הטעיה, תרגום לקוי והתעלמות: כך נדחים מבקשי המקלט בישראל

ראש רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים מור יוסף הצהיר בוועדת הפנים של הכנסת כי "תפקידנו לשמור על זהות המדינה. החיילים שומרים על ביטחון המדינה, ואנו, בכל לשכות האוכלוסין, שומרים על זהותה, על פי מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן. יום יום מורחקים אנשים מהמדינה, כל מדינה מכתיבה מי נכנס ומי לא. מדינת ישראל החליטה שיש חוק השבות ויש חוק הכניסה לישראל ועל פיהם אנשים יכנסו או לא".

מדיניות ההגירה של ישראל זינקה למרכז השיח הציבורי לאחרונה, וביתר שאת בעקבות מבצע הגירוש של אזרחי אריתריאה וסודאן עליו הכריזה הממשלה. מדינת ישראל תחגוג בקרוב 70, אך מדיניות ההגירה שלה נסמכת כמעט לחלוטין על ההכרזה מיום הקמתה, לפיה "מדינת ישראל פתוחה לעלייה יהודית". וכן, כפי שציין מור יוסף, על חוק השבות - שמתיר גם הוא עלייה ליהודים בלבד. בכך פטרה את עצמה מלהתיר גישה למי שאינם יהודים.

גורמים בכירים במשרד הפנים אומרים כי לישראל מדיניות הגירה ברורה, ובבסיסה עומדים אותם חוקים. לפי מדיניות זו, רק יהודים זכאים לשוב ולהגיע למדינת ישראל. על פי חוקים אלו הם פועלים, ולדבריהם כל ניסיון אחר של זרים המבקשים להשתקע בישראל נוגד את החוק.

אלא שהמציאות הגלובלית משתנה, ומביאה מדינות גדולות לשים את סוגיית ההגירה בראש סדר היום הפוליטי והציבורי, מה שדחק גם את ישראל לעסוק בנושא. התהליך החל בסוף שנות ה-90, אז החלו להגיע אזרחים זרים מאפריקה באופן לא חוקי דרך מעבר הגבול עם סיני. שיאו של התהליך היה בשנת 2007, והוא נבלם כמעט לחלוטין רק ב-2012, עם בניית הגדר בדרום. מדינת ישראל מצאה עצמה עם כ-64 אלף בני אדם שנכנסו ממדינות אפריקה בדרך לא חוקית. אלא שרבים מאותם "מסתננים", כלשון החוק, גם הגישו בקשות למקלט מדיני.

עוד בנושא:
בג"ץ הוציא צו מניעה לגירוש מבקשי המקלט למשך שבועיים
בתגובה לעתירה לבג"ץ: השופטים המליצו לדחות את גירוש הזרים
"כולנו בני אדם": 500 השתתפו בצעדה נגד גירוש בדרום תל אביב

לפי אמנת הפליטים הבינלאומית, שעליה חתומה ישראל, בכדי להיות מוכר כפליט על אדם להוכיח חשש מבוסס שהוא נרדף בארצו ואינו זוכה להגנתה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקבוצה חברתית או בשל השקפתו הפוליטית. כך נוצר מצב שבו מצד אחד, ישראל היא המדינה היחידה בעולם המתועש שבה חוק הקובע קבלה לפי דת. מנגד, עומדת מחויבותה הבינלאומית לפי אמנת הפליטים. בפועל, בשנים האחרונות ניסתה מדינת ישראל לפעול בכל דרך להוצאת אותם זרים, בתהליכים חוקיים לכאורה, כמו הערמת קשיים בדרכם של מי שניסו להגיש בקשת מקלט. קשיים אלו, לצד הפערים בין מצב בקשות המקלט שהוגשו לבין הבקשות שנבדקו או נדחו, מציב בסימן שאלה גדול את ההליך כולו.

