שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק חזר למשרד בקומה ה-14 בבניין המטכ"ל בקריה כמה שבועות לפני תקיפת הכור הסורי בדיר א-זור, שההודאה של מדינת ישראל כי היא עומדת מאחורי השמדתו הותרה היום (רביעי) לפרסום. לעומתו, אלוף (במיל') עמוס ידלין, כבר היה בתפקיד ראש אגף המודיעין בצה"ל כבר כשנה וחצי, גם בזמן מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006. שני בכירי מערכת הביטחון בעבר מספרים בראיון לוואלה! NEWS על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של מבצע "עין הבשור" בליל ה-6 בספטמבר 2007.
"ההחלטה להפציץ את הכור נלקחה עוד לפני שאני הצטרפתי לממשלה. אני עודכנתי על ידי אולמרט שישה שבועות לפני שנכנסתי לממשלה, כראש ממשלה לשעבר. אולמרט זימן אותי לביתו, היו שם עמוס ידלין (ראש אמ"ן בעת ההיא) ומאיר דגן (ראש המוסד) והם פרשו את התוכניות. בסוף אולמרט שאל אותי לדעתי ואמרתי 'לכו בכוחכם זה ותהרסו את הכור הזה'".
התקיפה בסוריה נחשפת | סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
"יש פגיעה, אלפא": כך השמיד חיל האוויר את הכור בסוריה ב-2007
כך הוביל "אבי פצצת הגרעין האסלאמית" את המוסד לדיר א-זור
"רק שעות לפני התקיפה ידענו שמדובר בכור סורי"
ברק מספר שבאותה נקודת זמן, הצוותים הרלוונטיים עבדו על המבצע כבר חודשיים וחצי, וציין כי הוא מצא "עבודה בכל הרצינות על תכניות שצריכות להסתיים במהירות".
"שתי תכניות מבצעיות"
לדבריו, לא היה ספק כי צריך היה להרוס את הכור, בהמשך טבעי להפצצת הכור העיראקי "שנות דור קודם", בשנת 81'. הוא מוסיף ששתי תכניות מבצעיות עמדו על הפרק עם הצטרפותו לשורת מקבלי ההחלטות, אולם לכל אחת מהן היתה מגבלה. "בראשונה, לא היה ברור שהיא משמידה את הכור אבל היא תעבור תחת הרדאר; התכנית השנייה, הורסת בביטחון את הכור אבל בהסתברות לא מבוטלת יכולה להביא להתנגשות רחבה עם הסורים ואלי עם חיזבאללה".
שר הביטחון לשעבר מוסיף כי "התוכניות הוכנו תחת איום או סיכון מסוים שהעובדה שאנחנו יודעים על הכור תיחשף, וברגע שהיא תיחשף ויהיה ברור שישראל מכינה פעולה הסורים יכולים לנקוט בצעדים שיהפכו פעולה כזו למסובכת ויקרה". "לכן", הוא מסביר, "אפשר להבין את הדחיפות להכין במהירות פעולה שמסוגלת להרוס את הכור גם במידה מסוימת של סיכון להתפתחות יותר רחבה".
ברק מספר גם על האופן בו הוא ניתח את פני הדברים "התוספת שלי הייתה שאמרתי 'אני מבין, התוכנית הזאת חייבת להיות'. אבל היות והמודיעין אמר שיש לנו עוד כמה חודשים, ולא ימים, ונדע אם זה מאיץ, הנחיתי לתכנן תוכניות אחרות שעומדות בשני תנאים: ודאות מוחלטת שהכור נהרס ומצד שני ודאות כמעט מוחלטת שהיא לא מביאה להתלקחות רחבה. עמדתי על זה שראוי שנהיה מוכנים לקחת סיכון נוסף כדי שכשנגיע לרגע ההחלטה, שכן מדובר היה בתוכניות שעומדות בתנאים".
