החודש האחרון, שנה לפני הבחירות ברשויות המקומיות, היה אמור להיות מועד מעולה עבור שגריר ישראל בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), כרמל שאמה, להתמודד על תפקיד ראש עיריית רמת גן. שאמה, שעמד מאחורי הדחתו של ראש העיר צבי בר ושליחתו לכלא, וכן חשיפת מעלליו לכאורה של ראש העיר המכהן ישראל זינגר (שרק החודש הגישה נגדו הפרקליטות כתב אישום בכפוף לשימוע בגין לקיחת שוחד, ד"י) ואף הפסיד לו בבחירות, היה אמור להיכנס למרוץ בשמחה כמוצא שלל רב.
רמת גן היא עיר שמאסה בשחיתויות ומעוניינת להתחיל בדרך חדשה, אלא ששאמה לא נלהב לחזור מתפקידו באירופה לביצה המקומית המלאה ברפש. "המגמה בשלטון המקומי היא לא מגמה חיובית", הוא אומר. "כל החשדות והאישומים זה בגלל שהציבור הרחב לא במשחק. שיעור ההצבעה נמוך מאוד ועומד על 40%. זה אומר שמי שדומיננטיים הם בעלי העניין - כל אנשי העירייה ומשפחותיהם, העסקנים, המתמודדים, הספקים של העירייה, הקבלנים שיש להם פרויקטים בעיר", הוסיף.
"הם מגיעים להצביע לא במאה אחוז אלא ב-300 אחוז. הם תולשים את השכנים מהבית, את החברים, מוציאים את החולים והולכים להצביע. הבחירות בשבילם זה לא רק על דרכה של העיר, מבחינתם זה החיבור לפרנסה", מסביר שאמה את העיקרון שהביא ראשי ערים רבים להסתבך בפלילים לאורך השנים במדינת ישראל.
שאמה היה רוצה לכבוש את רמת גן, עיר מולדתו, אלא שהמחשבה על כניסתו, וכניסת משפחתו לזירה הפוליטית פעם נוספת אינה מפתה. "כשזינגר היה מוכן לפזר הבטחות לכל העולם אני לא הייתי מוכן", הוא אומר. "האנשים האלה נלחמים על הפרנסה שלהם, על הבית שלהם, על המקורבים שלהם. כשאתה נלחם על זה, אתה מוכן לעשות דברים שמי שמולך לא מוכן לעשות. אם אתה הולך למישור המקומי ומערב קבלנים וכסף שחור ומבטיח ג'ובים אתה תספק את הארוחות לעירייה, ככה הוא בנה לו צבא". על השאלה האם הוא יתמודד בבחירות הקרובות אומר שאמה: "יש לי אלטרנטיבות, עד היום אני מקבל הודעות מאנשים שהצביעו לזינגר והיו שותפים להכפשות ומבקשים ממני סליחה, אומרים 'תחזור לרמת גן אחרת נעזוב את העיר', לכולם אני אומר שאני לא יודע".
אלא שמתמודדים רבים שמגיעים ליום הבחירות רואים רק את המטרה ולא את הדרך. מאז שנת 2,000 יותר מ-50 ראשי ערים ברחבי הארץ היו מעורבים בפלילים ובשחיתויות - 43 מהם בעשר השנים האחרונות. בשלוש השנים האחרונות הגישה המשטרה המלצה להעמיד לדין שישה ראשי ערים, ואלה מחכים להחלטת הפרקליטות בעניינם:
* ראש עיריית נתניה מרים פיירברג - בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים.
* ראש מועצת חצור הגלילית שמעון סוויסה - נחשד בקבלת תרומות של עשרות אלפי שקלים במהלך הבחירות.
* ראש מועצת זכרון יעקב לשעבר אלי אבוטבול - נחשד באיומים.
* ראש עיריית צפת אילן שוחט - בגין עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים וכן שוחד בחירות.
* ראש עיריית קריית שמונה ניסים מלכה - נחשד בקבלת תרומות לא חוקיות במהלך קמפיין הבחירות בשנת 2013 ואף נעצר.
* ראש מועצת תל מונד רוני גולן - נחשד בעבירות של מרמה והפרת אמונים.