מאז שנת 2009 ועד סוף 2017 הוגשו בישראל כ-15,400 בקשות מקלט על ידי אזרחי סודאן ואריתריאה. מתוכן כ-6,500 נדחו, ואילו כ-8,500 עדיין תלויות ועומדות. רק ל-11 מהמבקשים אושר מעמד של פליטים: שיעור פחות מ-0.2%. לשם השוואה, באיחוד האירופי נבדקו בשנת 2016 בקשות מקלט של כ-36 אלף אריתריאים וכ-9,200 סודאנים. 64% מהאריתריאים הוכרו כפליטים, 27% זכו להגנות אחרות ו-8% מהבקשות נדחו. לגבי סודאנים: 45% הוכרו כפליטים, 7% זכו להגנות אחרות ו-47% מהבקשות נדחו.

בדיקת וואלה! NEWS שבחנה ראיונות מקלט, חוות דעת של רשות האוכלוסין וההגירה לצד שיחות עם עורכי דין המתמחים בתחום מציגה כיצד זה בדיוק קורה. החל בהתעלמות מטענות שמעלים המבקשים, דרך פסילת אמינות מסיבות מפוקפקות ועד תרגום לא מקצועי שמוביל לחוסר הבנה בין המראיין למבקש ופעמים רבות לדחייה.

מאז קיבלה את עצמאותה מאתיופיה, ב-1991, אריתריאה מסוכסכת עם כל שכנותיה, ובייחוד עם אתיופיה. המצב הביטחוני משמש את החונטה הצבאית ששולטת במדינה, בראשות הנשיא איסאייס אפוורקי, להצדיק הפרות זכויות אדם קשות ביותר, שזיכו את המדינה בתואר "צפון קוריאה של אפריקה".

ב-2017 פורסם דוח מיוחד של האו"ם על מצב זכויות האדם במדינה. הוא מצא, בין היתר, כי במדינה מתקיימת רדיפה של מיעוטי דת ומתנגדים למפלגה הפוליטית היחידה במדינה. "יש יסוד סביר להניח כי בכירים אריתריאים ביצעו ב-25 השנים האחרונות פשעים נגד האנושות באופן שיטתי ובהיקף נרחב", נכתב בדוח. "הפשעים כוללים עבדות, כליאה, 'העלמת' אזרחים, עינויים, רדיפה, אונס, רצח ומעשים לא אנושיים אחרים כחלק מקמפיין שנועד לזרוע פחד ולמנוע התנגדות מצד האזרחים". אחת הנקודות המרכזיות בדוח נוגעת לשירות הצבאי באריתריאה. אף שהוא מוגבל באופן רשמי ל-18 חודשים, השירות יכול להתארך באופן שרירותי ובפועל אינו מוגבל בזמן. המגויסים מועסקים בעבודות צבאיות או אזרחיות, שלפי ארגונים בינלאומיים, ובהם האו"ם, נעשות בתנאי עבדות של ממש. מי שנחשד בעריקה או בסיוע לעריק, עלול להיכלא ללא משפט ולספוג עינויים. גם עזיבה של המדינה ללא היתר עלולה להיחשב עריקה.

בישראל אימץ משרד הפנים חוות דעת לפיה עריקה מצבא אריתריאה לא מהווה, ללא טיעונים נוספים, עילה לקבלת מעמד פליט. מראיונות שנערכו למבקשי מקלט בארץ עולה כי לא פעם המראיינים מתעלמים מטענותיו של המבקש, מסווגים אותן באופן כמעט אוטומטי כעריקה או השתמטות. זאת לעתים בניגוד לנאמר בריאיון - ועל בסיס זה דוחים את הבקשה. "כל הלקוחות האריתריאים שמגיעים אלינו נדחים על בסיס אותה תבנית של חוות דעת עקרונית", אומרת עו"ד מיכל פומרנץ, שמתמחה בייצוג מבקשי מקלט.