אור ירוק לפעולה
עם חזרתו למשרד הביטחון, ביוני 2007, שני טייסי חיל האוויר, האחד מפקד החיל אלעזר שקדי והשני ראש אמ"ן ידלין שדבריו יובאו בהמשך הכתבה, הציגו בפניו את התכניות המבצעיות. "הראשון שהגיע אליי עם רעיון היה שקדי", ברק מספר, " הוא שרטט סקיצה של תוכנית שעומדת בשתי הדרישות. שאלתי - כמה זמן ייקח להכין? הוא השיב 'חודש בתנאים רגילים, אבל במקרה הזה קצת יותר, כי צריך היה להמשיך בתוכנית שהייתה אז'. השני שהגיע עם רעיון היה ידלין ואת התוכנית שלו צריך היה יותר זמן להכין. שניהם מקבלים ממני אור ירוק והעלינו את זה בכל מסלול האישורים".
"במועד שבו החלטנו על פעולה, התכניות שעמדו על הפרק הן תכניות שלא היו במקור, ביום שנכנסתי ללשכת שר הביטחון", מציין ברק, ומוסיף: "כמובן שהקרדיט העיקרי מגיע לאנשים שתכננו והכינו אותן בחיל אוויר, גם במקומות אחרים, כמובן גם לרמטכ"ל ולראש ממשלה, הוא הרי בסופו של דבר ראש הממשלה. אבל העובדה היא, שההחלטה הזאת שלי להנחות שצריך שיהיה קור רוח ואורך רוח הצליחה בפועל, חרף הסיכון המסוים. בסופו של דבר התוכניות שביניהן נעשתה הבחירה היו כאלה שלא היו כשאני הפכתי לשר ביטחון".
"היו בהתחלה מתחים עם אולמרט"
ברק מספר על היחסים הבן-אישיים בקרב צמרת המדינה, ומגלה כי בינו לבין אולמרט צצו מחלוקות בתחילה, ודווקא עם הרמטכ"ל בזמנו גבי אשכנזי הכל פעל כשורה. "אז, לא הייתה בעיה עם אשכנזי ביחסים, לימים היו. יכול להיות שהיו כאלה שלא הבחנתי. עם אולמרט צפו מתחים על ההתחלה שאפשר להבין אותם ברמה האנושית, אפשר להבין אותם פחות ברמה של קבלת החלטות של ראש ממשלה".
הוא מפרט מה היה מקור חילוקי הדעות עם אולמרט: "ברמה האנושית אני מבין הכל. אנשים עובדים כבר חודשיים וחצי, העצבים כבר קצת מרוטים, הם אוטוטו, עוד שבועיים, זה כבר מאחורינו ופתאום בא מישהו ואומר זה לא מספיק טוב, לא ככה עושה מדינת ישראל מבצע שלא עושים אותו כל יום, זה פעם בשנות דור".
"כשעושים מבצע כזה, צריך להכין אותו כמו שצריך, צריך להיות דבר שגם הורס את הכור בוודאות וגם לא מביא אותו להסתבכות יותר רחבה", מדגיש ברק, "התעקשתי על זה שזה מה שיהיה. היה מתח באוויר כל הזמן, אבל אין ברירה, אסור היה לחזור על מה שקרה רק שנה ורבע קודם ב- 2006 (מלחמת לבנון השנייה), גם שם קרה משהו שהיו חייבים להגיב. אבל במקום לספור עד עשר ולשאול - 'אוקיי, אז מה צריך להגיב', אחר כך 'איך לעשות את זה' ואחרי זה 'מה הדברים שנגררים מזה'. במקום זה, פעלו בחיפזון, בעוד חיים רמון מנשק את החיילת בחוץ ופרס נגרר לדבר הזה". לימים, מספר ברק, פרס סיפר לו על תחושותיו באותה התקופה: "פרס אמר לי 'לא היה נעים, היה פה ראש ממשלה, לא רציתי לפגוע בסמכותו'. מה עניין סמכות? זה יכול להיות מלחמה".
כיום, ברק לא חוסך שבטו על דרך קבלת ההחלטות של אולמרט שלדבריו התבטאה בכניסה למלחמת לבנון השנייה פחות משנתיים קודם לתקיפת הכור. "היכולת של אולמרט לגלגל תהליך קבלת החלטות שהוא לא מתאים למדינה כמו מדינת ישראל, בעניינים כאלה רציניים, היא כבר דבר מוכח ומתועד. פה היה צריך למנוע שזה יהיה אותו הדבר ולפעול בקור רוח ובשיקול דעת".
בלמת את הכיוון שאולמרט הלך אליו?
