"רק שעות לפני התקיפה ידענו שמדובר בכור סורי"

באמצע חופשת הסמסטר מלימודיו האקדמיים באביב שנת 2007 הוזעק סגן-אלוף ד' לטייסת "הפטישים" שבבסיס חצרים שבנגב הצפוני, שם הודיעו לו שנבחר להצטרף להיערכות לקראת מבצע סודי ביותר. זמן קצר לפני שיצא לתקופת הלימודים השלים ד' תפקיד כסגן מפקד הטייסת עם ותק טיסה של תשע שנים. במשך חודשים התאמן יחד עם צוותי אוויר נוספים בטייסת שמספרה 69 לתקיפת יעד עלום באזור מרוחק מישראל באמצעות מטוסי ה-F-15I. שלב ההיערכות והאימונים הסתיים במבצע "ניגון שקט" להשמדת הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור, שאת פרטיו התירה היום הצנזורה לפרסום.

"חשוב להגיד שלא ממש ידענו למה אנחנו מתכוננים", מספר ד' בראיון לוואלה! NEWS, "אנחנו נמצאים בשלבי הכנות במשך חמישה-שישה חודשים שאנחנו לא ממש יודעים למה הן נועדו. היה מגוון אפשרויות ותרחישים, והטייסת הזו היא טייסת מרכזית מאוד בחיל האוויר כך שהיו בה מספר קבוצות שהתאמנו למספר תרחישים. התרחיש שבוצע בסוף שבו אני השתתפתי הוא זה שנבחר", הסביר סא"ל ד' שהוסיף כי היו בקרב אנשי צוות האוויר נזרקו הרבה ספקולציות באשר ליעד התקיפה.

"בדרך כלל אחרי שמסיימים יום אימון, החבר'ה יושבים וכל אחד זורק את הרעיון שלו. היו רעיונות לכל הכיוונים, גם הרעיון הזה עלה. הוא לא היה הרעיון הרווח, לא חשבנו שבאמת יכול להיות אירוע כזה שמתחבא מאיתנו, דבר שאנחנו לא יודעים שקורה שהוא כל כך גדול". אחר כך יסביר טייס הקרב המנוסה כי העובדה שהוא וחבריו לא ידעו במשך חודשים מה מהות המבצע תרמה למיקוד ברמה המקצועית.

התקיפה בסוריה נחשפת | סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
הפרסום שכמעט טרפד וקבינט הצללים: כך התקבלה ההחלטה לתקוף הכור
כך הוביל "אבי פצצת הגרעין האסלאמית" את המוסד לדיר א-זור
ברק: התעקשתי על תכנית תקיפה שלא תוביל למלחמה

ב-5 בספטמבר 2007 בשעה 14:00, כמה שעות לפני ההמראה, נקראו הטייסים לחדר הדיונים בטייסת "הפטישים". מפקדי החיל חשפו בפניהם כי הלילה יצאו לתקוף ולהשמיד כור גרעיני שנבנה בצפון-מזרח סוריה, סמוך לנהר הפרת, מרחק אלפי קילומטרים מבסיסם הממוקם "חמש דקות מבאר שבע".

"יש איזה חמש דקות שאתה חושב על זה, אבל היות שהשעה 14:00 בצהריים ויש לך כמה שעות לפני שאתה נכנס למכונה הזאת וצריך לעשות את כמה דברים מאוד מורכבים, אתה מהר מאוד חוזר לקרקע המציאות ומתחיל לחשוב איך תבצע את המשימה".

סא"ל ד' נשאל על המעבר החד שנדרש טייס קרב לעשות בראשו לפני משימה מורכבת שכזו עליה התאמן במשך חודשים ארוכים, על הסכנות הנשקפות ממערכות ההגנה האוויריות הסוריות ועל תרחיש הקיצון של פגיעה ונפילה בשבי. "אלו דברים שאולי אנחנו לוקחים בחשבון וחושבים עליהם לפעמים לפני השינה כשאנחנו עם עצמנו. במהלך הגיחה אתה מאוד ממוקד בפרטים, אתה מאוד עמוס, קצב העבודה הוא מאוד גבוה, בטח במשימה כזאת שאתה מבין שאין לך את היום שאחרי לבוא ולהשלים את המשימה. זו גיחה שצריכה להתבצע בתאריך שרצו שהיא תתבצע ובצורה שרצו שהיא תתבצע. לכן, אתה בעיקר מתעסק בפרטים, אתה מוודא שביצעת החלק שלך בצורה הטובה ביותר ומנסה להשלים את המשימה".