המקרה של יוסף מדגים היטב את התופעה. יוסף סיפר שמשפחתו ממוצא אריתריאי, אולם הוא נולד באתיופיה, ורק בגיל 14 חזרה המשפחה לאריתריאה. מאז, לדבריו, סבלו מאפליה ומהתנכלות בשל שהותם באתיופיה - ונחשדו כאילו הם קשורים לגורמי אופוזיציה או שאינם נאמנים מספיק. לדבריו, שלושה מאחיו נכלאו בשל כך, וגם הוא נכלא כמה פעמים במהלך שירותו הצבאי. אביו, שלפני כן היה אדם עשיר, נאלץ לברוח לקניה והמדינה הלאימה את רכושו על ואדמותיו. "אבא שלי עשיר באריתריאה", סיפר בריאיון המקלט. "אז חשדו בו שהוא עוזר נגד ממשלת אריתריאה. לא רק אבא אלא כמעט כל המשפחה. אמרו לו שהוא נגד הממשלה והוא היה בכלא". המראיין רוצה לוודא כי יוסף אכן טוען לרדיפה על רקע השתייכות פוליטית ושאל: "אז אתם הואשמתם באופן כללי שאתם נגד הממשלה, אביך ואתם?". הוא נענה בחיוב, "כן, בגלל זה גם אבא היה בכלא. אז כל מה שהיה לנו, אם זה בתי מלון ומגורים, האדמה שלי, הממשלה לקחה לנו".

בריאיון סיפר יוסף כי תשעת אחיו ואחיותיו פזורים ברחבי העולם. שניים בדרום אפריקה, אחד באמריקה, אחד קיבל מקלט מדיני בגרמניה, אח ואחות חיילים בצבא אריתריאה ועוד. הסיפור שהכי קשה לו לחלוק הוא של אחיו הגדול ס'. לדבריו, למרות שהאח סובל מבעיות פסיכיאטריות, גם הוא גויס לצבא, וכמו רוב בני המשפחה - נשלח לאחר מכן לכלא. כשנשאל מדוע אחיו נכלא, השיב יוסף: "כמו שסיפרתי, כל המשפחה שלנו היתה חשודה". לדבריו, אחיו נקשר בכלא באזיקון בצורה שגרמה לרגלו להתעוות ולהתנפח, עד שהוחלט לשחררו. הוא אומר למראיין כי דרך בני משפחה אחרים קיבל תמונות של הנזק שנגרם לס', והמראיין מבקש לראות בעצמו. כשיוסף פותח את התמונות על המחשב, המראיין מציין בפרוטוקול: "הפסקה (ה)מבקש בוכה - 12:40 - מבקש הפסקה".

לאחר ההפסקה מספר יוסף על ההתעמרות שהוא עצמו חווה. בין היתר, הוא מספר על סיור צבאי שבו לקח חלק בעת שירותו. במהלך הסיור הגיעו קרוב לגבול סודאן וחיפשו מתנגדי משטר, אך משלא מצאו - עצרו את בניהם, שני ילדים בני 15. "הם לא עשו כלום, זה רק ההורים שלהם, הם לא עשו כלום והכניסו אותם לכלא", סיפר. "התעצבנתי על זה שהכניסו אותם לכלא, כי ההורים הם האשמים. גם לי אתם עושים את זה בגלל ההורים וקוראים לי חמור (כינוי גנאי באריתריאה לאנשים ממוצא אתיופי, ד"ד). בגלל זה נכנסתי לכלא".

יוסף הוסיף כי הוא חושש לחזור לארצו בשל עימות שהיה לו עם נציג של ממשלת אריתריאה ב-1997, כשרק הגיע לישראל. לדבריו, אותו נציג, טספה מריה, רצה לאסוף כסף מיוצאי אריתריאה, ולאחר שסירב לתרום הוא קילל אותו בגלל מוצאו האתיופי, אמר לו "אתה לא אריתריאי ואתה בוגד במדינה שלך", ואיים עליו כי אם ישוב לאריתריאה - ייכנס לכלא. יוסף, כאמור, התלונן במשך כל ריאיון המקלט על כך שהוא ומשפחתו נרדפו בשל מוצאם, ובשל העובדה שנחשדו בקרבה לגורמי אופוזיציה פוליטיים.

המראיין מציין בפרוטוקול הריאיון של יוסף, כי בין המסמכים שהגיש מצויה גם תעודת סיום שירות צבאי. זה לא עזר לו להתחמק מחוות הדעת הקבועה של משרד הפנים. בהודעה שקיבל לפיה בקשתו נדחתה, נכתב כי "בהחלטת ראש רשות האוכלוסין וההגירה, שאושרה על ידי שר הפנים, התחמקות משירות או עריקה מצבא אריתריאה כשלעצמם, ללא קשר לעילות המנויות באמנת הפליטים, לא מספיקות כדי לבסס טענה לרדיפה פוליטית. בקשות המבוססות רק על עריקה או השתמטות אינן עילה מספקת לקבלת מעמד פליט משכך, בקשתך להכרה כפליט נדחית".