"לא בלמתי שום דבר. אמרתי לו שצריך להמשיך להכין את הדבר הזה כי אתה לא יודע מתי תקבל איזו ידיעה שזה נחשף ואתה תוך יומיים יכול למצוא את הסורים עושים צעדים שמפריעים לנו לבצע את זה. לכן המשכנו לטפל בזה אבל אמרנו היות והמודיעין אמר לנו שיש זמן והיות והוא אומר לנו שנדע מתי הזמן נגמר וטווח הזמן מאפשר הכנת תוכנית יותר טובה, אז היה זמן להכין תוכנית יותר טובה. אני לא חושב שמה שהכינו קודם היה מיותר או לא נכון. היה מקום לחישוב מסלול מחדש".
ההמשך הטבעי של הצעד הזה הוא שלא יהיה כור באיראן?
"ההמשך הטבעי הוא שישראל תפעל או תעשה את כל מה שביכולתה כדי שאיראן לא תגיע ליכולת גרעינית. זה יכול להיות בכל מיני דרכים".
המצרים מפלרטטים עם כור, הסעודים רוצים. אנחנו בדרך למזרח תיכון גרעיני?
"רק היושב במרומים יודע. אנחנו צריכים להיערך לקשת של אפשרויות. אחת הסיבות שבקרב ממשלת ישראל שאני הייתי חבר בה אצל נתניהו, אני הייתי אולי היותר קיצוני בקשר לצורך להיות מוכנים לאפשרות הזאת. הממשלה באמת ניסתה להיערך כדי לתת תשובה לדבר הזה.
"אם איראן תהפך למדינה עם נשק גרעיני, באופן כמעט הכרחי טורקיה וסעודיה יבואו בעקבותיה ומצרים אחרי כמה שנים, ואתה מוצא את עצמך במזרח תיכון גרעיני, תמונה מאד לא מלבבת. גם היום כל האופציות צריכות להיות על השולחן כדי שלא יהיו לנו עוד שכנים עם יכולות גרעיניות.
כל האופציות על השולחן כולל צבאית?
"אתה מראיין אזרחי ואני מרואיין אזרח אז אני לא חושב שצריך להגיד יותר מזה ואין טעם להיכנס לפרטים".
ראש אמ"ן בזמן ההכנות והביצוע של מבצע "עין הבשור" היה גם אחד מהטייסים שהשתתפו בתקיפת הכור בעיראק. אלוף (מיל.) עמוס ידלין, מי שעומד היום בראש המרכז למחקרי ביטחון לאומי מספר בראיון לוואלה! NEWS על תקיפת הכור על הגורמים שהביאו את ישראל לקחת אחריות על הפעולה עשר שנים אחרי ומעריך שהפרסום לא יביא להסלמה.
מדוע עכשיו מותרת התקיפה לפרסום?
"הרעיון הכמעט הכי חשוב שפותח בתקופה שלפני התקיפה היה הרעיון של להכניס את אסד ל'מרחב ההכחשה'. כלומר, שהוא בכלל לא יודה שהותקף הכור ולכן לא יצטרך להגיב ולפעול נגד מדינת ישראל. ב-81' הייתי שייך לתקיפה אחרת של כור, ההיא בעיראק, האתגר האמיתי אז היה המטוס עצמו.
"האתגר המבצעי להגיע למדינה שנמצאת במלחמה ולכן היא בכוננות גבוהה, עם הגנה אווירית מאוד צפופה, כשאין לנו יכולת תדלוק באוויר, במטוסים חדישים עם מנוע אחד. אתגרים מבצעיים מדהימים אבל אף אחד לא פחד שעיראק תלך יום אחרי זה למלחמה. אין גבול משותף, הטילים שלהם ב-81' לא הגיעו לישראל. עיראק יכלה להגיב תגובה מאד מינורית. במקרה הסורי, הסכנה של הידרדרות למלחמה שנייה, שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה - היא היתה הדאגה העיקרית של מקבלי ההחלטות ברמה המדינית וברמה הצבאית.
