ההצבעה באו"ם: האגו של טראמפ נפגע, אך נקמה עלולה להזיק גם לישראל

את תוצאות ההצבעה בעצרת האו"ם אפשר וצריך לקרוא בצורות שונות ואפילו מנוגדות.

הכותרת הרצה ברחבי העולם, שהיא מדויקת, היא שמדינות האו"ם דחו ברוב עצום את הצהרת ירושלים של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, והתעלמו מהאיומים הבלתי מרומזים כלל של הנשיא ושל שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי, שוושינגטון תבוא חשבון עם המצביעים נגדה ועם האו"ם עצמו – ארגון שארצות הברית מממנת כמעט רבע מתקציבו, כשבבית הלבן יושב אדם המתעב ארגונים רב-לאומיים, הסכמים בין-לאומיים והוצאת כספים אמריקניים.

מתוך 193 חברות האו"ם, 21 מדינות נקטו את הדרך הקלה ולא התייצבו להצבעה. עוד 35 נמנעו – חלקן ודאי היו מצביעות בעד הגינוי להצהרת ירושלים אם לא האיום האמריקני הישיר. החשובות שבהן היו קנדה ואוסטרליה, בעלות מעמד מדיני ודיפלומטי גבוה בעולם; שש מדינות מהאיחוד האירופי, כולן מהגוש הקומוניסטי לשעבר – הונגריה ופולין – הנמצאות במחלוקת קשה עם מוסדות האיחוד – רומניה, קרואטיה ולטביה; ושלל מדינות נוספות באפריקה, אמריקה הלטינית והאוקיינוס השקט.

ירושלים יכולה להסתכל על כך בסיפוק, אבל רק מסוים. הן לא הצביעו נגד, אבל חלקן יכלו להצביע עם ארצות הברית וישראל, במיוחד רואנדה ואוגנדה, שאיתן היחסים קרובים במיוחד.

תשע מדינות בלבד הצביעו בעד הכרזת ירושלים – חוץ מארצות הברית וישראל, שתי מדינות ממרכז אמריקה – הונדורס וגוואטמלה, וחמש מדינות איים באוקיינוס השקט. מקרב המדינות המשמעותיות שישראל קיוותה מאד, וודאי גם ארצות הברית, שיימנעו, גם אם לא יצביעו בעד היחידות שעשו כן היו קנדה ואוסטרליה, שש מדינות מהאיחוד האירופי – הפתעה גדולה לטובה וניתן להוסיף לכך את מקסיקו והפיליפינים.

בסיכומם של מספרים יבשים, 128 תמכו בגינוי להחלטת ירושלים, שהוא למעשה גינוי אישי לטראמפ, שהפך זאת לעניין אישי וידוע כמי שאינו אוהב להפסיד. אפשר לראות את מחצית - או עשירית - הכוס המלאה בכך שבהצעות החלטה קודמות, קיבלו הפלסטינים תמיכה גבוהה בהרבה. רק השבוע הצביעו 176 מדינות בעצרת האו"ם עבור אשרור זכות הפלסטינים להגדרה עצמית, אך אז טראמפ והיילי לא איימו על המדינות המצביעות.

בנוסף לכך, המדינות החשובות שהצביעו נגד ההכרה בירושלים לא הסבירו בנאום את החלטתן ולא יצאו בהצהרות חוצבות להבות. הנואמים באו ממדינות דוגמת איראן, קוריאה הצפונית, סוריה וונצואלה. מהמדינות המרכזיות בעולם רק דרום אפריקה הייתה בין הנואמות המגנות, מדינה שהחליטה לשנמך את דרג היצוג שלה בישראל משגרירות למשרד אינטרסים ונאמנה למטרה הפלסטינית מאז נפילת משטר האפרטהייד.

ירושלים מביעה סיפוק מהימנעות מדינות רבות. ככל הנראה, רובן עשו זאת לא כי גילו לפתע שירושלים אכן בירת ישראל והעם היהודי מאז דוד המלך, אלא גילו לפתע שזעמה של ארצות הברית הוא דבר מסוכן.

הדבר הכמעט מצחיק בכל הסאגה הזו הוא שבסופו של דבר, מעבר למילים החשובות שירושלים היא בירת ישראל ושהשגרירות האמריקנית תעבור אליה - גם הצהרת טראמפ וההבהרות האמריקניות לה, וגם הגינוי להצהרת טראמפ מצד האיחוד האירופי והיום האו"ם מדברים על אותה שורה תחתונה – שמעמדה הסופי של ירושלים וגבולותיה ייקבעו במשא ומתן בין הצדדים.

בתור החלטה שאין לה שום משמעות מלבד סמלית, כמו כל החלטה של העצרת הכללית של האו"ם, הדרמה לפניה, בזמן התרחשותה וגם אחריה הייתה גדולה מאוד. זה הפך לעניין של כבוד אישי ויוקרה לאומית לא עבור ישראל, אלא עבור ארצות הברית. שתי המדינות הצליחו בסופו של דבר רק למזער את התבוסה הצפויה.

השאלה שנותרה היא כיצד יגיב טראמפ, שאמר שיבוא חשבון עם המדינות שהצביעו נגד ארצות הברית. בצד הזה נמצאות כשני שלישים ממדינות האו"ם. לא רק יריבות או אויבות של ארצות הברית כמו רוסיה או סין, אלא בעלות ברית, כמו מרבית מדינות האיחוד האירופי, וגם בעולם הערבי.

לא ברור אם טראמפ יחליט על קיצוץ הסיוע האמריקני למדינות שהצביעו בעד גינוי להצהרתו, ואם זה בכלל מהלך טוב עבורה ועבור ישראל. בכך עלולות וושינגטון וירושלים לדחוק מדינות מהמחנה המערבי לחיק החם והמחבק של מוסקבה, או של בייג'ינג בעלת הכיסים העמוקים מאד והאינטרסים האסטרטגיים בכל מקום – שתי המתחרות והיריבות העיקריות של ארצות הברית.

ללא סיוע כזה לירדן ולמצרים, למשל, שליטים נואשים עלולים לפנות אל פוטין כמשענת, כפי שכבר קורה. חיסול הסיוע הכלכלי עלול למוטט את שני המשטרים האלה שגם כעת מצבם לא אידיאלי, בלשון המעטה. האם זה טוב אסטרטגית לישראל? האם אנו בטוחים שהמשטרים שיעלו יהיו טובים יותר עבורנו? התשובה היא לא.

עצרת האו"ם הצביעה על הצעת החלטה, שבסופו של דבר למרבית העולם לא אומרת דבר, ושאין לה משמעות אופרטיבית כלל. הפלסטינים מתנחמים בניצחונם המספרי, ישראל מתנחמת במספר הנמנעות, ארצות הברית קופצת על מספר המתנגדות הנמנעות והנעדרות שקמו נגדה. גם לפני, וגם אחרי ההצבעה היום, ההצבעה במועצת הביטחון ואפילו לפני הצהרת טראמפ – ירושלים הייתה ונותרה בירת ישראל, וכך גם המחלוקת על מעמדה הסופי והרשמי ועל תהליך השלום בכללו.