המסר של טראמפ לעולם: לא תוכלו לדרוך על דגל ארה"ב ולקבל כסף

נתחיל ישר מהשורה התחתונה, החשובה: זה היה נאום טוב של הנשיא טראמפ. לא במובן ה"טראמפי הרגיל", כלומר של הלהבת התומכים מהבסיס הקשה והתנגחות ביריבים, דבר שהוא עושה בכישרון רב מאז מסע הבחירות ועד היום - אלא נאום חיובי, אפילו פייסני ומושיט יד. ככל שטראמפ יכול ורוצה, כמובן. לא מחבק את יריביו הפוליטיים, הוא לא מרחיק לכת עד כדי כך, אבל במונחיו שלו מושיט יד לטובת האתגרים המשותפים - כפי שטראמפ רואה אותם.

הנאום על מצב האומה הוא מסורתי, נערך בחודש ינואר בתחילת השנה מול שני בתי הקונגרס בישיבה משותפת. בדרך כלל נאום מכובד ומכבד, ממלכתי ומציין את האידיאולוגיה של הנשיא, את הדברים שהוא מבקש להשיג וכמובן מדגיש את הישגי הממשל. הפעם הנשיא התייצב בפני שני בתי הקונגרס ששניהם בשליטת מפלגתו, מצב נדיר ביותר. עדיין, כמה מחוקקים דמוקרטים החרימו את האירוע, מחוקקות דמוקרטיות לבשו שחור כסמל לתנועת metoo, וברגעים רבים, במיוחד כאשר הרפובליקנים מחאו כפיים בהתלהבות לשמע דברי הנשיא, נותרו לשבת קפואי פנים במושביהם. אבל זו הפוליטיקה, ודאי בתקופה כה מקוטבת.

עוד חדשות מהעולם:
ביתר גופות - והחביא בעציצים: הגנן שהטיל אימה על טורונטו
"ירח דם", "ירח כחול" ו"סופר-מון" במקביל: צפו בתופעה הנדירה
שר החוץ הלבנוני כינה את יו"ר הפרלמנט "בריון" - וגרם למשבר חדש

הנאום היה ארוך מהרגיל - שעה ועשרים דקות, הארוך ביותר מאז נאומו האחרון של ביל קלינטון. ועם כל הכבוד למדיניות החוץ, החשוב הוא מדיניות הפנים, ובעיקר הכלכלה. הנשיא התגאה, כצפוי ולא בלי סיבה, במצבה המעולה של הכלכלה האמריקנית: בתוספת מקומות העבודה בשנה האחרונה, בנתוני האבטלה הנמוכים (והדגיש, במיוחד לטובת הקהילות שאיתן הוא נמצא ביחסים הגרועים ביותר - השחורים וההיספנים - עד כמה מצבם טוב לעומת העבר), העלייה הבלתי פוסקת במדדי המניות שהוסיפו שמונה טריליון דולר לשווי תיקי המניות שבידי הציבור וכמובן בהישג החקיקתי המרכזי, בעצם היחיד של ממשלו השנה - רפורמת המס שאמורה להפחית את המיסים שמשלם כל אזרח אמריקני.

במרכז הנאום עמדה העסקה הגדולה שמבקש הנשיא להשיג השנה - והוא מודע לכך שהוא יצטרך את הדמוקרטים כדי להעביר אותה. בעצם מדובר בשתי עסקאות, והן שלובות: הראשונה היא עסקה פוליטית פשוטה - על הנייר - שבה שני הצדדים מוותרים כדי להשיג משהו ממבוקשם - והנשיא טראמפ אמר שכל צד יצטרך לוותר - כולל הוא, דבר לא פשוט עבורו. הנשיא רוצה, משתוקק אפילו, לחומה שעליה התחייב בגבול מקסיקו. הוא רוצה מאד רפורמה בתחום ההגירה, מדיניות קשוחה יותר כלפי המהגרים הבלתי חוקיים.

