ההיסטוריון הבריטי שנלחם באנטישמיות בארצו: "אין לכך מקום בחברתנו"

"מה שאנו רואים כעת בעולם הוא התפתחות, שינוי צורה מאנטי-ציונות מיליטנטית לאנטישמיות. אנטישמיות חדשה הבאה מהשמאל הקשה, הקשורה להתקפות על ישראל, התקפות על הציונות, אבל שואבת מאותם מקורות, אותן טענות ישנות: היהודים שולטים בעולם. היהודים שולטים בתקשורת. אסור לבקר את היהודים. נהר של רעל זורם, מוזן על ידי יובלים של שנאה, גם של אינטלקטואלים".

סיימון שאמה, אחד האינטלקטואלים היהודים הבולטים בעולם הגיע לביקור בישראל כאורח ארגון בני ברית, שארגנו כנס חגיגי לרגל יום השנה המאה להצהרת בלפור. הצהרה שבריטניה של היום מתייחסת אליה במבוכה מסויימת, ודאי לא חוגגת אותה, או כל חלק במעורבותה ארוכת השנים, הסכסכנית ומותירת המורשת הבעייתית במזרח התיכון.

עוד בוואלה! NEWS:
האישה שקיבלה גט בתנאי שלא תתלונן על אונס: "לחצו עליי לחתום"
"מועמד רפובליקני לסנאט ביצע מעשים מגונים בנערה בת 14 ב-1979"
איש הפלמ"ח אליהו שמש (אבו ליש) הלך לעולמו בגיל 91

ערב יום השנה נוקטים שלושה מהאינטלקטואלים הידועים ביותר בבריטניה, יהודים כמובן, המוכרים כיהודים וגאים ביהדותם צעד אמיץ, בהתחשב באקלים הפוליטי הנוכחי. סיימון שאמה, מרצה, סופר, מגיש תכניות תעודה פופולריות; סיימון סבאג-מונטיפיורי, כותב ספרי עיון שהיו לרבי מכר ומתמחה בברית המועצות; והווארד ג'ייקובסון, סופר שספרו "מה זה פינקלר" זכה בפרס מאן בוקר היוקרתי פרסמו יחד מכתב בעיתון "טיימס", חלק ממסורת ארוכת שנים, ובו יצאו נגד האווירה השלטת בימים אלה במפלגת הלייבור, תחת הנהגתו של ג'רמי קורבין. הם החליטו על הצעד לאחר ועידת מפלגת הלייבור האחרונה.

"אינני חושב שקורבין עצמו אנטישמי", אמר שאמה בראיון מיוחד לוואלה! NEWS. "אבל בימים אלה אין אפילו שמץ מבוכה במתקפה על הלובי היהודי – מה שנתפס פעם, ובצדק, כאנטישמיות. קן לואץ', במאי מוערך מצהיר כששואלים אותו על השואה: 'הכל ניתן לויכוח'. לא, לא הכל ניתן לויכוח. וקן ליווינגסטון לשעבר ראש עיריית לונדון מדבר שוב ושוב על היטלר והציונות".

היהודים, מסורתית, היו בשמאל. מייסד המפלגה הסוציאליסטית בגרמניה היה יהודי, אדוארד ברנשטיין. מנהיג איגוד הפועלים האמריקני היה סמואל גומפרס. וכמובן יהודים בלטו בקומוניזם ובסוציאליזם, ממרקס ואילך. וכעת הם חשים שהשמאל המתון בבריטניה אינו עוד ביתם.

"הם חשים מאד לא בנוח", אמר שאמה בהמעטה אנגלית המפורסמת כל כך. "כשגדלתי בבריטניה הלייבור היה פרו-ישראלי. חוץ מבווין המפורסם בישראל לשמצה, היו אישים כמו ריצ'רד קרוסמן שהיו ידידי ישראל נלהבים. זה היה בצל השואה, וזה השתנה. קורבין בא מהמסורת של השמאל הקשה, המסורת הבולשביקית שהייתה עוינת את היהדות וכמובן את ישראל וזה הצל על הלייבור כיום, למרות שיש בו אישים כמו חברת הפרלמנט ג'ואן רייאן, ראש אגודת ידידי ישראל בלייבור". שאמה מוסיף את הידוע לנו, כמרצה מבוקש בכמה מהאוניברסיטאות הידועות והמבוקשות בעולם – הרווארד האמריקנית, אוקספורד הבריטית - היום באקדמיה התואר "ציוני" שווה ערך ל"פשיסט". בעיקר אצל הסטודנטים. את מכתבם לטיימס מסיימים השלושה באמירה "לאנטי ציונות עם מאפיינים אנטישמיים אין מקום בחברה תרבותית".