מלבד ששת ראשי הרשויות הללו, הגישה הפרקליטות בשלוש השנים האחרונות כתבי אישום נגד תשעה ראשי ערים וראשי מועצות בגין עבירות שונות, בהם: ראש עיריית כפר סבא יהודה בן חמו, ראש עיריית רמת גן ישראל זינגר, ראש עיריית יהוד-מונוסון יוסי בן דוד, ראש מועצת תמר דב ליטבינוף, ראש המועצה אזורית אל קסום איציק תומר, ראש עיריית נשר דוד עמר וראש מועצת ג'וליס סלמאן עמר. ועוד לא דיברנו על מצעד הנכנסים והיוצאים מבתי הכלא - בהם ראש עיריית רמת גן לשעבר צבי בר, ראש עיריית בת ים לשעבר שלומי לחיאני, ראש עיריית נצרת עלית לשעבר שמעון גפסו, ראש עיריית אור יהודה לשעבר דוד יוסף ואחרים.
המעבר לבחירה ישירה הפך את ראשי הערים למחליטים ומבצעים
אופיר פינס-פז, מי שכיהן בעבר כשר הפנים וכיום עומד בראש המכון לחקר השלטון המקומי במסגרת החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי בסוף שנות ה-70 הפכו הרשויות המקומיות והשלטון המקומי לחזקות יותר מהשלטון המרכזי. אם בעבר ראשי ערים היו מודחים בממוצע פעם בשנה, מסביר פינס-פז, בשנת 1978 ערכה הכנסת רפורמה והבחירות לרשויות המקומיות עברו לשיטה של בחירה ישירה, שבמסגרתה מועצת העיר לא יכלה להדיח את ראש העיר ורוב הסמכויות רוכזו אצלו. ראש הרשות הפך למחליט ולמבצע, בניגוד לנעשה ביחסים שבין הכנסת לראש הממשלה. "שחיתות היא לא המצאה ישראלית. היא בכל העולם", אומר פינס-פז. "וישראל נמצאת במקום טוב באמצע".
לטענת פינס-פז, "ראש עיר בישראל הוא יותר חזק מראש הממשלה". זאת, לדבריו, "כי אי אפשר להדיח אותו, בניגוד לראש הממשלה. מעבר לזה שבממשלה הסמכויות לא מרוכזות אצל ראש הממשלה". לדבריו, נקודת האיזון בשלטון מקומי היא בעיתית. "צריך לעשות כיול מחדש למערכת האיזונים והבלמים בשלטון המקומי. מחד, השלטון המקומי הוא יותר ויותר בעל כושר ביצוע, ומנגד הוא יכול להיות מסואב".
בין שר בממשלה לבין הרחוב יש הרבה גורמים באמצע, מוסיף פינס-פז. "אבל כראש עיר אתה נמצא בחיכוך ישיר עם האוכלוסייה, אתה לא יכול להיעלם. אתה שם והסמכויות אצלך, וכולם יודעים את זה. התקציבים והביצוע אצלך, הכול אצלך. ראש עיר בישראל יכול ליפול מאה פעמים ביום, יש לו איומים ופיתויים, הוא צריך להיות אדם עם אופי מאוד חזק, גם נפשית, שעומד בפני הרבה לחצים. להיות ראש עיר זה הרבה יותר קשה מפוליטיקה ארצית. אתה צריך להתמודד עם אופוזיציה לוחמנית, תושבים, טוקבקים, קבוצות ווטסאפ - וזה כבר הופך לחגיגה".
פינס-פז מסביר את הסיבות המבניות שמאפשרות לדבריו את השחיתות בשלטון המקומי. הראשונה שבהן היא חוסר היכולת לראות את היום שאחרי. "השנה הראשונה היא הכי דרמטית, כי קודם כל התחייבת לדברים שאסור לך להתחייב. יש הרבה ראשי ערים שרוצים נורא להיבחר ובגלל חוסר הניסיון שלהם הם עושים טעויות שעלולות לעלות להם בקריירה", הוא מוסיף. לדבריו, מועמד חייב לזכור את היום שאחרי הבחירות, ומותר לו לסרב לקבל כסף.
"אני החזרתי לא מעט צ'קים לאנשים שלא רציתי לקבל מהם תרומה, כי לא ידעתי לאן הקשר הזה יביא אותי ביום מן הימים ", אומר פינס-פז. ", חייבים להיות זהירים. אי אפשר ללכת לחיים הציבוריים ולומר, אני בכל מחיר רוצה להיבחר ולא משנה מה. ה'לא משנה' עלול להביא אותך למקום עגום. אחר כך יש טעויות שנעשות בסוף הקדנציה. זה אחד האתגרים הגדולים ביותר שיש, במיוחד לאנשי ציבור. כי הם מרגישים שהם כל-יכולים. בסוף היכולת לשמור על הצניעות ועל פרופורציות היא לא דבר מובן מאליו".
