כמה חבל שהרעיון היצירתי של שר התחבורה והמודיעין ישראל כץ לבנות אי מול חוף עזה עדיין לא מומש. ייתכן שהפועלים הסינים הזריזים עסוקים בכריית הרכבת המתקראת "קלה" בתל אביב רבתי. בנוסף ליתרונות שיצמחו לכל מהקלת המצור הימי על האוכלוסייה הפלסטינית, תוכל ישראל להתנות את בניית האי בקבלתו לחברות באו"ם, כך שתמיד יובטח לה קול נוסף בישימון של העצרת הכללית. יחד עם נאורו ופלאו, תצביע גם אי-שראל בעד כל גחמה אמריקנית.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו מנהלים דיפלומטיה של אדמה חרוכה. הנה מאזן ביניים של השינויים שהתחוללו בשבועיים וחצי האחרונים, מאז הודעת טראמפ על ההכרה בירושלים כבירת ישראל.
לקריאה נוספת:
אבו מאזן מחריף את המשבר: לא נסכים לאף תוכנית שלום אמריקנית
בתמיכת 128 מדינות: האו"ם אישר את ההצעה נגד ההכרה בירושלים
שינוי במעמד ירושלים: שלילי. עד 6 בדצמבר נהגה מציאות מסוימת, נסבלת למעשה אף שאינה קבילה להלכה. טראמפ אילץ את העולם להתייחס אליה רשמית ולהתפקד, בעד או נגד. התוצאה: מינוס.
שינוי במעמד ישראל: שלילי. נתניהו אץ-רץ לגייס תמיכה והוצג במערומיו. נשיא צרפת עמנואל מקרון קשוח כלפיו כחוקר משטרה. ממש מקרוני אלשיך. טובי חבריו המוצהרים של נתניהו בעולם, מהודו ועד כוש, מתכחשים לו. לשם כך מנדבת ישראל לרואנדה עודפים של מהגרי עבודה? וההימנעות בהצבעה, המוצגת כסוג של תיקו נצחוני, היא לא יותר ממה שהכדורגל הישראלי הכיר לפני יובל כ"הפסד בכבוד", שהוא, עם כל הכבוד, הפסד. התוצאה: מינוס.
שינוי במעמד ארצות הברית: שלילי. טראמפ התייהר בהגיעו לבית הלבן שיחזיר את המעצמה האמריקנית לעמדת הנהגה וניצחון. בשתי היומרות נכשל. אינו מוביל ואינו מנצח. יחסי הכוחות בעצרת משקפים בדיוק מפליא את אלה שבמועצת הביטחון. 14:1 כפול תשע = 126:9 (ועוד שתיים, בונוס). כל עוד ישראל היא סרבנית שלום, זאת תקרת הזכוכית שלה בבניין הזכוכית. התוצאה: מינוס.
שינוי בתהליך השלום: שלילי. בעמל רב, אם גם ללא אשליות, נבנה במרוצת 2017 מסלול המראה ליוזמה מדינית. הפיוס הפלסטיני, אפוף החשדות והעיכובים, שיקף הכרה בסבירות שטראמפ הנחוש להוכיח שהוא מקיים הבטחות בחירות ינסה לממש את התחייבותו להחתים את הצדדים לסכסוך הישראלי-פלסטיני על עסקה גדולה. לעסקה כזו נחוצה תמיכה ציבורית רחבה בשני הצדדים. היא לא תינתן בצד הישראלי, כל עוד נתניהו המסובך בחקירות פליליות עומד בראש ממשלה חלשה, הלומת שחיתות; אבל לפחות הייתה היערכות לכך. אחרי הרפתקת ירושלים, זה כבר לא יקרה. התוצאה: מינוס.
שינוי במצב האזורי: שלילי. הדיבורים הרמים על שיתוף פעולה בין ישראל למדינות המפרץ הפרסי ועל דילוג להסדר אזורי שיעקוף את הבעיה הפלסטינית לא תורגמו להפחתת ההתנגדות הפומבית. אלא מה, ערב הסעודית תהיה פחות פרו-פלסטינית במוצהר מרוסיה, סין, גרמניה, צרפת והודו? התוצאה: מינוס.
טראמפ יירד בקרוב מהבמה עם אפס הישגים
את כל זה ניתן היה לחזות, ואכן צה"ל ושב"כ הזהירו מפני המפולת שעלול נאום טראמפ להמיט; אבל גורמי הביטחון מתרכזים בהקשרי צבא וטרור. היכן היה משרד החוץ, בניצוחו של השר נתניהו? מדוע לא הורגשה מעורבותו של המטה לביטחון לאומי, בראשות מאיר בן שב"כ? בדיוק לשקלול אילוצים כאלה, ולהשפעה על ממשלת ישראל כדי שתאמר לטראמפ שהוא פטור מלעשות איתה חסד, אמורים להתקיים גופי המדיניות.
ישראל היא האחרונה שצריכה להריע לטראמפ, בהניפו את גרזן הקיצוץ הכספי. ההתניה בין סיוע כלכלי (וביטחוני) לבין ציות מדיני עוד תפגע בה - הרי זו, לא פלישה צבאית, משמעותו של הסדר כפוי. היא גם יודעת מניסיונה שמדינות נוטות להיות כפויות טובה. כל הרצון הטוב שנצבר באסיה ובאפריקה בשנות עבודתה של המחלקה לשיתוף בינלאומי במשרד החוץ (מש"ב), עם יועצים חקלאיים והכשרת אלפי חניכים, היה כלא היה כשהופעל אמברגו הנפט. אידי אמין לא היה השליט היחיד שניתק את היחסים עם המדינה שהרעיפה עליו כל טוב, רק התמהוני מכולם.
ההתקדמות לשלום ישראלי-ערבי עוברת דרך השנה הראשונה של נשיא אמריקני. ב-1977, ג'ימי קרטר וביקור אנואר סאדאת בירושלים - נאומו שם בכנסת היה חשוב עשרת מונים ממיקום השגרירויות, המצרית או האמריקנית; ב-1993, ביל קלינטון ותהליך אוסלו, שבעקבותיו נחתם לאחר חודשים מעטים גם השלום עם ירדן; ואפילו 2009, השנה הראשונה של ברק אובמה והקפאת ההתנחלויות, שלא היה בה די לחידוש תהליך אנאפוליס שנתניהו שיתק - בעודו מאמץ כביכול את פתרון שתי המדינות.
טראמפ בזבז את השנה הראשונה שלו. השנייה כבר לא תהיה תכליתית. כמובן, אפשר שזה מה שנתניהו רצה. אם כך, יירד בקרוב מהבמה עם אפס הישגים.
ואם דני דנון ייאלץ להתפנות משליחותו בניו יורק כדי להתארח בלהב 433, אפשר לחסוך ולמנות במקומו, בנוסף על תפקידה, את ניקי היילי. אותן מליצות, במבטא מלוטש יותר, ובאותה תוצאה עלובה. ההתגוללות על אובמה ותמיכתו בפועל בהחלטה נגד ההתנחלויות, לפני שנה, לא העבירה לצד של טראמפ ונתניהו קול אחד ויחיד. בזירה העולמית, זה מה שהם שווים.