הדמוקרטים מבקשים בנושא זה להגן על מי שמכונים החולמים - כלומר ילדי מהגרים בלתי חוקיים שנולדו בארצות הברית. יש כאן לכאורה מרכיבים לפשרה, והנשיא טראמפ שרטט אותה - לפחות כפי שהיא נראית מהצד שלו: רפורמה הנשענת על ארבעה עמודים: בניית החומה, הענקת אזרחות ל-1.8 החולמים - לאלה שיעמדו בקריטריונים של השכלה וללא עבר פלילי משמעותי, הפסקת הגרלת הוויזות והענקתן על פי קריטריונים של מצוינות והפסקת הבאת קרובי משפחה על ידי מהגרים כמעט ללא בקרה.

ברפורמה המוצעת יש הגיון רב. היא כמובן לא ממלאת אחרי כל מאוויי הנשיא ומפלגתו ובוודאי לא אחרי כל מאוויי הדמוקרטים ותפיסתם את ארצות הברית כמקום מקלט, כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות המעניקה מקום לא רק לעשירים ומוכשרים אלא גם לעניים בעלי חזון ונמרצים. ואם מישהו חיפש סימן האם הדמוקרטים מוכנים לפשרה - והם היו, כבר היו שיחות על סף סיכום בין טראמפ לסנטור היהודי-דמוקרטי צ'אק שומר, אז במהלך כל החלק הזה של הנאום הדמוקרטים נשארו לשבת בכיסאותיהם, דוממים. כמו גם ברגע אחר שבו התגאה טראמפ בכך שהצליח לבטל מעשית חלקים נרחבים מרפורמת הבריאות של אובמה, שאותה כינה אסון. וחשוב מכל: הדמוקרטים לא ירצו להעניק מתנה פוליטית כה יקרה - רפורמת הגירה שתירשם בטאבו על שמו של טראמפ ולא על שמם - לנשיא ולמפלגתו בשנת בחירות.

השנה יתקיימו בחירות אמצע הקדנציה. כלומר, מעשית יש רק כשלושה חודשים כדי להעביר את החוקים הבעייתיים לפני שמערכת הבחירות, שבה על פי הסקרים כרגע מצבם של הדמוקרטים אמור להשתפר משמעותית תטרוף הכול. אז הנאום מתקיים באווירה ציבורית זו, וכמובן גם תחת חקירת קשרי מטה טראמפ עם רוסיה הממשיכה להעיב על הממשל.

חלק נוסף בעסקה המחייבת את רצונם הטוב של הדמוקרטים הוא חזונו של טראמפ להשקעת עתק בת טריליון וחצי דולרים - 1,500 מיליארד דולר - בתשתיות הקורסות של אמריקה. בגשרים, ברכבות, בכבישים, במנהרות, במתקני החשמל ובמה לא. אבל בעצם מדוע צריך את הדמוקרטים לכך? הרי הרפובליקנים שולטים בשני בתי הקונגרס? נכון, הם שולטים. אבל חלקם שמרנים תקציביים שאינם מוכנים לגירעון, והגירעון האמריקני, גם בגלל רפורמת המס, מזנק. הנשיא גם הצהיר על כוונתו לחזק את הכוח האמריקני בעיקר בחידוש הארסנל הגרעיני.

בנושאי חוץ דיבר טראמפ על המשך המערכה נגד המדינה האסלאמית (דאעש) המתקרבת לסיומה, הדגיש במילים חריפות את הסיכון שבקוריאה הצפונית, וגם אמר שרוסיה וסין הן איום. אבל חשוב יותר מה עושים, ולא מה אומרים, והבית הלבן אתמול לא חידש סנקציות על רוסיה. הוא הדגיש את הסכם הגרעין הגרוע עם איראן, ובעקיצה לקודמו אמר שכשהאיראנים יצאו לרחובות הוא, טראמפ עמד לצידם (כשהייתה מחאה איראנית אחרי זיוף הבחירות בשנת 2009 ממשל אובמה שתק). הוא הזכיר את הכרתו בירושלים כבירת ישראל והוסיף אמירה שניתן לראות בה איום סמוי - לגבי כספי סיוע החוץ מבקש טראמפ לוודא, על פי נאומו, שיילכו תמיד לידידותיה של אמריקה ולא לאויבותיה ולוודא שהם משרתים את האינטרסים האמריקניים. מסר חשוב, האומר בעצם לעולם כולו אתם צריכים לבחור - אין עוד ללכת עם ולהרגיש בלי, לקבל כספים אמריקנים ואז לצעוד ברחובות ולדרוך על דגלי ארצות הברית. או או.