המקרה של אמארה מעורר גם הוא שאלות קשות. ט' סיפר בבקשת המקלט שלו כי היה בעל חנות בעיר סנעפה שבמרכז אריתריאה, וכדי להביא סחורה היה יוצא באופן תדיר למדינות שכנות, ואף קיבל את האישורים הנדרשים לכך. יום אחד בשנת 1998 נחשד על ידי השלטונות שהוא מסייע לאנשים לצאת מהמדינה - ונכלא ללא משפט לשנתיים. לאחר שחרורו נשלח למעצר בית, עד להחלטה אחרת. אחרי שהמתין כשבע שנים, החליט לברוח מהמדינה.

אף שניתן להתווכח על השאלה אם מעצרו של ט' עונה על הקריטריונים שבאמנת הפליטים - דבר אחד ברור: בשום שלב לא טען כי הוא עריק או נמלט משירות צבאי, ואף אמר את ההיפך. כשנשאל על שירותו הצבאי סיפר שב-1999, כשהיה בכלא, הגיע למחוז צו גיוס עבורו. אולם, משום שהיה בכלא, ויתרו הרשויות על גיוסו. הוא נשאל מפורשות - "האם יש לך בעיות עם הצבא באריתריאה? כן או לא?", והשיב בקצרה - "לא". גם כשנשאל אם הטרידו את משפחתו על רקע אי גיוסו, השיב שוב בשלילה. למרות זאת, גם בקשת המקלט שלו נדחתה בנימוק המוכר. "לאור האמור לעיל, מבקשי מקלט מאריתריאה המשתמטים או עורקים משירות צבאי ללא נסיבות נוספות, לא יוכרו כפליטים".

בחודש שעבר הוענק לראשונה בישראל מעמד פליט לאזרח אריתריאי, שחשש לשוב לארצו משום שערק מהצבא. בתחילה נדחתה בקשת המקלט שלו, כמו של אלפים אחרים. אולם, כאשר ערער על ההחלטה - באופן מפתיע קיבל בית הדין לעררים את עמדתו. הדיין אלעד אזר קבע כי עמדת משרד הפנים בנושא אינה יכולה לעמוד. הוא קיבל את הטענה שהשלטונות באריתריאה רואים בעריקה עצמה מעשה של התנגדות פוליטית, ולכן הענישה הנהוגה כלפי עריקים היא שווה לרדיפה על רקע פוליטי - לכן עשויה להעניק מעמד של פליט. המדינה צפויה לערער על פסק הדין, אך בינתיים ממשיכה לפסול עשרות בקשות מקלט באותו נימוק - עריקה אינה מעניקה מעמד. מנגד, אתמול פורסם כי היועמ"ש הודיע לעורכי הדין שהגישו את העתירה, ענת בן דור ואלעד כהנא, כי הורה לבחון מחדש את בקשות המקלט.

"מה שברור זה ששר הפנים החליט על מדיניות של גירוש, והיות והנוהל שלו לא מאפשר גירוש למי שבקשת המקלט שלו פתוחה, בחודשים האחרונים פושט דוחים בסיטונאות בקשות", אומרת עו"ד פומרנץ. לדבריה, "בעבר לגבי חלק מהאריתריאים שבקשתם נדחתה היו מפורטות בתשובה של משרד הפנים הטענות והנסיבות האישיות שהעלו בריאיון - גם אם אין להן קשר להשתמטות או עריקה - ובכל זאת ההנמקה היחידה לדחייה הייתה חוות הדעת הכללית. לאחרונה אפילו לא טורחים לציין את הנסיבות האישיות שלהם".