אישוש נוסף להיקף המבצע ולחשיבותו למדינת ישראל היה הרגע שבו נכנס מפקד חיל האוויר האלוף אליעזר שקדי לחדר הדיונים בטייסת. "מפקד חיל האוויר תדרך אותנו לא על פרטי המשימה, כי כמובן את זה קיבלנו מאנשי המקצוע בטייסת, אלא נתן את רוח הדברים, את המדיניות שלו", אומר סא"ל ד', "אני יודע, בדיעבד, שהיה חשוב לו לבוא וללחוץ את ידי כל הלוחמים שצפויים להגיע למטרה". ד' המשיך ותיאר את התדרוך של שקדי: "הוא מדבר בראש ובראשונה על משמעות המשימה - זה המסר העיקרי, מסביר לנו שהגיעה השעה לעשות את מה שהתכוננו אליו ובעצם לממש את האחריות שיש על צה"ל, על חיל האוויר, ולבסוף על כל אדם ואדם שישב בחדר הזה".

"מהשלב הזה בתדריך ועד לטיפוס הסולם למטוס ומשנסגרת החופה, אתה כולך במשימה, בפרטים הקטנים - איך מבצעים את זה, הנקודות הקטנות שאתה צריך לשים אליהן לב, כי אתה יודע שהחתיכות האלה של הפאזל הן מה שיביאו את השלם".

כל מבצע בסדר גודל כזה מורכב משיתוף פעולה של כוחות מתחומים שונים ורשימה כמעט בלתי נגמרת של פעולות שכמעט כל אחת מהן קריטית לביצוע המשימה בצורה מוצלחת. סא"ל ד" נשאל על האתגר בתיאום פעולה כה מורכבת.

"אני חושב שהאתגר הגדול במשימה הזו היה לבצעה בצורה שלא תאפשר למתקן הזה לקום או בעצם לא להיות קיים יותר מצד אחד, ולגרום לכך שמדינת ישראל תתעורר לבוקר שאחרי לא במלחמה עם סוריה", מסביר ד'. שיטת התקיפה שנבחרה נועדה לשרת מטרה זו. ד' מתאר כי מדובר בגיחה חשאית שבוצעה בחתימה נמוכה (ללא השארת "עקבות" מזהים. א"ב), "שעד היום לא ברור איך עשינו ומה עשינו, אנחנו יודעים רק מה התוצאה הסופית וזה היה האלמנט החשוב ביותר בגיחה או בעצם במשימה, ואני יודע גם שזו הסיבה שהיא (שיטת התקיפה, א"ב) נבחרה".

גם לאחר תקופת אימונים אינטנסיבית כל כך, עדיין עולות לא מעט שאלות לפני העלייה למטוס. התרחישים רצים בראש. "אתה חושב על המקרים ותגובות שהתכוננת אליהם בבית. דברים שיכולים להפריע לך לבצע את המשימה. הסורי כבר הפתיע אותנו והקים כור גרעיני, הוא בהחלט יכול להפתיע אותנו במערכות הגנה, במטוסי קרב שיוזנקו לעברינו, אולי הוא יודע שאנחנו באים", אומר ד'.

מבצע "הניגון השקט" לא עבר נקי מתקלות. כך למשל, מיכל דלק נתיק ("בידון") של מטוס קרב ישראלי נפל בגבול טורקיה-סוריה. כלי התקשורת הזרים שייכו את הנתיק שנמצא בשדה פתוח לחיל האוויר הישראלי ולפעולה במרחב הסורי. ממידע שהגיע לוואלה! NEWS, התברר כי זו לא היתה התקלה היחידה: במהלך המבצע אירעה לאחד הטייסים תקלה חמורה באמצעי ראיית הלילה וכתוצאה מכך לפחות במקרה אחד הוא כמעט "גילח" הר בדרך אל היעד. סא"ל ד' נשאל אודות התקלות, אך לא התייחס לשאלה בצורה ישירה: "לא אפרט על המבצע, על איפה טסנו ומה בדיוק עשינו, על פרטי המבצע. אני רק יכול להגיד שהיו הרבה אלמנטים שהיה בהם שיקולים של מה המשמעות שלהם, חלק מהם נקטנו, חלק בחרנו לעשות בצורה אחרת אבל אני יכול להגיד שעשינו את הדברים ע"פ התכנון שלנו".