שאמה נשאל אם יש הבדל בין מתיחת ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות, הרי מותר לאדם למתוח ביקורת על מדיניות ישראל, על ההתנחלויות, היחס לפלסטינים ומה לא, מתוך אהדה. "בהחלט", השיב שאמה. "וכך הבהרנו במכתב – שמותר לבקר את מדיניות נתניהו. כל הזמן אומרים 'ישראל עושה כך או אחרת' – חשוב לזכור שזו דמוקרטיה ויש בה קולות רבים. יש הבדל קריטי בין לבקר את ממשלת ישראל לבין לבקר את עצם מהותה, עצם קיומה של מדינת ישראל".

בימים אלה יצא לאור בעברית בהוצאת ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג ספרו של שאמה "הסיפור של היהודים" – כלומר הכרך הראשון, הנקרא "למצוא את המילים – 1000 לפנה"ס -1492 לספירה". הכרך השני אמור לצאת בקרוב בישראל, השלישי נכתב בימים אלה. מדובר בספר מעולה, כתוב מרתק ומרחיב דעת.

הוא מתחיל במצרים – אבל לא עם משה ופרעה. הוא מתחיל עם קהילה יהודית היושבת בעיר ייב, בעצם שכירי חרב. כשנשאל מדוע בחר להתחיל את ספרו דווקא בקהילה זו אמר שאמה כי "זו הקהילה היהודית הראשונה שיש לגביה תיעוד – של צוואות, תעוודת נישואין, קנייה ומכירה. יש אמנם תיעוד, מזערי, לגבי תקופת התנ"ך – כתובת חרוטה על הקיר בנקבת השילוח, אמירה של שליט מצרי, חותם, אבל אלה תעודות רשמיות". שאמה חיפש את החיים של הקהילה – למשל ייב, אותה עיר של חיל מצב יהודי על הנילוס. פפירוסים של התכתבות בין מפקד מוצב המתחנן בפני מפקדו לקבל אספקה, וההתכתבות ביניהם מידרדרת במהירות לחילופי עלבונות כשהאוייב פולש – והרי תמיד היה אוייב הפולש לארץ ישראל.

כשנשאל שאמה מדוע בחר בשם "למצוא את המילים" אמר "הרי אנו עם הספר, הספר המיטלטל". מתברר שהעברית לא היתה רק שפת קודש, היא היתה שפה חיה. התנ"ך בסופו של דבר נכתב מאות שנים אחרי האירועים המתוארים בו, אם כי לא ברור כמובן מה מהם הוא אמת היסטורית, להבדיל מאמת אמונית. "כותבי התנ"ך מקשיבים לשפה חיה ותוססת, שפה של עם. וכשאתה ממציא שפה ודת שנישאים איתך לכל מקום, בלא צורך בארמון או מקדש, אתה לומד בעל פה את דתך – זו גאונות. זה זיכרון קולקטיבי שנשאר, זו ידיעת קרוא וכתוב, זה הידע".

התנ"ך תמיד היה ברקע, עם אימרות חז"ל, עם הגמרא – אבל היהודים בכל מקום לא בדיוק שמעו לכל מצווה דתית. הם התחתנו עם הגויים, בראש ובראשונה. וככל שהקהילות האלה חיו בתוך סביבה שבה היו לכאורה חלק מסביבתם - הסוף, תמיד, היה אחד. זה לא שהכל היה פוגרומים ורדיפה – יהודי פוסטאט, קהיר הקדומה, חיו 400 שנה ברווחה. אבל יהודים תמיד הביאו בחשבון שזה לא יימשך. "אפילו המיתוס הידוע על גרנדה, על ספרד האומיית שבה היה תור הזהב היהודי – בגרנדה היה טבח נורא ביהודים בשנת 1066. אתה תמיד מצפה לסוף כשאתה יהודי, לעולם אינך יודע מתי הוא יקרה".

את ההיסטוריה של אירופה מהנוצרים הראשונים, שהיו יהודים כזכור, עד המאה התשע עשרה ניתן לספר בלי להזכיר אף יהודי, למעט שפינוזה ואולי הרמב"ם. אבל אין שום אפשרות לדבר על העולם ב-100-200 השנים האחרונות בלי להזכיר את איינשטיין, מרקס, פרויד, קפקא, הוליווד. שיעור היהודים בפרסי נובל ופוליצר, בבולטות במדע, בתרבות, בתקשורת, בהגות הפוליטית בלתי נתפס. מה ההסבר? "אין לי הסבר נוסף על הדברים הידועים. היהודים נסעו הרבה, ידעו שפות רבות, היו קוסמופוליטים, היו משכילים בתקופה שבה הערכים האלה החלו לשנות את העולם", אומר שאמה. "הם לקחו סיכונים, הלכו לבתי ספר ואוניברסיטאות והצליחו".

