ליל ה-9 בנובמבר 1938 זכור כרגע של נקודת מפנה בגרמניה של אותה תקופה: מתהליך מתמשך של שלילת זכויות היהודים, לרדיפה, מעצרים המוניים במחנות, לקראת השמדה. זהו הלילה הנורא אותו אנו מכירים כ"ליל הבדולח", שבו נערכו באופן מאורגן פעולות אלימות נגד יהודים ורכושם. מאות בתי כנסת, חנויות, בתי כלבו ובתים פרטיים נהרסו והוצתו בידי המון שהוסת בידי הנהגת המדינה.
התירוץ למסע ההרס וההרג היה ההתנקשות בארנסט פום ראט, מזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס, בידי הנער היהודי בן ה-17, הרשל גרינשפן. קרוב למאה יהודים נרצחו בפרעות שגם גלשו יום לאחר מכן לאוסטריה. כ-35 אלף יהודים נשלחו למחנות הריכוז דכאו, בוכנוולד וזקסנהאוזן, שהוכנו מבעוד מועד. בנוסף הוטל על היהודים קנס קיבוצי של מיליארד מארק.
עוד בוואלה! NEWS:
גורם ביון מערבי: איראן מקימה בסיס קבע מדרום לדמשק
נסראללה: ערב הסעודית מעודדת את ישראל לתקוף בלבנון
בצל החקירה: פוטין וטראמפ לחצו ידיים בוועידה בווייטנאם
הפעם הראשונה שבה נמצא תיעוד לשימוש במונח "ליל הבדולח" היה בנאומו של פקיד נאצי בכיר בשם וילהלם בורגר. בנאום שנשא ב-1939 טען כי "הדבר (האירועים בליל ה9-10 נובמבר 1938) יזכרו בדפי ההיסטוריה כ- Reichskristallnacht (ליל הבדולח של הרייך)". בהתייחסה לאירועים, השתמשה המפלגה הנאצית בכלי התעמולה שלה במונח "Judenaktion" (פעולה נגד היהודים) ובכל זאת המונח ליל הבדולח נעשה רווח יותר והשימוש בו התקבל גם בשפות אחרות.
לדברי הד"ר אירנה אווה בן-דוד, מנהלת מכון ליאו בק בירושלים וחוקרת באוניברסיטה העברית, "במשך כ-40-50 שנה המונח "ליל הבדולח" היה מקובל. בשנת 1978 המליץ קלאוס טוזינג, חבר פרלמנט מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית, להחליף את השימוש במונח Reichskristallnacht עם המונח Reichsprogromnacht (ליל הפוגרום של הרייך). זאת כדי להדגיש את מימד הפגיעה ביהודים שהתרחשה באותו הלילה".
"היום", אמרה בן-דוד, היסטוריונית של יהדות גרמניה, "המונח 'ליל הבדולח' אינו נפוץ בגרמניה. לדוגמא, בוויקיפדיה הערך Reichtskristallnacht (ליל הבדולח) הוחלף במונח Novemberpogrome" (פוגרום נובמבר).
דווקא בישראל התקבע המונח "ליל הבדולח", בלי להתייחס למטען הסמנטי המתלווה לכך, וגם הדיון שהיה עליו בגרמניה והשינוי שנעשה, לא מוכר פה. "ליל הבדולח" נשמע אפילו נשמע כמעין לילה קסום וחגיגי, והציבור בישראל לא מודע לכך שזהו המינוח שהיה שגור בפי הנאצים.
המונח תפס אחיזה בישראל בעיקר על רקע משפט אייכמן, שגם נדרש להעיד על הפוגרום שהתחולל באוסטריה. אייכמן טען כי התנגד לפרעות אותו לילה, עת עמד בראש מרכז הגירת יהודי אוסטריה. בפני אייכמן הוצג מסמך ובו צויין כי בעיר גראץ הוצתו ונהרסו בתי כנסת ומבני ציבור. בשולי המסמך נכתב: "נמסר לאייכמן".
בעבר היה נסיון לדון בכך בישראל, בשעה שההיסטוריון אברהם ברקאי כתב בשנת 1988, עם ציון 50 שנים לאירוע, כי "המונח 'ליל הבדולח' נוצץ, בוהק ומהבהב כשם שהיה זה יום חג. הגיע העת לשנות לאלתר מינוח רע ומיתמם שכזה מספרי ההיסטוריה".