"ההכנה לגיחה כזאת כוללת הרבה אימונים ובצד השני חשיבה מרובה ותכנון קפדני על מה נעשה אם. בגיחה הזו מעל ל-90%ממה שתכננו - קרה. כמובן בהשמדת הכור בראש ובראשונה, אבל גם בכל האלמנטים הנוספים שאינם פשוטים בכלל. זה כולל תפעול מערכות נשק מאוד מתוחכמות והיכולת להגיב לדברים שלא קורים על פי התכנון המקורי", מספר ד'.

במה אתה בעיקר עסוק כשאתה מתקרב אל יעד התקיפה? מה עובר לך בראש?

"שלב התקיפה הוא מן הסתם השלב שאליו אתה מכוון את כל מה שעשית, אתה מאוד ממוקד שכן מדובר על דקות בודדות. משלב הטלת החימוש עד הפגיעה במטרה חולפות כ-50 שניות, פחות מדקה שנראית כמו נצח. זה לא שאחרי שנגמרת הדקה הזו המתח יורד, יש את המשימה הלא פשוטה לחזור הביתה בשלום. במקרה הזה, זה גם קיבל משנה תוקף, כי דיברנו על כך שלא רק שאתה רוצה לחזור הביתה בשלום בשביל שתוכל לנחות פה ולפגוש את היקרים לך, במקרה הזה מדובר גם על אירוע של לא לסבך את המדינה ואת המבצע, דיברנו על ההשלכות של זה, ולכן אתה בעיקר חושב על המשימה, על איך אתה עושה אותה בצורה הכי מדויקת, ואתה מאוד ממוקד".

יש תמונה או משפט שנאמר בקשר שנחרט לך בזיכרון מהפעולה הזו?

"כן, בהחלט. קודם כל טיסה היא בכלל מקצוע מאוד ויזואלי, הרעש הוא בעיקר רעש הקשר, ובמקרה הזה בעיקר היינו שקטים ולכן הדברים הם מאוד מאוד ויזואליים. התמונה שיש לי זה צלב של מטרה, על מבנה מרובע מאוד גדול שנבנה בהסתר ממדינת ישראל, וכמה שניות אחרי זה הוא לא קיים. זו התמונה שיש לי בראש".

מה דעתך על איכות המודיעין שקדם למבצע?

"אני מאוד סומך על המודיעין. יחד עם זאת אני חושב שכל לוחם, ובמיוחד בחיל האוויר, מתכונן לגרוע ביותר - שהמודיעין לא מדויק, שתהיה הפתעה. אני חושב שבמקרה הזה אפשר לומר שהופתענו ברמה האסטרטגית, וככה גם יצאנו לגיחה. המראנו לגיחה עם הבנה ש'אנחנו יודעים מה המודיעין שם', אבל הפתעה אחת כבר הייתה (בניית הכור מלכתחילה, א"ב) ולכן, בוא נתכונן לגרוע מכל. זה כלל אימונים ש'תרחשו' סיטואציות שהן לא בדיוק מה שנקרא לזה 'המודיעין הסביר' אלא דברים יחסית מחמירים. לשמחתי, המודיעין היה מאוד מדויק".

באיזה שלב של המבצע קצב הלב יורד?

"אנחנו קצת מתוכנתים קבוע. אצלנו קצב הלב יורד כשהחופה נפתחת בבסיס. במקרה הזה אני לא בטוח שהוא ירד כי האדרנלין המשיך לדרבן אותו. אבל אם אתה מדבר על החדות ועל ביצוע המשימה, יש משפט מפורסם שאומר - שכשאתה בא לנחות ומוריד את הגלגלים וביצעת משימה מאוד חשובה לפני זה, זה המקום שבו תעשה טעות. וזה קרה בעבר. לכן כבר למדנו את הלקח שלנו ואנחנו אומרים ש'המתח יורד בתוך הדת"ק (דיר תת קרקעי)' או בעצם, אחרי שהחופה נפתחת. במקרה הזה, האדרנלין החזיק אותנו עוד כמה שעות".

מה עושים אחרי שחוזרים מאחד המבצעים הנועזים והחשובים לגורלה של מדינת ישראל?

