מדיניות סבירה, ביסודה, להימנע מהתגרות מילולית בבשאר אסד, בבחינת אלם מונע אלימות, התאבנה וקפאה עם השנים מהכחשה להשכחה, כדרכם של אנשי מנגנונים הפוחדים לקבל - ולנמק - החלטות הסותרות את אלה של קודמיהם.
יומרת המודיעין לדעת, ולא סתם להעריך, שאסד - למרות מאזן קר של שיקולים נגדיים - יגיב בכוחניות על פירסום רשמי בישראל של מה שכבר נודע לפני עשור, כולל בתידרוכי ה-CIA לקונגרס ובזכרונות הנשיא בוש הבן ובכירי ממשלו, היתה תמוהה מלכתחילה. גם אם המערכת הסורית שקופה לחלוטין לעוקבים אחריה מישראל, החשש מתגובה סורית בריחוק גובר של שנים על שנים מהאירועים נסמך בהכרח על ניחוש ולא על מידע. בתי המשפט שנעתרו לבקשת רשויות הביטחון להשאיר על כנו את איסור הפירסום עשו זאת מפני ששופטים אינם אוהבים לשאת באחריות לתוצאות שהשלטונות מזהירים מפני התרחשותן הוודאית.
התקיפה בסוריה נחשפת | סיקור מיוחד בוואלה! NEWS
הפרסום שכמעט טרפד וקבינט הצללים: כך התקבלה ההחלטה לתקוף הכור
כך הוביל "אבי פצצת הגרעין האסלאמית" את המוסד לדיר א-זור
"העלנו רעיון כמעט לא הגיוני: אסד הצעיר מקים כור"
תקדים מעניין, בהקשר זה, נרשם לפני רבע מאה. גם לאחר שהצנזורה נאלצה לאפשר פרסום תאונות אימונים, הסכים בג"ץ לחריג - תאונות במערך הקרב של חיל האוויר. הנימוק היה שההרתעה הישראלית נשענת על דימוי עוצמתו של החיל ושספירת המטוסים המתרסקים באימונים תביא את חאפז אסד, אביו של בשאר, להירתע פחות. אך חודשים מעטים לאחר שקיבל הסמכה עליונה לשתיקה חזר בו מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, וכינס כתבים צבאיים לתידרוך מפורט בדבר התנגשות קטלנית בין שני מטוסי קרב. חשוב לו יותר, הסביר בודינגר, למנוע שמועות שווא והשערות מזימתיות בקרב צוותי האוויר והנערים שלקראת קורס טיס. האמינות והמוראל נתפשו כתורמים לביטחון יותר מההסתרה.
בסיפור הכור בסוריה לא ניכרה מהפכה מחשבתית, משתיקה להרתעה. רק כוחו של הרגל, שהתמסמס כשהכל ראו שאסד מבליג על תקיפות ישראליות נוספות בשטחו. על התקיפות החדשות הוא מגיב בהודעות דובר בלבד. אך האם למקרא ראיונות עם פוליטיקאים וקצינים, רובם בדימוס, ישתולל? קשה להאמין; אבל אם ממשיכים את קו הטיעון הקודם, כביכול מבוסס המודיעין, מקור מהימן גילה לישראל שאסד חזר בו ומבטיח שלא להגיב על הפרסומים.
גם כשהצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל אריאלה בן אברהם, הדמות המרכזית בפריצת חומות השמרנות, החליטה באוקטובר אשתקד - בכפוף לשימוע - להתיר את הפרסום, למעט פרטים מיבצעיים העלולים לחשוף סודות טריים, היה מי שהתערב לעכב: מישהו בקהילת המודיעין. לפי גרסה אחת, היה זה ראש המוסד יוסי כהן, מקורבו של בנימין נתניהו. לכהן היו בודאי הסברים מקצועיים לעמדתו, אך קשה להימנע מהחשד שנתניהו לא היה להוט להציף ציבורית הכרעה ביטחונית גורלית שהשותפים לה הם כולם יריביו - אהוד אולמרט ועמיר פרץ, ציפי לבני ואהוד ברק וגבי אשכנזי - ושהוא ניסה, בשעתו, להשתזף בתהילה לא-לו.
לפי גרסה אחרת, מעורבותו של כהן הייתה עניינית, הוא לא היה בודד בעמדתו ולבסוף תרם להתרת הפרסום. בסופו של דבר המתינו בצה"ל לסיום עונת התרגילים, "אבן הראשה" של המטכ"ל ו"ג'ניפר קוברה" עם הצבא האמריקני, כדי לנתק את העבר מהווה ואת מחלקת היסטוריה מחדשות היום. איכשהו, יצא שזה גם היטיב עם ספרו עם אולמרט, מה שמוכיח שלמרות כל מה שאירע בעשור האחרון במאזן הכוחות באזור, בעימות בין ישראל לסוריה יש עוד מי שמתחשב במעצמה אחרת, "ידיעות".