פינס-פז מפנה אצבע לבירוקרטיה הישראלית ומציג את תופעת הסכמי הגג לבניית שכונות מגורים כדבר ש"הולך להתפוצץ בסוף לכולנו בפרצוף". לדבריו, "הממשלה אומרת לעצמה שתשתמש בשלטון המקומי כדי לעשות דברים שהיא לא מסוגלת לעשות. הבירוקרטיה הממשלתית מתעסקת בתהליך והפוליטיקאים רוצים תוצאות, והממשלה החליטה להעביר את כל כובד המשקל בבעיית הדיור לפתחו של השלטון המקומי כי שם כושר הביצוע הרבה יותר גבוה".
לדבריו, ראשי הערים הם אלה שמכתיבים את התוצאה. "השרים לא מספיק חזקים והם מתחלפים מהר. לעומת זאת, ראשי הערים מצליחים להכפיף את הפקידות העירונית לגישה הזו. לכן הכול עובר בהסכמי גג ואז בונים מהר, עושים מהר הסכמים, ואז אי אפשר לדעת מה הם הנזקים בבולמוס הבנייה הזה", אומר פינס-פז ומציג שורת מודעות של הסכמי גג שחתם האוצר עם ראשי רשויות.
"אי אפשר לדעת כמה מיליונים נשפכים על השלטון המקומי כדי ליצור היצע, אלוהים יודע מה יקרה פה, אנחנו נדע את ההשלכות של זה רק בעוד חמש שנים", הוא מוסיף. "יש פה קבלנים, כספים, מהירות, כסף גדול, נהלים, סמכויות, כוח, ואת כל זה מפילים על השלטון המקומי ואז אומרים 'ואוו, זה לא בסדר שזה לא מתנהל על פי מנהל תקין' ואם אתה כראש עיר לא הסכמת להביא הסכם גג אז מה אתה שווה?". לדעתו של פינס הגבלת כהונה של ראש עיר לשלוש קדנציות הייתה מונעת הרבה מקרים של סיאוב.
יו"ר מרכז השלטון המקומי: "רוב ראשי הרשויות ישרים"
חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין מכבים רעות, הוא ראש עיר אהוד ביותר ונהנה מ-92% תמיכה בעיר שבה המצב הסוציו-אקונומי הוא גבוה. תפקידו שווה-ערך לזה של שר בממשלה, ובמסגרתו הוא מנסה להגן על הדימוי השלילי של ראשי הערים שפשה בישראל בשנים האחרונות, ודוחה את הטענות שהוצגו לעיל.
לדברי ביבס, בישראל ישנם 275 ראשי רשויות ומתוכם עשרה שסרחו מטילים צל על השאר. "רוב ראשי הרשויות הם אנשים ישרים, הגונים, שהגיעו לשרת את הציבור. הם יבחרו עוד הפעם, אבל הם לא מוכרים לעיתון ולכן לא מדברים עליהם", הוא אומר. "צריך לזכור שראשי ערים נבחרים בבחירות אישיות. רמת האנטגוניזם והיריבות היא יותר גדולה. אם מחר משה ניצח את דני, אז דני יעשה הכול כדי להפיל את משה. בבת ים נלחם המועמד במשך עשרים שנה בקודמו לחיאני, הפיל אותו, הפסיד מול המתמודד החדש והלך לבית המשפט - וימשיך עד הסוף. זה מבחינתו מפעל חיים".
יחד עם זאת, מסביר ביבס, "אני אומר בצורה הכי ברורה, מי שעושה שטויות שישלם". לדבריו, הכשל הוא בשנה הראשונה כשראשי הערים מגיעים ללמוד את המערכת המוניציפלית, ואז משלמים על הטעויות שלהם בהווה. "בקדנציה הנוכחית אפשר לראות למה ראשי הרשויות הם יותר טובים. כי סיפקנו להם הרבה הכשרות, ליווי, ראש רשות מלווה", הוא מוסיף.
