום לפליטים, ארבע מתוכן יושבו מחדש בארצות הברית. כרגע מוכרות שתיים שנותרו ברחוב לכודות במעגל הזנות.

      הדו"ח מעלה כי "קורבנות של מחנות העינויים בסיני נכנסים בקלות אל מעגל הזנות"

      ממצאי הדו"ח מראים מספר גורמים עיקריים המביאים מבקשות מקלט לעסוק בזנות, בהן עמימות ביחס לאפשרויות העסקה של מבקשי המקלט, אלימות במשפחה והעובדה כי רבות מהן אמהות חד הוריות. עוד ניתן לראות כי חוק הפקדון, הגובה חמישית מהמשכורת ומאלץ את המעסיק להפריש 16% נוספים לטובת קופת הפקדון, מביא ללחץ כספי וחברתי גובר על נשים וגברים חסרי מעמד בישראל. "בסוף מה שנשאר לי זה למכור את הגוף שלי" מספרת אישה שפוטרה בגלל חוק הפקדון.

      עוד עולה מהדו"ח כי קורבנות רבים של מחנות העינויים בסיני עברו עינויים פיזיים, נפשיים ומיניים דחפו אותם אל מעגל הזנות. על פי מחקר של אוניברסיטת חיפה, בהעדר נגישות לשירותי רווחה ובריאות, אנשים אלה חשופים לפגיעות ומצוקה קיצונית הגורמת להתדרדרותם ולניצול מיני שלהם. רבות מהנשים דואגות לילדיהן שנותרו באריתראיה, מה שדוחק את הנשים לזנות בכדי לשלוח לילדיהן כסף. הזרות והעדר הזכויות הבסיסיות הופכות את מבקשי המקלט לאוכלוסייה חלשה, חסרת הגנה וחשופה לפגיעות וניצול מהסביבה.

      החברה הישראלית מתנגדת לזרים בישראל על רקע תחרות כלכלית, נשים זונחות את תרבות המוצא שלהן ומנסות לאמץ את התרבות הישראלית אך מגיעות לשולי החברה. מה שמאלץ אותן לפנות לזנות על מנת לשרוד.

      דוח המוקד לפליטים: "ליקויים חמורים בתחום הענישה והמזון במתקני כליאה"

      עם סגירת מתקן חולות בחודש האחרון וכליאת מחצית משוהיו במתקן כלא סהרונים בעקבות מבצע ההרחקה, מפרסם היום המוקד לפליטים ומהגרים את הדוח לשנת 2017 למעקב אחר כליאת מהגרים ומבקשי מקלט בישראל. על פי הדוח קיימים ליקויים חמורים בתחום הענישה והמזון. הדוח מתמקד בתנאי הפרדה ובידוד, כליאת מבקשי מקלט מדארפור בניגוד להתחייבות המדינה וכן איזוק של הכלואים במהלך בדיקות רפואיות.

      המוקד ציין כי למרות הירידה במספר הכלואים בשנת 2017, לא ניכר שיפור ברמת הצפיפות בתאים ורשויות שב"ס הקפידו לצמצם את מספר התאים המאוישים ולא לצמצם את מספר הכלואים בכל תא. הדוח מציג גם את תנאי הכליאה קשים של טרנסג'נדרים, כך למשל בשנת 2017 נכלאה במתקן גבעון מבקשת מקלט טרנסג'נדרית, שבקשתה למקלט נדחתה. הכלואה, שלבסוף גורשה מישראל, הוחזקה בהפרדה בתנאי בידוד למעלה מחודש ימים, ובזמן החזקתה ב"גבעון" לא התאפשר לה לקחת את הורמוני המין שהיתה נוטלת דרך קבע.