האנטישמיות משתנה עם השנים – היא החלה בכך שאנו, היהודים הרגנו את בנו של האל ואנו נענשים. אבל אם נמיר את דתנו לנצרות הכל ייפתר. ואז באה האנטישמיות הנאצית הנוראה – אנו טמאים. אנו מושחתים. הגנים שלנו מנוונים. ואת הגנים אי אפשר לשנות כשמשנים דת. ובימים אלה האנטישמיות של הימין הקיצוני נפגשת עם האנטישמיות החדשה, של האסלאם, של השמאל הקיצוני.

אבל לא הכל אבוד, גם באקדמיה. "פגשתי לא מכבר קבוצה נהדרת של סטודנטים יהודים-בריטים, הקוראים לעצמם מוסד פינסקר. והם מנהלים מלחמת נגד. גם באסלאם – ישנו בבריטניה מוסלמי, טרוריסט מצרי ששינה את עמדותיו לחלוטין והוא מטיף נגד האסלאם הקיצוני, נגד הטרור. הטרגדיה היא שהוא מותקף ומאוים בידי מוסלמים אחרים". גם שאמה עצמו מותקף – לא פיזית אבל מותקף. חלק מהמחיר של הבולטות.

"במשך שנים חקרתי תרבויות שאינן שלי – את ההולנדים, הצרפתים, האמריקנים (שאמה במקור הוא היסטוריון חוקר אומנות, א"נ). ואז התחלתי לחקור את סיפורם של הרוטשילדים הבריטים וארץ ישראל: סיפור שהחל בוויקטור רוטשילד (אדם מרתק, מדען ובכיר בשירותי הביון הבריטים שבשלב מסויים נחשד כאדם הנוסף בחבורת קיימברידג' שריגלה לטובת ברית המועצות, א"נ) ואז פנו אלי מה-BBC כדי להכין סידרה על תולדות היהודים – בבריטניה יש כ-200 אלף יהודים בלבד. הסדרה זכתה להצלחה עצומה – צפו בכל פרק כארבעה מיליון בני אדם. וסדרת הספרים היא תולדה של הסדרה. ואולי היהודים חשודים שהם שולטים בעולם כולו, ה-BBC הוא מוסד אחד שבו היהודים בוודאות לא שולטים".

בימים אלה הוא חושב על העולם החדש בהקשר היהודים. הוא מסיים את כתיבתו של ספר הנקרא "שובם של השבטים", על הלאומיות החדשה. הונגריה, פולין, מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה. הלאומיות שאירופה שכנעה את עצמה שלא קיימת עוד, וכמובן טעתה. "אנשים רואים את היקום הדיגיטלי – אבל הם רוצים חיבור רגשי", אמר שאמה. שם זה מקום מושלם לתאי תהודה, שבו דעות דומות מזינות זו את זו – על מהגרים, על ערבים, על גלובלזיציה – ועל יהודים. המרקסיזם מת, הקפיטליזם הפך לסדרת קניות און ליין. ואנשים רוצים הקשר. והיגיון לא עובד, וידע או מידע הם קשים מדי, מצריכים עבודה רבה מדי. וזה מפחיד".

"היידריך לא יחזור, כמובן" אמר שאמה, "אבל היסטוריון יהיה נאיבי מאוד אם לא יזכור כל הזמן שדברים רעים חוזרים, והם חוזרים בלבוש חדש. וצריך להמשיך להיאבק למען הדברים הנכונים, נגד הגזענות, נגד האנטישמיות".

בנאומו בכנס לציון מאה שנה להצהרת בלפור אמר שאמה כי "עלינו לחגוג את הצהרת בלפור כיהודים, וכאנגלים. כאנשים הנמצאים בצד הנכון של ההיסטוריה. כאנגלי שנולד במלחמת העולם השנייה אינני יכול להימנע מהמחשבה שלולא 30 הקילומטרים של תעלת למנש גורל יהדות בריטניה היה כגורל יהדות צרפת, הולנד, ופולין. היטלר כמובן רצה בהשמדת העם היהודי, השמדת תרבותו. ישראל, העם היהודי כיום הם הוכחה לכישלונו. למרות כל מעשי הזוועה, למרות השואה".