פומרנץ מוסיפה כי "במשך שנים שר הפנים לא אפשר לאריתריאים להגיש בקשות מקלט. גם כשאפשר - לא יידעו אותם על האפשרות הזו. גם לאחר שנפוצה השמועה שאפשר סוף סוף להגיש בקשות, רבים נדחו על הסף בטענה שהבקשות הוגשו באיחור. בשנה וחצי האחרונות, מי שרצה להגיש בקשת מקלט גילה שבאופן פרקטי הוא לא מצליח, התורים והעומסים המטורפים מונעים להגיע ללשכה, בעיה שנמשכת גם כיום. בסוף, גם מי שצלח את כל המסע הארוך והמייסר, נדחה על בסיס אותה חוות דעת בלי שבכלל מתייחסים לנסיבות שלו".

עו"ד תומר ורשה, שמתמחה גם הוא בייצוג מבקשי מקלט, מוסיף כי "למרות שבית המשפט בישראל קבע שחוות הדעת שהוציא משרד הפנים ושקבעה כי עריקות מצבא אריתריאה אינה נחשבת כעילת מקלט - היא פסולה, בטלה ואין להסתמך עליה. משרד הפנים ממשיך בחוצפתו לדחות בקשות מקלט על סמך אותה חוות דעת. מדובר באירוע חמור, שכן משרד הפנים כפוף להחלטות ופסקי דין של בתי המשפט בישראל, ואוי לנו אם משרד ממשלתי לא יציית לבתי המשפט. בכוונתנו לעתור נגד ההחלטה הפסולה הזו ואנו מקווים שמשרד הפנים יציית לפסק הדין ויבטל את החלטתו".

מקור נוסף לדחיית בקשות רבות הוא קשיי שפה, וליתר דיוק - קשיי תרגום. דוח של המוקד לפליטים ומהגרים שצפוי להתפרסם בקרוב בחן פרוטוקולים של 30 ראיונות מקלט, ומצא כי ברבים מהם נפלו כשלים הקשורים לתרגום לקוי, לעתים בשל שליטה חלקית של המתורגמן בעברית, ולעתים בשל חוסר הבנה של מונחי יסוד בשפתו של מבקש המקלט. כך, מצוטט בדוח חלק מריאיון שנערך למבקש מקלט בשם יעקב היילה סמרהב, אריתריאי שמשתייך ל"עדי יהווה" - זרם דתי שנרדף במדינה. הריאיון נערך בטיגרינית, ומהתמלול ניכר כי המתרגמת כלל לא הבינה את המונח "עדי יהווה", שמתורגם ל-"ג'האווי קנס", גיבוב חסר כל משמעות, שנשמע דומה ל"עדי יהווה" באנגלית.

מקרה אחר שמופיע בדוח עוסק בריאיון של מבקש מקלט מחוף השנהב, ובו ניתן לראות כיצד תרגום לקוי פוגע במונחים שנמצאים בבסיס הבקשה. לפי הדוח, במהלך הריאיון משתמש המבקש במונח הצרפתי militant, שפירושו בצרפתית "חבר בארגון". ואולם, מפרוטוקול הראיון עולה כי המראיין הבין את המונח כאדם קיצוני, ואולי אף כזה הקשור לפעילות צבאית. כך, למשל, הוא שואל: "איך מתבטא הפעילות שלך במפלגה שגורמת שתראה קיצוני?", ובהזדמנות אחרת: "מה מאפיין אדם שהוא מיליטנטי במעשים? מה מבדיל ב-FPI (הארגון שאליו השתייך המבקש) בין מיליטנט ללא מיליטנט?". לכך משיב המבקש: "ההבדל זה שהמיליטנט של FPI משלם עבור כרטיס דמי חברות".

במקרה אחר, סירבה רשות האוכלוסין לערוך למבקש מקלט ראיון בשפת האם שלו. מדובר במבקש מקלט מאתיופיה, שדובר את שפת האורומו כשפת אם, ובנוסף מדבר אמהרית בסיסית בלבד. סמוך לכניסתו לישראל, נכתב בדוח, הסכים המבקש לערוך ריאיון בסיסי באמהרית, אך התקשה להבין את השאלות ולענות כראוי. לכן, בהמשך סירב לערוך גם את ריאיון ההמשך באותה שפה. ברשות טענו כי הוא אינו משתף פעולה עם ההליך וסגרו את תיק המקלט. רק לאחר פניות להליכים משפטיים, הסכימו ברשות לערוך לאותו מבקש ראיון בשפתו אך הטילו עליו את האחריות למצוא מתורגמן.