ליל הבדולח נמנה על רשימת מושגים שטופחו בתקופה הנאצית ושיש להם מטען מסויים. מונחים נוספים הם למשל Mischehe (נישואי תערובת), Drittes Reich (הרייך השלישי - מינוח המתאר את תקופת השלטון הנאצי כהמשך לשלטון ממלכת גרמניה ההיסטורית), Überfremdung (נעשה בשנות ה-20 של המאה ה-20 שימוש במונח לתיאור "הצפה" של המדינה בהון זר, מונח זה עבר הרחבה בתקופה הנאצית לכדי שימוש כנגד קבוצות אוכלוסייה שאינן היו שייכות לקהילה הלאומית ה'ארית'), Führer (פירר, מנהיג - המתייחס להיטלר, כיום עושים שימוש במילים אחרות על מנת לתאר מנהיג), Machtergreifung (תפיסת שלטון- המינוח מצביע על אקט של השתלטות הכוחות הנאצים על השלטון הדמוקרטי המרכזי). בגרמניה מתקיימת זה כמה עשורים מגמה לצמצם את השימוש במונחים כאלה ודומים להם כדי להימנע מכל הפחתה ממשמעות הפשעים שביצעו הנאצים מהנכחה וההעברה הלאה של תיאוריות גזעניות אותם פיתחו.
לדברי בן-דוד, "הדיון סביב משמעותם של מונחים אלו ומיקומם בשיח הציבורי הן חלק מתהליך הנחלת זיכרון השואה שהחל להתפתח בגרמניה בשנות ה-70 של המאה ה-20. במהלך השנה עיקר העיסוק בזיכרון השואה נסוב סביב החודשים שבין יום הזיכרון ל"ליל הבדולח" החל בתחילת נובמבר לבין יום הזיכרון הבינלאומי לשחרור אושוויץ החל ב-27 בינואר".
בגרמניה כיום, מתקיימים דיונים פוליטיים סביב הנחלת מורשת זיכרון השואה וסביב השימוש במונחים שהוטמעו בתקופה הנאצית; בן-דוד מציינת כי המפלגה הימנית קיצונית "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) קוראת לעיצוב מחדש של הזיכרון ההיסטורי ממלחמת העולם השנייה והשואה. מנהיגי המפלגה קוראים למתיחת קו מעל העיסוק בזיכרון ההיסטורי סביב שואת יהודי אירופה ופשעי הנאצים והתמקדות בתקופות ובהיבטים יותר בהנחלת מורשת הזיכרון הלאומית בגרמניה.
בנושא זה בלט נאומו של בכיר במפלגה, ביורן הקה, בעיר דרזדן בינואר השנה. הקה יצא נגד "תרבות הזיכרון" הנהוגה בגרמניה בהקשר לעבר הנאצי. "אנו, הגרמנים, העם היחיד ששתל אנדרטת בושה בלב בירתו", קרא. זכור לרעה גם נאומו של מנהיג המפלגה אלכסנדר גאולנד, לפני כחודשיים בעניין הגאווה סביב פועלם של החיילים הגרמנים במלחמת העולם השנייה. "עלינו כגרמנים להתגאות בהישגי החיילים בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה", אמר והוסיף כי אין להזכיר לגרמנים עוד את עוולות מלחמת העולם השנייה ואת תקופת הנאציזם.
ומהצד השני של המפה הפוליטית בגרמניה, מתקיים בימים אלו דיון נרחב במפלגת "הירוקים" בגרמניה, ובו דנים האם ניתן לשנות את משמעות המונח "Heimat" (מולדת), השגור ברטוריקת הימין הגרמני, באופן שיכיל יותר קבוצות התייחסות, כמו מהגרי עבודה ופליטים.
מפלגת ה"ירוקים" בגרמניה היא מפלגת שמאל, ונשמעים בה קולות היוצאים כנגד רגשות פטריוטיים באופן כללי ולעומתם קולות המעודדים את הפיתוח הסביבתי המקומי כחלק מגאווה לוקאלית, דוגמא לכך היא עידוד רכישת מוצרי חקלאות מקומיים, והתנגדות לתעשייה כבדה לצד שטחי המגורים. בזרמים הדוגלים בלוקאליות מעין זו נשמעים הקולות כי ניתן למצוא התייחסות חיובית למונח "מולדת" שיכולה גם להיות בסיס להתייחסות חיובית עבור אוכלוסיות מהגרים ופליטים.