"יש כאלה שמקשיבים וכאלה שלא. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שאנשים טובים שיכלו להתמודד אומרים לעצמם 'למה אני צריך את זה'. עוד לפני שאתה מגיע למשפט תלו אותך בכיכר". ביבס מזכיר את גן יבנה כדוגמה: "ראש המועצה דרור אהרון יצא בזיכוי מוחלט אחרי תשע שנים של עינוי דין, הוא תבע את הפרקליטות ויאח"ה וזכה בחצי מיליון שקל, היום הוא לא היה שורד דקה".
האוצר העביר תוספת לרשויות המקומיות כדי להפחית התלות בתרומות
למרות שבשיחה לציטוט דוחה ביבס את הטענות על תופעת שחיתות שלטונית נרחבת ברשויות המקומית, מאחורי הקלעים הוא פעל יחד עם ראש עיריית לוד יאיר רביבו לתיקון חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) כדי למנוע מצב שתורמים חיצוניים ישפיעו על ראש עיר מכהן שקיבל תרומות. האוצר פנה אליהם בבקשה להקטין את תקציב מימון הסיעות אך הם הפכו את הקערה על פיה והכניסו סעיף שלא היה קיים. אם עד עכשיו יחידת המימון התייחסה רק למפלגה, כעת המימון הוא גם לבחירת ראש הרשות. כתוצאה מכך היה צריך האוצר להכניס יד לכיס ולהעביר תוספת של 130 מיליון שקל. כל זאת כי לשלטון המקומי נמאס לשמוע על טענות של שחיתויות נגד נבחרי ציבור.
יחידת המימון נועדה לצמצם את התלות של נבחרי הציבור בתרומות. תלות שלדברי ביבס היא אם כל חטאת ברשויות המקומיות. "עמדנו בכנסת ונלחמנו להגדיל את התקצוב שרצו להוריד כדי שראשי רשויות ורשימות יקבלו יותר משאבים מהמדינה להתמודדות ולא יצטרכו תרומות של אף אחד", מסביר ביבס. "הרעה החולה היא שכל הזמן עסוקים באוצר להוריד תקציבים, זה בעיתי. למועמד אין משאבים ואז הוא צריך כל מיני טובות של אחרים".
ביבס מזכיר את עצמו כדוגמה: "כשאני התמודדתי רצתי תחת סיעת בת של הליכוד, כי אני לא רוצה להיות חייב ולא קיבלתי תרומה מאף אחד. צריך להגדיל כמה שיותר את התקציב, לתת לרשויות להתמודד בתוך תקציב ולא לחפש תרומות ולקבל את זה מהמשרד באופן מלא. מה לעשות, התושבים משלמים מיסים וצריכים לדעת שמבחינתם כל אחד שמתמודד הוא שווה בין שווים". אולם, החוק אינו אוסר על קבלת תרומות מתורמים מקומיים.
על השאלה מדוע דווקא בעשר השנים האחרונות תופעת השחיתות בשלטון המקומי עלתה וצפה, מסביר יפתח דבוש, מנהל תחום חברה אזרחית במפלגת העבודה, כי "לראש רשות יש כוח כמעט אינסופי, בגלל הרצון מצד אחד לקדם את העיר ומצד שני הקשיים הבירוקרטיים הקיימים יחד עם שכרון כוח". לדבריו, "בשנים האחרונות מערך הביקורת הפך ליותר נרחב, עמדת המבקר הפנימי הפכה להיות יותר נשכנית, המתחים והיריבויות באופוזיציה מאוד עמוקים ואמוציונליים, כי זו ביצה קטנה יותר מהמדינה. יש את הפלטפורמות של הרשתות החברתיות ודברים שנעשים הרבה פעמים זוכים לתהודה תקשורתית ואז הם זוכים לתהודה ברמה הארצית והמשטרה חוקרת. גם עכשיו המשטרה מקצה לזה משאבים יותר נרחבים כדי למגר את תופעת השחיתות השלטונית בשלטון המקומי".
בשנת 2016 אימץ היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה ויינשטיין את המלצות הצוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי. ההמלצות כללו בין היתר את הסדרת תחום התרומות; מינוי עובדים בכירים שלהם זיקה לנבחרי ציבור רק באישור של ועדה חיצונית; וכן שינוי הרכב ועדות המכרזים בשלטון המקומי, כך שאלו לא יהיו מורכבות עוד מנבחרי ציבור אלא מבעלי התפקידים הרלוונטיים ברשויות המקומיות. אולם, המלצות הדוח עדיין לא קודמו לחקיקה בכנסת.