אנשי המוקד כותבים בדוח כי בשנים האחרונות הצטברו בידיהם תלונות רבות על כשלים בתרגום. אף שהתריעו עליהם כחלק מדו"ח שהפיצו ב-2012, הכשלים לדבריהם לא תוקנו, וכי למעשה המצב אף החמיר. "לכשלים אלה יש השלכות קשות הן על הליך המקלט עצמו", כותבים אנשי המוקד, "והן על זכויות מבקשי המקלט ובראשון הזכות לחיים, לחירות ולשלמות הגוף".

עורכי דין רבים לענייני הגירה מצאו את עצמם טוענים לשיטה נוספת של משרד הפנים למנוע מעמד מאזרחים אריתראים, והיא סירוב המשרד לזהות את מבקש המקלט כאריתריאי עוד לפני בירור בקשתו, ולסווגו כאתיופי בניגוד לראיות. עורכי דין מעידים כי לקוחותיהם הושמו במשמרות ללא הגבלת זמן עד ש"הסכימו" לגירוש לאתיופיה.

אחד העותרים שנתקל בתופעה זו הציג שתי תעודות לידה, האחת אתיופית ולפיה נקבע שמוצאו אריתריאי, ותעודה נוספת אתיופית הניתנת לאריתריאים המתגוררים באתיופיה. למרות זאת, החליטו במשרד הפנים כי מוצאו אתיופי. "משרד הפנים טוען שהוא לא אריתריאי על סמך כמה תשובות, בית המשפט שלח אותו לריאיון הואיל שנקבע שהוא אתיופי ללא שום ראיה", הסביר עו"ד ורשה. לדבריו, בריאיון הוצגו כמה תמונות והעותר נשאל מה מופיע בהן וענה נכונה. "רק בתמונה הרביעית מופיע הר, והוא לא ידע באיזה הר מדובר. זה לא משהו שעל סמך זה מבססים מהימנות. בתמונה החמישית, הראו לו בחורה, והוא אומר שהיא משבט הונאמה. משרד הפנים אומר שלא, והוא מסביר שאלו שעונדים עגיל באף הם רק בני השבט הזה".

"לא ראינו את התמונות ומשרד הפנים לא הראה אותן לבית המשפט, בהליכים אחרים כן מצרפים תמונות, ולעתים הן מעורפלות. מעיון מצילום הווידאו, אי אפשר לזהות את התמונות האלה", הוסיף. על טענה זו השיב שופט בית המשפט העליון יורם דצינגר: "אנו מרגישים לא נוח עם התוצאה. יש סימנים שמעידים על כך שלכאורה לא מדובר בשקרן, מדובר באדם שאו שחי שנים רבות באריתריאה או שחי במחנה פליטים. אני לא שולל את המקור שלו".

ורשה מספר על שיטה נוספת, שבה במהלך ריאיון הזיהוי, מוטעה המרואיין. "משרד הפנים נוהג להראות לאנשים תמונות לכאורה של מנהיגים אריתריאים שהם אמורים להכיר, ובעצם להציג תמונות לא רלוונטיות. למשל תמונות של הנשיא האמריקני ברק אובמה, של השחקן מורגן פרימן או של בני שבט שהוא כלל לא אמור להכיר. כך גרמו לו לחוסר ביטחון, כאילו הוא לא מכיר את מי שהוא אמור להכיר".