"לכן פיתחנו את התזה שאם נתקוף בחתימה מאד נמוכה, ואם לא ניקח על זה אחריות, מה שקשה לנו בדרך כלל לדרג המדיני שמעלינו, יש סיכוי שאסד לא יגיב ולכן לאורך זמן נשמרה הצנזורה על הפעולה. אבל חלפו עשר שנים ובהן קרו שני דברים: א. מלחמת האזרחים בסוריה - לאסד יש היום דאגות הרבה יותר גדולות מאשר מדינת ישראל. ההפך, הוא יודע שהיחידה שיכולה לגרום לסוף המשטר שלו זו לא טורקיה, זו לא סעודיה, זו לא האופוזיציה הסורית, לא דאע"ש אלא ישראל, ולכן הוא יהיה הרבה יותר זהיר. אנחנו גם יודעים, ראש הממשלה נתניהו דיבר על זה בפומבי , שישראל תקפה בסוריה מספר פעמים כשהיה לה מודיעין מדויק. האלוף אמיר אשל שסיים את תפקידו בחיל האוויר נתן ראיון ל"הארץ" בו דיבר על מאה תקיפות. לכן אני חושב שבהרמת הצנזורה הזו אין סכנה".
האם מדובר במסר לאיראן או בעקבות הפלת המטוס?
"האיראנים מכירים את התקיפה הזו היטב, הם למדו את לקחיה הם לא צריכים את הפסטיבל התקשורתי שיהיה פה בימים הקרובים. לגבי הנושא השני - הנושא של הסרת הצנזורה היה על הפרק לפני האירועים של ה-7 בפברואר (הפלת מטוס חיל האוויר על ידי אש נ"מ סורית) ובגללם אני סבור שהצנזורה דחתה את הפרסום בעוד כחודש.
לפי הפרסומים הקש ששבר את גב הכור היה מידע שהגיע מהמוסד. האם בעקבות מידע זה עברתם לפסים מבצעיים?
"החשד שיש תוכנית גרעין בסוריה עלה כבר כמה חודשים לפני אותו מבצע, עשינו מבצעים נוספים כדי לאמת את החשד, אבל מודיעין זה איזשהו פאזל. מתוך פאזל של אלף חתיכות היו לנו 50-75 בלבד. המבצע הזה סגר לנו 600-700 חתיכות בפאזל ולכן ברגע שהגיעה האינפורמציה הזו, עמדו לפניי כראש אמ"ן שלוש שאלות: האם זה כור שהייעוד שלו הוא לפצצת גרעין; מתי הוא יהיה 'חם', שכן ברגע שהוא חם נגמר החלון לתקוף אותו; ומה תהיה תגובת הסורים אם נתקוף.
התשובה לשאלה הראשונה היתה מידית - אחרי שלמדנו את הנתונים: הכור הזה הוא כור צפון קוריאני שיש לו רק ייעוד אחד והוא לייצר פלוטוניום לפצצה. לגבי השאלה השנייה, נתנו הערכה מאוד מדויקת שיש לנו כנראה חצי שנה לפעול. עזר לנו מאוד להגיע להחלטה צינור תעלת המים לקירור הכור שנחפרה באותו זמן בין המבנה לתחנת שאיבה מנהר הפרת. היה ברור שכשהיא מתחברת לתחנת השאיבה אנחנו לא יכולים לשלול את העובדה שהכור הזה חם".
האם אולמרט שאל מה הסבירות למלחמה?
"אולמרט לקח החלטה באזור הקיץ, גילינו את הכור בפברואר. באזור הקיץ הוא פנה לאמריקאים ואמר להם: יצאנו ממלחמה אחת אנחנו לא רוצים להיכנס לעוד מלחמה. תקיפה של הכור כנראה תביא למלחמה, עדיף שאתם תעשו את זה.
"האמריקאים עשו דיון, כולם היו נגד תקיפה חוץ משר ההגנה צ'ייני, כפי שניתן לקרוא בספרים שחיברו צ'ייני, הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש והיועצת לביטחון לאומי קונדוליסה רייס. ואז, הכדור חוזר למגרשו של ראש הממשלה. אז ניסינו לעמוד ביעד ששם ראש הממשלה שאומר: 'לא כור ולא מלחמה'.
