כך הוביל "אבי פצצת הגרעין האסלאמית" את המוסד לדיר א-זור

ב-20 בדצמבר 2003, ביום שבת בבוקר יצא שליט לוב מועמר קדאפי בהודעה דרמטית שהפתיעה רבים במזרח התיכון ובכלל זה את המודיעין הישראלי על שלוחותיו השונות. קדאפי הודיע על נכונותה של לוב להתפרק מיכולותיה הבלתי-קונבציונליות. ההצהרה הזו באה בעקבות משא ומתן לובי-בריטי שהחל כתשעה חודשים לפני כן ביוזמת טריפולי ובשלב מסוים גם ארצות הברית נתנה את ברכתה למהלך.

אט אט התברר כי לוב, במקביל למאגרי נשק הכימי והביולוגי שהיו ברשותה, אף פעלה לפיתוח נשק גרעיני והספיקה להקים לפחות שני מתקנים להעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות (סרכזות) שהוסתרו במתקנים אזרחיים. הפרויקט הלובי הגרעיני, כמו גם המשא ומתן מול בריטניה ובשלב מאוחר יותר עם ארה"ב, התבצע מתחת לרדאר של אגף המודיעין בצה"ל והמוסד.

אמנם במוסד התקבלו דיווחים בודדים מוקדמים יותר על חשד לפעילות גרעינית בשני מקומות במזרח התיכון: לוב וסוריה, אולם לא היה בכך די מידע כדי לייצר הערכת מודיעין מוצקה. יתרה מכך, ה-CIA האמריקאי והשירות החשאי הבריטי, ה-MI6, פשוט מידרו את עמיתיהם הישראלים מתמונת המגעים.

התקיפה בסוריה נחשפת | סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
ברק: התעקשתי על תכנית תקיפה שלא תוביל למלחמה
המתח ב"בור" והכוננות בגולן: גבי אשכנזי חוזר לליל הפצצת הכור
"העלנו רעיון כמעט לא הגיוני: אסד הצעיר מקים כור"

לאחר בדיקה קצרצרה בצד הישראלי, התברר כי האיש שסייע ותרם לפרויקט הגרעין של קדאפי היה לא אחר מאשר "אבי הפצצה הגרעינית האסלאמית", עבד אל קאדר חאן. חאן, שהיה המדען הפקיסטני שהצליח להביא לארצו את הנשק הגרעיני, עסק באותן השנים ב"ייצוא אישי" של הידע הגרעיני שהיה ברשותו וסייע בעסקאות שונות להספקת הציוד הנדרש בין היתר לאיראן ולקוריאה הצפונית. מדען האטום הפקיסטני ביקר באותן שנים בלא מעט מדינות במזרח התיכון, ועל אף שבמוסד ובאמ"ן ידעו על כך, פעילותו האינטנסיבית באזורנו לא זכתה לתשומת לב יתרה. או במילים אחרות - הייתה כאן פאשלה של המודיעין הישראלי.

חזרה לדצמבר 2003: כמה ימים לאחר ההצהרה המפתיעה של קדאפי, כינס בכיר המוסד אמנון סופרין דיון דחוף בו דרש לאסוף את המידע הרלבנטי על פעילותו של חאן בקרב מדינות האזור. לבד מלוב, הבדיקה העלתה גם את סוריה כחשודה - ובה הוחלט למקד את מאמצי האיסוף.

שני צוותים מיוחדים שהוקמו במוסד עבור המשימה נדרשו לבדוק לאחור את כל פעילותו של חאן בסוריה, כמו גם איסוף כל פיסת מידע אחרת הקשורה בנושא. כבר בסוף ינואר 2004 הצוותים המיוחדים הציגו בפני סופרין מידע שקשה היה להתעלם ממנו ושביסס את הנחת העבודה שבסוריה מתבצעת פעילות גרעינית.

לאחר בדיקה נוספת של החומר שהביאו הצוותים, המסקנה המשותפת לכולם אישררה את הנחת העבודה שבסוריה קיימת פעילות גרעינית, אולם שני נעלמים נותרו על כנם: הנעלם הראשון היה מי עומד מאחורי הפעילות הגרעינית - על אף שהנחת העבודה הייתה שעבד אל-קאדר חאן הוא הגורם המרכזי בפרויקט. הנעלם השני היה עד כמה מתקדמת תכנית הגרעין הסורית.

