יותר משנה לאחר כניסתו לתפקיד, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מינה הבוקר (שישי) מינה יועץ חדש לביטחון לאומי של ארצות הברית, בפעם השלישית. אם נסתכל על אופיים והשקפותיהם של קודמיו בתפקיד, ששניהם למעשה "התפוטרו" מסיבות שונות, נגלה שלכאורה מדובר בשלושה ניצים. זה כמובן לא מפתיע , אך כמו שכבר נאמר, אלוהים או השטן, תלוי איזו גירסה אתם מעדיפים, נמצא בפרטים הקטנים.
היועץ הראשון, מייקל פלין, דגל למשל בהפחתת המתיחות עם רוסיה. אחריו, הרברט מקמאסטר שכיהן עד אתמול היה נץ מהאסכולה הישנה, של הפנטגון - שבניגוד לפלין ולטראמפ התייחס בחשדנות גדולה למוסקבה, אך תמך בהסכם הגרעין עם איראן, או לפחות התנגד ליציאה חד צדדית של ארצות הברית ממנו.
לקריאה נוספת:
החילופים בבית הלבן: טראמפ הודיע על יועץ חדש לביטחון לאומי
מתנגד להסכם הגרעין ולפתרון שתי המדינות: היועץ החדש של טראמפ
ג'ון בולטון, המינוי הטרי, הוא כבר משהו אחר לגמרי. התואר נץ קטן עליו. הוא תומך במהלומה צבאית על קוריאה הצפונית, היה בין התומכים והמניעים הבולטים ליציאה למלחמת המפרץ השנייה, ומתנגד לחלוטין להסכם הגרעין עם איראן תוך דרישה שארצות הברית תבטל אותו באופן חד צדדי. הוא גם מצדד בהטלת סנקציות על סין, וכמו הבוס שלו, מתנגד לרעיון הקהילה הבינלאומית ולמוסדותיה.
עם זאת, למרות שלכאורה נראה כי השניים מתואמים, קשה לומר זאת באופן מובהק. בסופו של דבר טראמפ הוא בדלן. הוא האדם המתגאה בכך שהיה נגד מלחמת עיראק השנייה, ואגב קטל ללא רחמים בטוויטר את המעורבים בה, ובכך גם את בולטון. טראמפ מבקש להוציא את ארצות הברית מהמזרח התיכון. הוא מתנגד להשקיע זמן, חיי אדם ומשאבים בניסיונות להנחיל דמוקרטיה בסגנון ארצות הברית על מדינות ברחבי העולם. בולטון בהשקפת עולמו הוא נץ מעורב - הוא תומך במעורבות אקטיבית, בחיסול איומים עוד באיבם. והוא לא ידוע כאדם המסתיר את דיעותיו מאחורי שפמו העבות.
יש כאן מתכון להתנגשות, וייתכן שזו תבוא מוקדם מהצפוי, על רקע סוגיית קוריאה הצפונית. בולטון מתנגד לכל שיג ושיח עם קים ג'ונג און, ואף תומך בתקיפה צבאית נגד משטרו. כל זאת בימים בהם טראמפ פועל למפגש פסגה עם מנהיג קוריאה הצפונית, בניגוד לעמדת יועצו.
נשיא ארצות הברית רשאי, וצריך לבחור יועצים שהוא רואה איתם עין בעין. יש בכך יתרון של ביצוע המדיניות בידי אנשים המאמינים בה, החיסרון הוא שאם יועצים מהדהדים לבוס את דעותיו שלו אז יש בהחלט קונצנזוס וזה נעים ונחמד - אבל חייב להיות שם מישהו המאתגר את החשיבה.
המשמעות המיידית של מינוי בולטון היא כנראה שב-12 במאי יודיע נשיא ארצות הברית שהוא יוצא מהסכם הגרעין, אותו כינו השניים כגרוע בהיסטוריה. לאחרונה דווח על ניסיונות קדחתניים בין דיפלומטים מארצות הברית ומדינות אירופה להגיע להסכמה על סנקציות שיוטלו על איראן בתחומים שהסכם הגרעין לא מכסה: הטילים הבין יבשתיים, התמיכה בטרור ומעורבותה בנעשה במדינות אחרות באזור. בכך מינוי בולטון עשוי אולי להביא להאצת התהליך ואולי אפילו להסכמה איראנית לכמה צעדים בגלל החשש ממנו.
חשוב להדגיש שאם ארצות הברית תצא מההסכם, טכנית, הוא יישאר בעינו. במצב שכזה, קיימת אפשרות שאיראן תודיע שההסכם מבוטל, שערב הסעודית תצטרף למרוץ החימוש הגרעיני במזרח התיכון, ושעון העצר לקראת תקיפה ישראלית יואץ. על כל פנים, טראמפ, בסבירות גבוהה, לא ייצא למבצע צבאי נגד איראן. מעורבות נוספת במזרח התיכון אינה דבר שהוא מייחל לו.
מינויו של בולטון התבצע בד בבד עם הכרזה על מכסים שיוטלו על סין בשווי 50 מיליארד דולר. טראמפ יוצא רשמית למלחמת סחר בסין, כמה ימים אחרי הכרזה על מכסים שיוטלו על פלדה ואלומיניום, בעקבותיהם התפטר גארי כהן, יועצו הכלכלי של טראמפ. כלל האירועים הללו קשורים זה בזה. במדיניותו של טראמפ כלכלה ואסטרטגיה שזורות זו בזו, והיא הדרך להשיג את האינטרסים האמריקנים. גם אם הוא סופג ביקורת ממפלגתו שלו.
טדי רוזוולט, הנשיא הרפובליקני, אמר בעבר: "שא ברכות, ושא מקל גדול". המקל של ארצות הברית הוא הגדול בעולם, אם כי במלחמת סחר כוללת עם האיחוד האירופי וסין - גם לצדדים האחרים יש מקלות לא קטנים. באשר לברכות - הרי שהן מעולם לא קסמו לטראמפ, וכעת כשבולטון לצדו, המסרים של הממשל יישמעו בטונים שביניהם לבין רכות אין ולא כלום. וזו הרי המטרה.
(עדכון ראשון: 20:00)