"קודם כל כשאתה פותח את החופה. דבר ראשון שאתה עושה זה מדבר עם איש הצוות השני, במקרה הזה אני טס מקדימה אז הסתובבתי אחורה ונתתי לחיצת יד וחיבוק לנווט שאיתי, ביצענו את המשימה ביחד והדבר הכי טבעי זה שניה לייצר איזשהו מגע אחרי שבעיקר דיברנו בקשר. הדבר הבא כשיורדים למטה זה כמובן התקשורת עם המכונאים. אנחנו עושים את זה גם באימונים ובטח בפעילות מבצעית. הדבר הזה לא קורה בלעדיהם והם אחרונים, דרך אגב, שיודעים מה קרה. עדיין, הם יודעים שהמטוס המריא עם חימוש משמעותי וחזר ללא חימוש. ולכן, לוחצים ידיים והשאלה הראשונה שהם תמיד שואלים - אם הייתה פגיעה במטרות, אם היה 'אלפא'. אז הדבר הראשון שאתה עתיד להגיד להם זה 'עבד מצוין, עבד כמו שצריך' אתה רואה את הסיפוק שלהם. אחרי זה כמובן מתחברים לכל שאר חברי המבנה, מפקד הבסיס שהגיע, מחיאות כפיים קלות ולחיצות ידיים, אבל מיד הולכים בצניעות לחדר התחקירים, וכמו שחיל האוויר רגיל, הולכים לתחקר מה אפשר ללמוד ממה שעשינו".

אחרי שנחתו בשלום, שוחח מפקד החיל שקדי עם מפקדי הטייסות ושיבח אותם על איכות המבצע. רק לאחר כמה שבועות נפגשו הצוותים עם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ושר הביטחון אהוד ברק. באותו מפגש בפורום רחב, זכו בכירי חיל האוויר לשמוע בפעם הראשונה איך נראה המבצע מהזווית של הדרג המדיני. "זה היה מפגש מאוד מעניין", אומר סא"ל ד' והוסיף: "לראש הממשלה היה מאוד חשוב לשמוע כל אחד ואחד מהאנשים שלקחו חלק במבצע, מי הם, מאיפה בארץ הם מגיעים ועוד. דיברנו קצת לקחים ותובנות שלנו ברמה המבצעית, גם שמענו קצת מניסיונם. היה מפגש מאוד מעניין שרק חידד את גודל האירוע".

אולם, גם לאחר ששבו לבסיסם, לטייסים שהשתתפו במבצע לא היה רגע לנוח. אחרי ירידת המתח הראשונית, הועלתה רמת הדריכות מחדש. "צריך להגיד שפה היתה מיד קפיצה למשימה אחרת", מספר ד' על המתח באותם רגעים, "התכוננו בעצם לשתי משימות - משימה אחת היא התקיפה, המשימה השנייה הייתה להתכונן לתגובה סורית שתוביל למלחמה. בזמן שאנחנו המראנו לגיחה שאר אנשי הטייסת התאספו בחדר התדריכים וקיבלו משימות תגובה לקראת מלחמה. אז לאחר שנחתנו, לאחר שתחקרנו, הצטרפנו לאותה קבוצה, ובעצם נכנסנו למשימה הבאה שזו משימת מוכנות מול לחימה סורית, ואני חייב להגיד שבדקות הראשונות גם חשבנו שזה יקרה. אקצין ואומר שאתה חושב על זה בדרך חזרה לנחיתה.

הפעולה הטבעית שבדיעבד גיליתי שכל הטייסים והנווטים עשו
זה להסתכל, בגדול, צפונה. עד היום אני לא יודע למה הסתכלנו צפונה, אבל בהחלט חשבנו שיכולה להיות תגובה. ידענו שהטייסת וכל צה"ל מתכונן ללחימה, ונחתנו וידענו שזו תהיה המשימה הבאה שלנו. התכוננו וישבנו פה (בטייסת) במשך יומיים-שלושה, עד שהתחלנו להבין שאולי הנושא עבר בשקט שייחלנו לו".

על מידת הפגיעה במטרה שהטייסים הביאו עמם מהשטח אמר סא"ל ד': "אני אומר בשיא הצניעות, לא היתה דילמה (אם הכור הושמד, א"ב), התמונות שהבאנו ממערכות התקיפה היו כאלה שלא השאירו דילמה, השאלה האמיתית הייתה מה אסד יעשה עם זה שהשמידו לו מטרה שרוב הצמרת שלו לא הכירה. מה הוא יעשה עם זה ברמה העולמית, איך זה ייצא ברמה הבינלאומית, אלה היו הדילמות".

בחלוף עשר שנים אחרי בתקיפה האם יש משהו שאתה יודע היום על משמעותה שלא ידעת באותם ימים?