בחלוף חודש נוסף, המוסד מוציא "פרסום" - כלומר חולק את המידע הזה עם ראש אמ"ן, ראש הממשלה ושר הביטחון. מכאן והלאה מתחיל למעשה תהליך ארוך ומייגע של איסוף מודיעין בניסיון להבין את היקף הפרויקט הגרעיני, השלב שבו הוא נמצא, האחראים לו ולאתר את המתקן הגרעיני.

בשלב הזה כבר נרתמים גופי המודיעין השונים לפיצוח החידות שנותרו בלתי פתירות. במוסד ובאמ"ן הגיעו למסקנה שישנה מעורבות פקיסטנית בפרויקט, ושהיעד של הנשיא הסורי בשאר אסד הוא לפעול בחשאי, מתחת לאפה של הקהילה הבינלאומית, מאחר שסוריה עצמה חתומה על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני (NPT - Treaty on the Non-Proliferation of Nuclear Weapons).

הניסיון לסרוק את סוריה בחיפוש אחר האתרים בהם מתבצעת פעילות העשרת האורניום עולים בתוהו. אמנם הוועדה לאנרגיה אטומית בסוריה איננה גוף חשאי, אך היא פועלת לכאורה רק במישור האזרחי. המוסד ואמ"ן לא הצליחו למצוא מידע על מיקומן של צנטריפוגות בסוריה או על פעילות פקיסטנית בשכנה מצפון. בשנת 2005 לערך הצליחו גופי המודיעין הישראלי לאתר פעילות החשודה כפעילות גרעינית שעלולה להיות קשורה לפעילות כזו. למרבה התדהמה, התגלתה נוכחות צפון קוריאנית בסוריה.

ועדיין, החידה לא פוענחה, שכן הנוכחות הצפון קוריאנית יכולה הייתה להיות קשורה לפרויקט טילי הקרקע-קרקע הסורי. באותה נקודה בזמן לא נמצא מידע מדויק ואמין באשר לפעילות גרעינית להעשרת אורניום בסוריה. בשנת 2006 הציע אחד מהאנשים באמ"ן לבחון אפשרות אחרת - האם ייתכן שסוריה פועלת להשגת נשק גרעיני במסלול "האחר" - כלומר באמצעות כור פלוטוניום שאינו דורש העשרה בצנטריפוגות?

הנחה זו מיקדה את עיני המודיעין הישראלי באתר חשוד באזור דיר א-זור שבצפון מזרח סוריה. בחינה מדוקדקת של המקום העלתה שגם שם נרשמה נוכחות ענפה מקוריאה הצפונית. האתר החשוד היה למעשה מבנה ענק, מרובע, שמעליו היה מתקן הסוואה גדול כדי שלא ניתן יהיה להבחין מה מתרחש מתחתיו. בנוסף, מהמבנה יצאו צינורות שחיברו בינו לבין נהר הפרת הסמוך שהעידו על מקרה קלאסי של כור פלוטוניום שנזקק למים לקירור. עד סוף שנת 2006 בקהילת המודיעין בישראל כבר הייתה ההבנה שהאתר בדיר א-זור עומד במרכזו של פרויקט הגרעין הסורי.

מה שהביא ל"אקדח המעשן" היה הסיפור שכבר פורסם בכלי תקשורת זרים, ושעליו ישראל מעולם לא לקחה אחריות. סוכני מוסד פרצו ב-2007 לבית שבו התגורר בווינה איברהים עותמאן - ראש הסוכנות הסורית לאנרגיה אטומית. עותמאן שהה בעיר לרגל פגישת מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. אנשי המוסד העתיקו ממחשבו עשרות תמונות מפלילות שבהן תיעוד למעשה של כל חמשת האתרים החשודים.

מיד לאחר פענוח התמונות, התקשר ראש אגף המודיעין סופרין לראש הארגון דאז, מאיר דגן שהיה בעצמו בדרך לפגישה בתל אביב עם ראש הממשלה אהוד אולמרט. סופרין אמר לדגן משפט שנדמה ונלקח מספרי חסמב"ה, כיאה אולי לדור ההוא שהוביל את המוסד באותן שנים. "שמע, תפוח האדמה לוהט", אמר. דגן הורה לו להצטרף מיד לפגישה עם אולמרט. השניים הציגו בפני ראש הממשלה את הנתונים ובמילים הפשוטות ביותר אמרו לו: "סימני השאלה נעלמו". אולמרט, שביקש לשמוע את דעתם על מה צריך לעשות עם "תפוח האדמה", שמע תשובה חד משמעית: להוריד את הדבר הזה.