"לשם כך פיתחנו את התזה של תקיפה בחתימה מאוד נמוכה ואי-לקיחת אחריות על התקיפה. זה היה יחסית קל כי האסטרטגיה שאסד אימץ היתה שלא ישימו לב אל הכור, באמצע המדבר, נראה כמו מבנה חקלאי גדול, כמו מחסן ענק, בלי גדרות, בלי סוללות טילים מסביב.
"החוויה הכי גדולה שלי מהאירוע היתה אחרי שראש הממשלה, שר הביטחון, שרת החוץ לבני, רמטכ"ל, ראש המוסד ואני היינו בפגישה האחרונה, המדינאים נשארו לבד עם הרמטכ"ל והחליטו לרדת לבור של חיל האוויר לראות את הדברים. אני ידעתי שהבור של חיל האוויר הוא פחות מעניין בערב הזה, כי אני מכיר את חיל האוויר, את החבר'ה של שקדי ואת הטייסים ואת המטוסים - הם יביאו את המשימה במאה אחוז. האם תהיה מלחמה או לא? על זה אני אחראי.
"המקום שבו נרגעתי באותו ערב זה שיצאה מאסד ההודעה שמטוסים ישראלים תקפו אתר לא חשוב, מחנה נטוש במדבר והטייסים הגיבורים הסורים הניסו אותם. ידעתי שאם זו ההודעה, כנראה לא יפלו למחרת בבוקר טילים באבן גבירול".
ראית את אולמרט, ברק, דגן. איך הם פעלו באירוע הזה?
"אני לא רוצה לתת ציונים למי שהיו ממונים עליי או לקולגות שלי. אני רוצה לתת ציון לתהליך. תהליך התכנון וההבנות האסטרטגיות, המוכנות המבצעית והמוכנות הדיפלומטית. אחרי תקיפת הכור בעיראק גונינו באו"ם, האמריקאים ידידינו הטובים ביותר שמו סנקציות, עצרו את טייסת ה-F-16 השלישית שהייתי צריך להיות בה סגן-מפקד א' והשאירו אותה בטקסס. נעשתה פה עבודה יוצאת מהכלל בהובלת ראש הממשלה. ראש הממשלה בדרג המדיני והרמטכ"ל בדרג הצבאי הובילו תהליך שבעיניי הוא לדוגמה.
"אנחנו נמצאים אז באמצע העבודה של ועדת וינוגרד, נדמה לי בין הדו"ח הראשון לשני, וכל מה שנעשה לקראת התקיפה הזו ואולי המלחמה שבעקבותיה היה בדיוק הפוך לטובה מההערות שקיבלנו בווינוגרד".
עשור אחרי אתה מאמין שאסד עדיין שם?
"לא אמרתי שבמאה אחוז אסד יבלע את זה, האמנתי שככל שהחתימה תהיה יותר נמוכה וככל שלא ניקח אחריות - כך הסיכוי למלחמה קטן מאוד. ועדיין, היו מקרים עם חתימות נמוכות עם אותו אסד. לאסד יש היום בעיות אחרות לגמרי, יש לו צרות אחרות. המשטר שלו מאותגר על ידי האופוזיציה ועל ידי כוחות חיצוניים. סוריה אחרי חצי מיליון הרוגים, ארבעה וחצי מיליון פליטים מחוץ למדינה ועוד חמישה מיליון פליטים בתוך סוריה. מלחמה היום עם ישראל זה הדבר האחרון שהוא רוצה ואני מכיר את אסד די טוב".
ציפי לבני (המחנה הציוני), שרת החוץ בתקופת המבצע: "אולמרט קרא לי ואמר כי 'לסורים יש כור. לא היה מהלך מדיני שיכול היה למנוע את זה'. ההחלטה להפציץ הייתה של השלישיה, שר ראש הממשלה, שר הביטחון ושלי. האחריות על המחליטים הייתה עצומה". עוד הוסיפה לבני כי "בין ראש הממשלה לשר הביטחון היו מתחים סביב האירוע ובקבינט אפילו היו צעקות בין גורמים שונים". לבני מספרת כי חשבה שצריך לבצע פעולה "יותר שקטה" אבל לסוף שוכנעה בדרך שבוצעה בסופו של יום. בסיום התקיפה לבני הלכה לביתה עם המחשבה: "מה אסד יעשה? הם עם ישראל קם בבוקר למלחמה ואין לו מושג אפילו על מה?".