"אני חושב שמקבלי ההחלטות, האמיצים יש לומר, שהחליטו לצאת לתקיפה הזאת הבינו שלכור גרעיני בסוריה או בכלל למדינת אויב במזרח התיכון אין מקום. אני חושב שעשר שנים אחרי זה, אנחנו מבינים גם למה. זו כותרת או קו אדום שאנחנו מגדירים לעצמנו, וכמו שאמרתי, תקפנו גם בשנת 81' כור גרעיני, והנה עכשיו ב-2007 תקפנו כור נוסף, ועשר שנים אחרי זה אנחנו רק יכולים לדמיין כיצד היתה משפיעה יכולת גרעינית בידי ארגון טרור כזה או אחר. גם סוריה ובראשה הרודן אסד הוכיח שיש לו את היכולת והרצון להשתמש בנשק להשמדה המונית ואני בהחלט חושב שההחלטות של 2007 רק מקבלות משנה תוקף ברמה האסטרטגית".

לדבר סא"ל ד' לא היה רגע אחד במהלך המבצע שבו חשב שהמשימה לא תושלם. לא היה אירוע אחד שהיה בכוחו לעצור את המכונה הגדולה. סך המקרים והתגובות לגרוע מכל נטע בטייסים ביטחון עצמי גבוה מאוד. "אני חושב שחיל האוויר עד 2007 ובטח בעשר השנים האחרונות מפתח יכולות למגוון תרחישים. למדינת ישראל יש אויבים קרובים ואויבים רחוקים יותר. חיל האוויר צריך לתת מענה גם לאיומים הרחוקים וגם לאיומים הקרובים. בעשר השנים האחרונות היכולות שלנו רק השתפרו, גם מלקחים שלמדנו משנת 2007 וגם בגלל טכנולוגיה חדשה שקלטנו. ב-2006 לא התאמנו לתקיפת כור גרעיני, אבל התכוננו למגוון רחב של תרחישים, וזה מה שאפשר לנו, כארבעה חודשים לפני אותה תקיפה, לשנות את הכיוון וללכת למקום (לתקוף, א"ב). חיל האוויר חייב לייצר יכולת להתמודד עם מגוון תרחישים, כך שבבוא העת למול התרחיש המבצעי הרלוונטי, הוא ירכיב לעצמו את החבילה שתאפשר זאת".

מאז תקיפת הכור בסוריה גדל משמעותית העומס על חיל האוויר, שנדרש להתכונן למגוון משימות, מרביתן נותרות בצללים, במטרה למנוע התעצמות של ארגוני טרור באזור ומאיראן להתבסס בסוריה. "המקצוע הזה הוא מקצוע שדורש דיוק רב ומסירות רבה", מסביר סא"ל ד', "אנחנו מתאמנים המון בשביל להביא יכולות ולשמור עליהן לאורך זמן ובו בזמן להיות מוכנים תמיד. חיל האוויר נדרש לתת מענה מהיר למגוון תרחישים ורק אימון מאוד אינטנסיבי יכול להביא את זה. לכן, השמירה על כושר הטיסה שלנו, היכולות שלנו והידע שלנו, הוא הבסיס לכל. זה מקצוע מאוד רציני, ככה אנחנו רואים אותו וככה אנחנו מתייחסים אליו".

לקראת סוף הריאיון מעביר סא"ל ד' מסר ברור, ספק לאיראן ספק למדינות אויב באזור. "כטייס, אתה חושב איך לבצע את המשימות בצורה הטובה ביותר, אבל אין לי ספק שהגעה ליעד כל כך מרוחק בצורה חשאית, ביצוע מושלם ומדויק וחזרה הביתה מסבירה לאויבים שלנו שאלה רק חלק מהיכולות המאוד משמעותיות שיש לנו ושהם צריכים לחשוב לפני שהם מנסים לאתגר אותנו".

ה-F-35, מטוס החמקן מסוג ה"אדיר" הפך למבצעי החודש בחיל האוויר. סא"ל ד' נשאל אם בעתיד השתלבותו בחיל האוויר של המטוס המתקדם יהפכו את המשימות המורכבות לקלות יותר. "התשובה היא לא", הוא קובע, "יש אפקט שאנחנו קוראים לו בטיסה 'אפקט היד העומדת', הצד השני לא עומד במקום, גם הוא משתנה כל הזמן, וכשבונים כוח אווירי אי אפשר לבנות אותו ביום אחד. לכן צריך להתכונן לעתיד, והעתיד צופן הרבה מאוד אתגרים בצד האדום (האויב, א"ב). מכאן שנכון שהצד הכחול (ישראל, א"ב) יהיה חזק מאוד בשביל שהצד האדום לא יפתיע אותו".