בדוגמה נוספת שהציג ורשה בפני בית המשפט, נשאל מרואיין שאלות מטעות במטרה "להפילו" על חוסר אמינות. "מדובר בבחור צעיר שהגיע לישראל לפני כמה שנים, כשהיה בן 22, ובדרך לכאן עונה בסיני. הוא למד שלוש שנים בבית ספר יסודי, הוא אינו משכיל ומיומן, וענה תשובות נכונות שאי אפשר לשנן אותן. ספרתי את 30 התשובות הנכונות שענה, המוכיחות את היכרותו עם האזור", מסביר ורשה. לדבריו, נשאל מבקש המקלט על הדרך שעשה מכפרו עד אתיופיה, והמרואיין פירוט את המקומות שעבר - פרטים שאדם שלא עשה את הדרך לא יוכל לספק. "הוא נשאל באיזה בית ספר למד ואילו כפרים קרובים לכפר שלו, והוא השיב שמות של שישה כפרים, שהוא הלך בקביעות לשוק בסנפה, שמות של תשעה שבטים. שאלו אותו על תתי מחוזות, וכשקוראים את זה מתקבל הרושם שהוא יודע על מה שהוא מדבר".

לפי ורשה, בעמודים מסוימים בתמלול הריאיון נאמר למרואיין שלא ידע לציין ב-2009 את שמות הכפרים באזור, ולטענתו לא נשאל על כך באותה העת. "כלומר, משרד הפנים שאל אותו שאלות מטעות", הסביר ורשה. "אחר כך שאלו אותו מתי אריתריאה קיבלה עצמאות, אבל בתשאול זה לא צוין. לאחר מכן, נאחזו בקביעה שהוא טעה בשם מנהל בית הספר, כשאנו מדברים על אדם שלמד שלוש שנים כשהיה בן תשע, לפני יותר מ-15 שנה. הוא סיפק שני שמות לאותו אדם, עכשיו הוא נתן שם בודד אחר, והיום הוא אומר שהוא לא זוכר - ובזה משרד הפנים נתפס".

"בשנים האחרונות משרד הפנים ביצע פעולות שונות ופסולות שכל מטרתן הייתה אחת: למנוע מעמד פליט ממי שזכאי לכך על ידי אמנת הפליטים", מסביר ורשה. "בעבר, אחת מהדרכים המובילות של משרד הפנים הייתה פשוט להימנע מלזהות אדם כאריתריאי כדי שלא לתת לו הגנה. אנשים היו בורחים מארצם ללא מסמכי זיהוי, אבל במקום לבצע להם ריאיון זיהוי הוגן וראוי, משרד הפנים היה נוקט בתרגילים ותכסיסים שונים ולא הגונים, ששימשו בסיס להחלטותיו שלא לזהות את מבקשי המקלט כאריתריאים וכך לא להגן עליהם. פעם אחר פעם גילינו את התרגילים האלה והבאנו אותם בפני בית המשפט, שמצא לנכון למתוח עליהם ביקורת".

מרשות ההגירה והאוכלוסין נמסר בתגובה: "יחידת הטיפול במבקשי מקלט מטפלת בבקשות למקלט מדיני של אזרחים זרים בהתאם לאמנת האו"ם לפליטים ובכפוף לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל.

"על פי הפסיקה הקיימת המבוססת על עקרונות האמנה, לשם הוכחת זכאות למקלט מדיני אין די בהצגת חשש סובייקטיבי לרדיפה המבוסס על הערכה עצמית גרידא של מבקש המקלט, וכי על מנת להכיר במבקש המקלט כפליט, יש להתסמך על נתונים אובייקטיבים.

"כל בקשה נבחנת לגופו של עניין ובהתאם לנסיבותיו, עם המתורגמן הנדרש (בניגוד לטענות הכתב) ולראיה, עד כה לא קיבלנו כל טענה בנושא התרגום ואם אדם סבור שנעשה לו עוול בתרגום דבריו, ישנו מסלול מקובל לפנות דרכו ובוודאי לא באמצעות כלי התקשורת.

"הקביעה כי 'היחידה נוהגת בשיטתיות לדחות בקשות בנימוק לפיו השתמטות או עריקה מצבא אריתריאה אינה מהווה עילה לכשעצמה' היא קביעה מגמתית, התלושה מכל שאירע בשנים האחרונות, מעמדות המדינה, מדיונים בבג"ץ ובאופן כללי מכל הרקע בנושא זה.

כאמור, הבסיס לבדיקת בקשות לפליטות הוא אמנת האו"ם לפליטים ובסיס זה הוא בסיס ראוי לבדיקת הבקשות, גם כאשר ההחלטות אינן תואמות את עמדת הכתב".