ומכיוון שאי אפשר לגמרי לנתק כלכלה ופוליטיקה, הנשיא שב למנטרה החביבה עליו בדבר העולם המנצל את טוב ליבה של ארצות הברית - עסקאות הסחר הגרועות שעליהן חתמו קודמיו ושלשיטתו של טראמפ הביאו לבריחת חברות והידלדלות משרות, בעיקר משרות יצור. טראמפ רוצה לבטל ולשנות אותן. וכן, הוא ממשיך לדגול באנרגיה מהסוג הישן - הפחם הנקי והיפהפה, כך הגדיר את התעשייה שהייתה בין המפתחות שהעניקו לו את הניצחון בבחירות.

אז נחזור אל השורה התחתונה - טראמפ הגדיר סדר יום ומטרות. הוא הדגיש שוב ושוב את המנטרה ממסע הבחירות הממשיכה להגדיר את האידיאולוגיה שלו - אמריקה תחילה. הוא מבקש עסקה, שכנראה לא תתקיים. המרירות הדמוקרטית רבה מדי, ודאי מול נשיא המוחק את כל הישגי אובמה שנוא נפשו. הוא היה טראמפ השקול, הלא מתלהם. כמה זמן זה יחזיק מעמד זו כבר שאלה אחרת.

והיה נאום נוסף הלילה: נאום התשובה הדמוקרטי. חבר הקונגרס ג'ו קנדי, נכדו של בובי המיתולוגי, שהיה אחיו של הנשיא ג'ון פ. קנדי המיתולוגי אף יותר. את נאום התשובה שלו נשא קנדי הצעיר על רקע שאף הוא תוכנן בקפדנות - לא הקפיטול, כמובן, אבל סדנת בית ספר מקצועי כשמאחוריו אחד מסמליה של אמריקה - מכונית המוסטנג. המקום - פול ריבר, מסצ'וסטס, עיר מעמד ביניים כחולת צווארון שהייתה עיר טקסטיל שימיה הטובים מאחוריה. בדיוק מסוג המקומות שהדמוקרטים צריכים לכבוש כדי לחזור לבית הלבן, להיות שוב רוב בקונגרס. קנדי דיבר בחלק מנאומו בספרדית - כשפנה למהגרים, לחולמים ואמר להם שהם בשר מבשרה של אמריקה, שהם ראויים להגנה ויקבלו אותה. הוא לא הזכיר ולו פעם את הנשיא בשמו, אבל ביצע היטב את תפקידו - לתקוף את הממשל, להעלות את נושא המעורבות הרוסית, את החקיקה נגד מהגרים ואת מלחמת הבית הלבן נגד רשויות החוק.

המשמעות - הקריאה, ולא משנה כרגע אם היא כנה או לא, של הנשיא להושטת יד מעבר לשני צדי הסנאט ובית הנבחרים כדי לעבוד יחד למען גדולת אמריקה ,לא נראה שזה הולך לקרות. הדם הרע רב מדי, החשדנות גדולה מדי, הקיטוב רב הרבה יותר מדי והרצון הטוב לא נמצא כלל.

ועכשיו חוזרים לעבודה. וכבר בשעות הקרובות כנראה יפרסמו הרפובליקנים את דוח נונס ובו טענות שמשרד המשפטים והבולשת הפדרלית השתמשו לרעה בסמכותם נגד טראמפ. בקיצור, הנאום תם, ובוושינגטון חוזרים לעסקים - עסקים פוליטיים מלוכלכים, כרגיל.