אליהו שמש, איש הפלמ"ח הידוע בכינויו "אבו ליש" הלך לעולמו שלשום (רביעי) בגיל 91. הוא הובא אתמול למנוחות לבית העלמין בקיבוץ עינת. שמש, הותיר אחריו אישה, שתי בנות ושלושה נכדים.
שמש מוכר בעיקר בשל השתתפותו במשימות רבות במסגרת שירותו בפלמ"ח. הוא נולד בשנת 1926 בירושלים ליעקב ורחל. אביו נולד בפרס וכסוחר הסתובב במדינות האיזור, עד שהתיישב בירושלים והקים משפחה. שמש היה בן הזקונים, אחרי חמישה אחים וחמש אחיות.
עוד בוואלה! NEWS:
החוקרים הגיעו למעון ראש הממשלה: נתניהו נחקר בפעם החמישית
הפרקליטות חזרה בה מהאישום נגד רב החתונות שהואשם באונס תלמידה
אלף חיילים, 70 מטוסי קרב: כשחיל האוויר תרגל את תרחיש האימים
"הוא היה ילד שובב, היה מטפס על גגות בתים, מתרוצץ הרבה ומשגע את אמו", סיפרה בתו, דיצה איינהורן. הוא חדל מתעלוליו אחרי שבאחת השבתות, בזמן שרכב על אופניו ובירך את אחד המורים לשבת שלום. המורה מבית ספר תלמוד תורה של תנועת "המזרחי", סבר שמדובר במעשה קונדס אחד יותר מדי והוא סולק מבית הספר.
לאחר מכן נשלח שמש לקיבוץ עין חרוד במסגרת "הנוער העובד". "זו הייתה תקופה נפלאה", סיפר למשפחתו. בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח ועבר לקיבוץ יגור. שם אימץ את הכלב ליש שהפך לבן לוויה צמוד שלו והוא גם שהצמיד לו את שמו השני- "אבו ליש". ליש גילה נאמנות ללא גבולות לבעליו, והשניים היו מוכרים בזכות המשימות שהכלב נהג לבצע: להביא לאליהו מכנסיים נקיים מהמכבסה, למצוא ארנק שאליהו הסתיר ועוד תעלולים משותפים לשניהם.
אבו ליש גויס לפלוגה א' של הפלמ"ח ולאחר מכן עבר קורס מפקדי סירות ועבר לפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח). לאחר שסיים קורס מפקדי כיתה, היה שותף באוקטובר 1945 בפריצה למחנה עתלית, במבצע לשחרור העצורים שהיו בו. בתו סיפרה כי תפקידו היה להסיח את תשומת לב השומרים. לאחר מכן ליוו הפלמ"חניקים את 208 העולים הנמלטים בצעדה לקיבוצים בית אורן ויגור. על הפעולה פיקד נחום שריג וסגנו היה יצחק רבין, מי שהיה דמות נערצת על שמש.
אבו ליש גם לקח חלק בהבאת אוניות המעפילים "אנצו סירני" ו"חנה סנש". בפעולה ימית אחרת בה השתתף, החליט שמש לקחת איתו את הכלב ליש, שכמעט נהרג מירי שנורה לעבר הספינה שלהם. לאחר מכן, שמש הצטרף ל"פלוגה המיוחדת" של הפלמ"ח ולחם בקרבות בחיפה ובעכו, שם אף נפצע בקרבות.
"ספר אגדות חביב"
בשנת 1952 נישא ליוכבד והם עברו לגור בבית הספר "כדורי", שם עבד כשומר בבית הספר והשדות שסביבו. שלוש שנים לאחר מכן, עברו לחולון והוא החל לעבוד כמנהל הנגריה של חברת "סולל בונה", עד שיצא לגמלאות, את שירות המילואים עשה בחיל הים.
בשנות ה-50' פרסם שאול ביבר בעיתון "מחנה הנח"ל" סיפורים שקובצו מאוחר יותר לספר בשם "עלילות אבו ליש". ביבר, ממפקדי הפלמ"ח ומהאנשים שהיו אחראים על הפולקלור של הגוף הלוחם ושותף לעיצוב דמותו. הספר כלל "סיפורי צ'יזבאט" ודמות הגיבור בו היא תערובת של אליהו שמש ואחיינו, יעקב שמש, איש "המחלקה הערבית" של הפלמ"ח. על רוח הספר ניתן ללמוד משמו של אחד הפרקים: "אבו ליש נפגש עם הסבא אליוביץ מכפר גלעדי ומספר לו איך ניצח סב סבו את השודד הידוע יוסף אבו סקאנדר אל היללי". הבת דיצה אמרה כי "מדובר בספר אגדות חביב. שאול ביבר עירבב שם כל מיני סיפורים". לדבריה, הדמות הייתה תערובת של אנשי פלמ"ח רבים ופרי דמיונו של ביבר.
נדמה כי בעת פרסום הסיפורים המשפחה אהבה פחות את החרות שנטל לעצמו ביבר בכתיבתם. אחד מבני המשפחה, גבריאל שמש ("בן אחות של אבו ליש", כהגדרתו) שלח ב-1959 מכתב לעיתון "למרחב", לאחר שזה פרסם כתבה בשם "הכל אודות ליש, אבו ליש ואחיו של אבו ליש", וכתב בכעס: "הזדעזעתי מהסילוף האיום והמשווע כל כך אודות משפחתנו, שהגיעה לארץ לפני 75 שנה לערך. אין ולו שמץ של אמת בדברי החבר 'עופר' (כינויו של ביבר בעיתון א"א) ולא זו בלבד, אלא שאפילו השמות אינם מתאימים לאמת".
אבו ליש כיכב גם בחלק מהמעשיות ב"ילקוט הכזבים", הספר שהיה לאחד המסמכים שהנציחו את תרבות דור הפלמ"ח. דן בן אמוץ, שקיבץ יחד עם חיים חפר את הסיפורים ב"ילקוט הכזבים" הגדיר "כזב" כ"סיפור שכולם יודעים שאינו אלא שקר ובכל זאת מוכנים לחזור ולשמוע אותו שוב ושוב". ואכן נדמה שמשפחתו של אבו ליש מתייחסת היום בהומור ובחיבה לשלל האגדות שנקשרו לאביהם ולאחיינו.
אבו ליש בתקופת הפלמ"ח ראה פרק משמעותי בחייו ולדברי משפחתו דאג לשמור על קשר עם חבריו ומפקדיו מאותה תקופה. בשל כך, הרצחו של יצחק רבין היה עבורו מכה קשה. בתו סיפרה שהוא נסע להלוויה והקפיד מדי שנה להשתתף בטקסים לזכרו של אחד ממפקדי הפלמ"ח ולימים ראש הממשלה. גם כשבריאותו וזכרונו כבר בגדו בו, הוא זכר את יום השנה לרצח רבין וביקש להזכירו אותו בהזדמנויות שונות.
